בתמונה שלפניכם - עומד ונואם פרד טראמפ. כן. אביו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
לצידו, סבא שלי, הרב ישראל וגנר זצ"ל. אוד מוצל מאש התופת של שואת אירופה.
ההקשר של התמונה עוד יותר מפתיע. הנחת אבן הפינה של בית הכנסת של סבא, בברוקלין ניו יורק של שנות ה50 במאה הקודמת.
בין סבא שלי לפרד טראמפ נרקמו יחסי ידידות קרובים. עד כדי כך שמר טראמפ הקצה שטח לבית הכנסת של סבא. הם שמרו על קשרי ידידות במשך קרוב ליובל שנים. ילדיו הכירו היטב את ה"רב" של אבא שלהם, כפי שהיה מכנה את סבא שלי.
לאחר עשרות שנים, בנו של פרד טראמפ מכהן כנשיא ארצות הברית.
בתקופה האחרונה אנחנו חווים בחינה של פרק, או אולי ספר בתנ"ך. ניסי ניסים. "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".
אינני מתיימר להסביר תהליכים. בוודאי לא באופן וודאי.
אמנם, כשרואים את תמיכתו של טראמפ במדינת ישראל, ובייחוד בימים האחרונים, בליל התקיפה במוצאי שבת האחרונה, הלב שלי מחובר לסבא. ניצול שואה שאיבד כמעט הכל. עמד על רגליו, מתוך אמונה גדולה ואהבת ישראל עצומה. ואני חושב לעצמי, אולי אהבת ישראל שהוחדרה במשפחת טראמפ, סייעה, בחסדי שמיים, לתמיכה הבלתי מתפשרת במדינת ישראל בימים אלו.
הקב"ה מנהל את עולמו, ומשגיח על כל אחד ואחת מאיתנו. לא תמיד אנחנו ערים לכך. אירועים כאלו, מעוררים אותנו. מעלים בנו צמרמורת של התרגשות.
בהיבט אישי אני אוסיף, כנכד לניצולי שואה. היכן היינו לפני עשרות שנים, והיכן אנחנו עומדים היום. חווינו חוויות לא פשוטות, במיוחד לפני שנה וחצי. אמנם, ההבדל עצום. יש לנו צבא. יש לנו יכולת להתגונן. ובחודשים האחרונים באה לידי ביטוי יכולת מדהימה של יוזמה, התקפה וכילוי הרוע מן העולם.
שנזכה בעזרת ה' להמשיך לשמוע בשורות טובות במכלול ההיבטים. בהשבת החטופים, בהצלחת כוחות צה"ל בכל מקום שהם ובחוסן הלאומי של עם ישראל.
הרב יוסי ויסברג הוא רב בית כנסת בגבעת מרדכי, מחנך בישיבה התיכוניות של תורה ומדע- ליד המרכז האקדמי לב ומרבני ארגון ברקאי