איילת סמרנו, אמו של יונתן סמרנו הי"ד, שגופתו חולצה במוצאי שבת מרצועת עזה, מספרת לערוץ 7 על הרגעים הקשים והסמליים שבהם קיבלה את הבשורה.
"התקווה לא נגמרה לרגע עד הדקה האחרונה", אומרת איילת. "גם אחרי שבאו והודיעו לי, אמרתי שעד שאין תוצאות DNA - יש לי תקווה".
היא מוסיפה: "קול פנימי אמר לי שביום ההולדת העברי שלו - יונתן חוזר. אף פעם לא ידעתי את התאריך העברי, ולא חגגנו את העברי, והתעקשתי לבדוק מהו. הייתי במקום מיוחד ברמת הגולן, בגבעת יואב, ותוך כדי שאני עולה את העליות אני מבינה שזה המקום שהייתי בו עם יונתן כשעשה את שביל הגולן. הגעתי בהפתעה, סגרתי לו צימר, ואמרתי לו שאת המקטע האחרון נעשה ביחד".
היא מוסיפה ומספרת: "פתאום אני מגיעה לשם השנה ביום ההולדת העברי ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות מקרי. ביקשתי בשבת לעשות משהו עבור יונתן, להוציא ספר תורה, ובמושב מיד נרתמו. החלטתי שאני שומרת שבת פעם ראשונה בחיים שלי ושמרתי שבת שם. במוצאי שבת אני חוזרת לתל אביב, ואומרת לעצמי 'יום ההולדת העברי היה והיה חילוץ רק עוד לא אמרו לי'. אני קמה בבוקר מאזעקה ונכנסים לממ"ד היה פיצוץ חזק מהרגיל. אני יוצאת מהממ"ד להדליק טלוויזיה ומקבלת טלפון מהקצינה ויודעת מה הולך להיאמר".
"אני יוצאת החוצה ורואה רסיס שנפל בכניסה לבית. זה היה יונתי. מה הסיכוי שביום ההולדת העברי שלו הגעתי למקום שחוויתי איתו את החוויה הכי עוצמתית שהיתה לי בחיים. זו הפעם היחידה שהיינו אני והבן שלי לבד, אני הוא ואלוהים. הוא חולץ כשהייתי במקום הזה. כמה זה סימבולי", מוסיפה סמרנו.
כששמעה על המבצע אחת השאלות הראשונות של איילת היתה האם היו פצועים כתוצאה מהחילוץ. "כל פעם שהסתובבתי היה לי חשוב לבקר את הפצועים בשיבא כי חשתי שהם נפצעו כשהלכו להביא את החטופים. אמרתי שאני רוצה להיות האמא האחרונה שחווה את זה. אם הייתי יודעת שבחילוץ מישהו נפגע - לא הייתי יכולה לשאת את זה".
היא מביעה גם הערכה לפעולה הצבאית: "בסגירת המעגל היה מבצע הירואי, אף אחד לא נפצע או מת וגם לא שחררנו אף רוצח תמורתו, זה הסיום הנכון. הלוואי שאם יהיו מבצעי חילוץ שכך הם ייראו. הלוואי שלא נצטרך לתת עוד תמורה וכולם יחזרו". סמרנו ציינה עם זאת שהיא תומכת בעסקה כדי להחזיר את יתר החטופים.
לצד הכאב, סמרנו מבקשת להבליט את התחושות של אחדות, "בשבת האחרונה, כשדיברתי בבית כנסת, אמרתי להם שיש לי בקשה, 'הכי קל זה להתחבר עם מי שדומה לך. בבקשה מכם, תסתכלו בקהל, תבחרו את הבן אדם שהוא הכי שונה מכם, תחברו אותו אליכם ותגלו עולמות מופלאים'. זה עם ישראל היפה. זו האחדות האמיתית שלנו".
והיה גם רגע בו חוותה את האחדות בבית הנבחרים הישראלי. "מבחינתי זה היה 'וואו' - לראות את כל האופוזיציה יד ביד עם הקואליציה. יש משהו אחד במסע שלי שעשה לי 'וואו' אחד גדול וזה החוק נגד אונר"א. בתקופה הכי קשה, במחלוקות הכי קשות במדינת ישראל, זו הייתה פעם ראשונה ש-90 אחוזים מחברי הכנסת הצביעו בעד אותה מטרה. זו פעם ראשונה שנבחרי הציבור הקיבו לעם ולבוחרים, שמו הכל בצד, והלכו עם מה שהבוחרים רצו. הלוואי שכל ההצבעות שעוסקות בביטחון עם ישראל יהיו כאלה. בהצבעות האלו נראה לעולם מי אנחנו - שכולנו יד אחת".
כעת היא עוסקת בהנצחת דרכו של יונתן הי"ד באמצעות חיבורים. "יונתן ימשיך את כל מה שהוא עשה דרכי, יחד איתי, לצידי. כדי להמשיך את דרכו עלינו להיות שמחים, מאחדים, מחבקים ולהתחבר עם כולם. יונתי התחבר עם ילד בן שנתיים ועם זקן בן שמונים. צריך להיות כל הזמן עם הידיים פתוחות, לאהוב את כולם, לחייך ולדבר עם העיניים באהבה".