במלחמת העצמאות, כשירושלים הייתה נצורה וכל דרכי האספקה נותקו, הגיעה יולדת בשלב צירים מתקדם לבית החולים "שערי צדק" הישן ברחוב יפו. הצוות, שנאבק גם הוא ברעב ובחוסר ציוד, ידע שאין דרך לפנותה ויילד אותה לאור עששית, בין הדהודי פגזים. הילד שנולד אז נקרא חיים, חיים חדשים נולדו בתוך מלחמה.
רופאות ומיילדות בתקופת המחתרות, ובמלחמות ישראל לדורותיהן, סחבו אלונקות, אלתרו חיטוי, והפעילו תבונה רפואית. האומץ ליילד במקלט חשוך או במדרגות כשאין מעלית פעילה, דומה במעט לאומץ הנדרש לחייל בחזית.
רפואת נשים, בטבעה, אינה יכולה להמתין. לידה אינה נדחית. התערבות ברפואה דחופה לא מושעית. הגוף הנשי אינו נכנע כלל ללו"ז ביטחוני והוא ממשיך לנוע, גם כשהטילים חוצים שמיים. נשים שנכנסות ללידה תחת אזעקות, דווקא מגיבות בחוסן גופני .זה כוחה הקדום של היולדת, שנושאת בתוכה את דור ההמשך, והכאב שלה, בשונה מהכאוס סביב, הוא מבשר של חיים.
כשאזעקות נשמעו בשבוע האחרון, מנהלי מחלקות היולדות ברחבי הארץ קיבלו החלטה להעביר את המערך המיילדותי למרחבים מוגנים. חדרי ניתוח הוקמו בתנאי שטח, וצוותים הסתגלו מידית כמו יחידות קרביות שהחליפו מדים לחלוקים. התינוקת הראשונה שנולדה בתוך הבונקר של אחד מבתי החולים במרכז הארץ נקראה "אורי", שם שמאיר את אותו רגע נדיר שבו חיים נולדים בלבו של מצב חירום.
בימינו, כשהמלחמות הן גם טכנולוגיות, גם רפואת נשים תחת אש נעזרת בטכנולוגיות שונות. הצוות נעזר במכשירים לניטור מרחוק של דופק עוברי שמוזרם למרכז בקרה, טלפונים לוויינים שמאפשרים לרופאה שנמצאת בבית לנהל ארבע לידות בו זמנית ,מתוך הממ"ד. כל אלו הם ביטוי לכך שהרפואה דווקא מתחדשת בלב הקושי.
לנוכח האיומים מצפון ומדרום, מדינת ישראל מתעקשת לשמר את שגרות החיים, ובתוכן את שגרת הלידה. נשים שילדו בשבועות הלחימה האחרונות מתארות לידה כעוגן של יציבות בתוך הטירוף. התחושה שחיים חדשים בוקעים דווקא מתוך ההפגזות, מעניקה כוח להן, למשפחה, ולכולנו, לאומה.
למען האמת, אין סמל ניצחון עוצמתי יותר מאשר תינוק שנולד מתחת לקו האש. המסר הוא שהחיים ממשיכים. עם ישראל ימשיך ללדת, לבנות, לשקם גם כשמסביב יהום הסער. תהליך הלידה של הגאולה כבר החל, הוא דוהר קדימה בצעדי ענק, והוא לא עוצר לרגע.