בליל השמות של אתרים ומתקנים ברחבי איראן שספגו את נחת זרועם של חיל האוויר הישראלי והמפציצים האמריקאים, מבלבל.
על מנת לעשות סדר במתקנים ובאתרים שהופצצו, במה שהיה בהם ובמה שנותר בהם, שוחחנו עם חוקר המזרח התיכון ואיראן אלי קלוטשטיין, עמית במכון משגב לביטחון לאומי.
את דבריו פותח קלוטשטיין בתיאור תוצאות המתקפות בשלושת האתרים המרכזיים והחשובים ביותר בתכנית הגרעין האיראנית, והראשון בהם הוא האתר בפורדו, אתר מבוצר במעבי האדמה שלשמו היה צורך בהפצצה אמריקאית של טילים חודרי בונקרים, כפי שאכן קרה.
האתר בפורדו הוא "אתר העשרת אורניום, אתר קטן באופן יחסי עם מספר מוגבל של צנטרפוגות. לתקיפה שלו האמריקאים השתמשו ב-12 פצצות חודרות בונקר מהסוג הכבד ביותר. הפצצות הללו כוונו לפתחי האיוורור של האתר ובצילומי לוויין ניתן לראות את הפגיעה המדויקת בפתחים הללו, מה שהוביל למסקנה שהפצצות הגיעו לאולמות התת קרקעיים וגרמו לנזק גדול מאוד. עד כמה הנזק גדול ומה נשאר שם אנחנו לא לגמרי יודעים".
עם זאת מציין קלוטשטיין כי בהודעת סאב"א, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, נאמר שהנזק הוא גדול מאוד, ואולם האיראנים שומרים על איפול וטוענים שהנזק לא גדול, אך "ההערכה היא שיש שם נזק רציני ויתכן שהאתר יצא לחלוטין מכלל שימוש", אומר קלוטשטיין ומציין את התקיפה הישראלית היום (שני) על הדרכים המובילות לפורדו. הסיבה לכך הייתה סברה שקיימת כמות מסוימת של אורניום מועשר לרמה גבוהה שאוחסנה בפורדו, "בין אם מדובר בחומר שהובא מאזור איספהאן ובין אם זו כמות קטנה יותר שהועשרה לרמה צבאית". האיראנים טענו שהחומר הועבר והציגו משאיות שיחזקו את טענתם, "אבל ישראל, אולי מתוך זהירות ואולי כי ידוע משהו, הפציצה את דרכי הגישה, אולי כי האורניום עדיין קבור שם מתחת להר", החשש שם הוא שהאיראנים ינסו לשלות ממעמקי פורדו את החומר שנותר שם ולהעביר אותו למקום אחר.
האתר השני הוא האתר בנתאנז. מדובר באתר ההעשרה הגדול ביותר זהו אתר ישן עם אלפי צנטריפוגות גם מעל לפני השטח אבל בעיקר באולמות תת-קרקעיים בעומק כ-80 מטר. הפצצה ישראלית מדוייקת, כולל פצצות חודרות בונקרים, על האתר הזה פתחה את המלחמה.
"לפי הדיווחים כל החלק העילי, שמעל לפני הקרקע, הושמד לחלוטין, והחלק הפנימי ניזוק מאוד. לא ברור מה מצב הצנטריפוגות, אם הן נפגעו והושמדו או משום שהן מחוברות לחשמל ברגע בו לא היה חשמל הן התפוצצו. האמריקאים בהתקפה שלהם הטילו שם פצצה חודרת בונקר וסיימו בכך את העבודה".
האתר השלישי הוא באיספאהן והוא משמש למספר מטרות שונות. הראשונה בהן היא עיבוד עופרת אורניום שהאיראנים כורים בעצמם. "לוקחים את העופרה והופכים אותה לגזים כדי שיוכל להזרים את הגז לצנטריפוגות, וזהו הליך ההעשרה של הצנטריפוגות", אומר קלוטשטיין ומוסיף כי מבנה נוסף באתר לוקח את הגז המועשר מהצנטריפוגות, אורניום מועשר לרמה צבאית, והופך אותם למשהו מתכתי. זה חשוב כי אי אפשר להשתמש בגז לפצצה וכדי שהוא יהיה יעיל צריך להפוך אותו לכדור מתכתי קטן שמחובר לנפץ. זה השלב הבא של תכנית הגרעין. את זה ישראל הפציצה בתחילת המלחמה וזה אחד הדברים החשובים ביותר שעשינו, כי בזה מנענו התקדמות איראנית לפצצה".
גם אתר זה ספג פגיעה אמריקאית עם פצצה חודרת בונקר וטילי טומהוק וכנראה האתר הושמד לחלוטין, אומר קלוטשטיין ומציין כי באתר יש גם מתקני מחקר ופיתוח. לשאלתנו אם יש ביטחון שהאיראנים אינם מסתירים מתקן נוסף או מתקנים נוספים שכאלה, משיב קלוטשטיין ואומר כי אין לומר דבר בוודאות שכן האיראנים מנסים להסתיר בעוד המודיעין הישראלי ממשיך לנסות ולחשוף.
לבד משלושת המתקנים המרכזיים, מזכיר קלוטשטיין, "הפצצנו את הכור באראק, זה כור של מים כבדים שלא היה פעיל, אבל האיראנים יכולים להשתמש בו כדי להפיק פלוטוניום במקום אורניום, וכך ליצור פצצה גרעינית. ככל הידוע לנו, הכור נחתם בבטון במסגרת הסכם הגרעין ולא היה בשימוש, אבל האיראנים רימו את הקהילה הבינלאומית ולא גילו שיש להם עוד צינורות שהם יכולים להשתמש בהם לטובת המתקן הזה, כך שגם אם הם סתמו אותו בבטון עדיין יש להם אפשרות להשתמש בו ולהפעיל אותו מחדש. גם אותו הפגזנו".
מוסיף קלוטשטיין ואומר: "יש אמירה שישראל יכולה למחוק את התשתיות והאורניום האיראניים, אבל לא את הידע. ישראל קוראת תיגר על הקביעה הזו, גם על ידי חיסול מדעני הגרעין המנוסים והוותיקים שמובילים את התכנית כבר הרבה שנים, וגם בתקיפה והשמדה של העותק של ארכיון הגרעין שהמוסד גנב, מה שמותיר אותם בלי מסד הידע. בנוסף אנחנו פועלים לפגיעה בכל מוקדי המחקר והפיתוח בטהרן ובמקומות כמו פרצ'ין, שם יש מתקן מחקר צבאי. אנחנו גם תוקפים מתקני רכיבים מתקדמים כמו מפעל לייצור חומר נפץ פלסטי".
סוגיה נוספת היא תקיפת הטילים הבליסטיים וקלוטשטיין מציין כי לישראל שתי מטרות מרכזיות במלחמה, חיסול תכנית הגרעין או השגה לאחור ככל הניתן של התכנית וחיסול תכנית הטילים הבליסטיים".
"ראינו מה קורה בישראל כשלאיראן יש אלפיים טילים וארבע מאות משגרים. השמדנו מחצית מהמשגרים הללו. אנחנו יודעים שהם תכננו להגדיל את ארסנל הטילים שלהם לעשרת אלפים טילים, כלומר ירי של 400 טילים בבבת אחת. לכן בראייתה של ישראל מדובר בסכנה אסטרטגית לכל דבר, והיא חמורה לא פחות מטבעת האש שסביבנו ומתכנית הגרעין. ככל הידוע לנו השמדנו חצי מהמשגרים וחלק מהציוד לייצור טילים ודלק טילים. צה"ל לא מפרסם את כל מה שנעשה בהקשר הזה".
מתקפות ישראליות נוספות מכוונות לסמלי שלטון. "ישראל עשתה מאמץ ככל הניתן לפגוע כמה שפחות באזרחים ובתשתיות אזרחיות. במקביל תוקפים סמלי שלטון, גם את מה שעוזר לדכא את העם, אבל גם את תחנת הטלוויזיה ואת השעון שמנבא את סופה של ישראל. המטרה היא לקדם את הפלת השלטון בידי העם האיראני, מה שבכוונה לא הוגדר כחלק ממטרות המלחמה אבל נשמח אם זה יקרה. ההבנה היא שגם אם נפגע קשה בתכנית הגרעין ובטבעת האש האיראנית המשטר ינסה למצוא דרכים אחרות כדי לפגוע בנו והדרך היחידה להסיר את האיום האיראני ולהבטיח שלא ינסו לבנות שוב תכנית גרעין, היא להחליף את המשטר עצמו".
"מבחינת ישראל זה יעד מאוד חשוב, ולשם כך היא מנסה לערער את מעמד הנהגה בעיני העם ובמקביל לשמור על האזרחים", אומר קלוטשטיין ומפנה את תשומת הלב לכך שמספר האבדות בקרב האזרחים האיראניים הוא נמוך מאוד, וגם כאשר פגעה ישראל במדעני הגרעין היא עשתה זאת באופן כירורגי ומדויק על מנת להימנע מפגיעה באזרחים.
באשר לכלא מתנגדי המשטר שהכניסה אליו הופצצה, אומר קלוטשטיין כי מדובר בכלא ידוע לשמצה, מקור לעינויים והוצאות להורג ורצח. כלואים שם מתנגדי שלטון, עיתונאים, אזרחים זרים שהוחלט שהם מרגלים וכל מי שהשלטון רואה בו איום. גם אם ישראל לא הצליחה לסייע לאסירים לברוח מהמקום הזה, עצם הפגיעה מעבירה מסר של פגיעה ביכולת הממשל לייצר סדר וחוק, מה שמערער על תדמית הממשל".