התחלה// נולד לפני 53 שנים באיראן בתקופת כהונתו של השאה, שבע שנים לפני המהפכה האסלאמית. שמו המלא הוא בנימין ארמין סבטי. "באיראן לא יכולנו ללכת בחופשיות עם שמות יהודיים, ולכן קיבלתי את השם הפרסי ארמין". הבכור מתוך שניים.
אבא// יהודה סבטי ז"ל, נפטר לפני חודש. יליד איראן, בן למשפחת רבנים. עבד כרואה חשבון של יבואן תרופות יהודי ובהמשך של בית החולים היהודי בטהרן. "אדם צנוע וענו, תמיד רואה את האחר לפני עצמו. כל הזמן היה מספר לנו סיפורי תנ"ך עם המון דגש על אהבת הארץ ואהבת העם היהודי".
אמא// מהין, בת 73, ילידת כורדיסטן האיראנית. שימשה אחות בבתי חולים באיראן. "יש לה אמונה חזקה בדרך. בזכותה אנחנו בארץ, כי היא זו שהייתה נחושה ודחפה לעלות לארץ ישראל למרות הסכנה. מצד שני, היא גם מאוד תמימה".
אסתר ומרדכי// "גדלתי בעיר המדאן, שבה נמצא אתר הקבורה של אסתר המלכה ומרדכי היהודי. מבנה הקבר, שבנוי כמו גומחה קטנה, היה אתר עלייה לרגל לכל היהודים ותמיד הכיל את כולם. היהודים האמינו שזה נס. קריאת המגילה בקבר הייתה בשבילי כילד אירוע חזק מאוד".
אנטישמיות// "בסך הכול חיינו בסדר עם המוסלמים. גרנו בשכונה שלא כולה הייתה יהודית. אחד החברים שלי היה בן של גנרל בצבא האיראני, ושיחקנו כדורגל יחד. לפני המהפכה אולי לא דיברו מפורשות, אבל הייתה אנטישמיות מתחת לפני השטח. אנשי הדת במסגדים היו מסיתים נגד יהודים. השלטון שמר על היהודים, אבל ברחוב התנכלו להם".
מהפכה// "לפני המהפכה האיראנית היה יחסית חופש. הקהילה היהודית פרחה, בתי הכנסת היו מלאים, נשים יכלו ללכת בלי חיג'אב". בשנת 1979, כשהיה בן שבע, התחוללה המהפכה האסלאמית באיראן וחומייני עלה לשלטון. "היו הפגנות אלימות של אלפים נגד השאה, נגד אמריקה ונגד ישראל. המהפכה הייתה אלימה מאוד. חלק מהמראות שראינו ב־7 באוקטובר, אני ראיתי שם כילד. אלימות נוראה של אסלאם פונדמנטליסטי קיצוני".
נרדפים// אחרי המהפכה ראה את האלימות של משמרות המהפכה ברחובות. בגיל 12 נתפס ברחוב על ידי משטרת הצניעות והוכה ברבים. "בדרך הביתה מבית הספר עצרו אותי אנשי המהפכה וצעקו שאני פוגע בחוקי המהפכה בגלל שלבשתי חולצה צבעונית. פעם אחרת הרביצו לי כי הייתי עם שיער ארוך מדי. חבר שלי קיבל 70 מלקות בגלל שהייתה לו קלטת של שירים לועזיים בתיק".
מלחמה// המצב רק הלך והחריף. "מלבד הדיכוי ברחובות, במלחמת איראן-עיראק חווינו הפצצות מאסיביות. פתאום היו בשמיים המון מטוסים עיראקים שמפציצים. זו הייתה מלחמה קשה וממושכת עם הרבה הפצצות".
התקיפה// אבל האירוע המכונן של משפחתו היה בנובמבר 1985. "משמרות המהפכה שמו עין על אבא שלי. הם האשימו אותו שהוא ציוני ומרגל של ישראל. יום אחד כשאבא יצא מהעבודה, ג'יפ של משמרות המהפכה דרס אותו והעיף אותו באוויר לגובה. הוא נפצע ולמזלנו יצא מזה בחיים, אבל באותו יום האסימון נפל והבנו שזה לא המקום בשבילנו".
ההחלטה// בעקבות האירוע המטלטל החליטו הוריו לנסות להימלט מאיראן. הם יצרו קשר עם הסוכנות היהודית, שהדריכה אותם בסתר מה לעשות. הם נפטרו ממעט הרכוש שהיה ברשותם, ובתחילת שנת 1987, תחת סיפור מסווה, חצו בלילה את הגבול לפקיסטן דרך מדבריות איראן בסיוע מבריחים כורדים. "עד היום האחרון באיראן הלכתי לבית הספר כאילו כלום. הזהירו אותנו לא לגלות לאף אחד על התוכנית".
הבריחה// "ביום שנקבע קמנו בשתיים לפנות בוקר, נישקנו את המזוזה ויצאנו מהבית בשקט. אני זוכר שהסתכלתי אחורנית והבנתי שזו הפעם האחרונה שלי שם. המבריח הסיע אותנו לדרום־מזרח איראן. בלילה צעדנו במדבר במשך שמונה שעות עד שחצינו את הגבול לפקיסטן".
הבריחה 2// "בפקיסטן המשכנו בנסיעה במשך כמה ימים, כל יום גמאנו קילומטרים, כשאנחנו נאלצים מדי פעם לעבור מחסומים של הצבא כשהחיילים שם עם רובים שלופים. זה היה מבעית. בסוף הגענו לקראצ'י בדרום פקיסטן, שם חיכתה לנו משפחה יהודית מטעם הסוכנות. הם ציידו אותנו בכרטיסי טיסה ודרכונים מזויפים ואחרי כמה ימים טסנו מפקיסטן לגרמניה. אחרי המתנה של כמה שעות עלינו בהתרגשות גדולה על המטוס לישראל".
החלום מתגשם// עלה לישראל יחד עם משפחתו כשמלאו לו 15. "הגענו לארץ בדיוק בתאריך יום ההולדת שלי. בשבילי זה היה משהו סמלי ותחושה שנולדתי מחדש. אחרי כמה שנים גיליתי שדוד בן גוריון החליף את תאריך יום ההולדת שלו ליום העלייה שלו לישראל, ואני זכיתי לעלות ארצה ביום ההולדת שלי".
מרכז קליטה// "שיכנו אותנו במרכז קליטה במבשרת ציון. לאט לאט למדתי עברית. התחלנו חיים חדשים, אבל ההתחלה לא הייתה קלה בכלל. שלחו אותי לבית הספר הממלכתי בויאר בירושלים. עד אז לא ידענו שיש בית ספר חילוני ודתי. הגעתי מאיראן עם מטען דתי־יהודי, וכשנפגשתי עם החילוניות זה היה לי מוזר".
איראני בחדר// בצבא שירת ביחידה 8200 ובהמשך שימש כראש חטיבת האוסינט (מודיעין ממקורות גלויים) בשפה הפרסית. לאחר מכן עבר לתפקיד ראש מדור התחום המדיני של איראן בקריה. "אני באתי משם, אני מכיר את המנטליות, את התרבות. הרבה פעמים בדיונים על איראן הייתי אומר למפקדים: יש לכם איראני בחדר, תקשיבו לו. התרבות האיראנית שונה מהראש הישראלי. הם עושים הכול לאט ובהססנות. אין להם את התעוזה הישראלית".
לדבר פרסית// בצבא היה ממקימי יחידת דובר צה"ל בפרסית, שתפקידה לפנות באופן ישיר לעם האיראני. "הרבה שנים דיברתי על הרעיון הזה, עד שבסוף הבינו את הערך הגדול שבו. נכון שאיראן היא מדינת אויב, אבל יש שם עם שחושב אחרת, ודובר צה"ל בפרסית עוקף את המשטר ופונה ישירות לציבור. פרט לכך, הוא יכול להעביר מסרים גם למשטר. היום במלחמה מדובר בכלי סופר־חשוב".
החצי השני// דוריס. הכיר אותה בשירות הצבאי, גם היא ילידת איראן. במקצועה מומחית לביו־טכנולוגיה. "דוריס היא המשענת והעוגן שלי בחיים. זכיתי".
הנחת// שלושה. תום בן 25, התחתן לפני חודש, "הגרסה היותר טובה שלי", עדן בת 23, "לומדת תקשורת ומתעניינת בתחומים שאני עוסק בהם", ויעל בת 18, "אוטוטו מתגייסת. אנרגטית ומנהיגה בנשמה. הילדים שלי אומנם צברים, אבל בזמן האחרון הם התחברו לתרבות ולשורשים הפרסיים שלהם".
חוקר// לאחר שלושה עשורים בשירות הצבאי המשיך להקדיש את זמנו ומרצו לחקר איראן. בשנת 2021 החל את תפקידו כחוקר לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, ומנהל את הפודקאסט "קולות מאיראן", שם הוא מדבר בהרחבה בענייני איראן. הוא משמש כפרשן לענייני איראן במדיות השונות, ועד לאחרונה שימש כחוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.
עם כלביא// בימים אלה משמש כפרשן מומחה לענייני איראן ועובר מאולפן לאולפן. "את הפרסום אני מנצל כדי להכיר לציבור הישראלי את איראן ואת העם האיראני. אני רואה את עצמי שליח. הילד הקטן שעלה מאיראן הפך לחוקר ומסביר על איראן, זה מרגש אותי". לאחרונה אפילו זכה לחיקוי בתוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת'. "זה מחמיא לי מאוד".
הם מפחדים// "לפני המהפכה באיראן הקהילה היהודית מנתה 120 אלף איש. 80 אלף ברחו מיד בתחילת המהפכה. 30 אלף יצאו מאיראן בשנות ה־80 בדרך לא דרך, והיום חיים באיראן כעשרת אלפים יהודים. החשש לגורלם גובר במיוחד בתקופות של עימות עם ישראל. בימים אלה הם לא יוצאים מהבית וחוששים לגורלם. הם מנסים לנתק את עצמם מישראל ויוצאים בקריאות נגדה".
איקס אדום// בימים הראשונים למלחמה פרסם סרטון שבו פנה בפרסית לעם האיראני וקרא להם למרוד במשטר. הוא אמר: "עכשיו תורכם - צאו לרחובות". זמן לא רב אחר כך נדהם לגלות שבעמוד הטלגרם הרשמי של משמרות המהפכה פורסמה תמונתו עם איקס אדום מרוח עליה, כאיום מפורש על חייו. "משמרות המהפכה הכניסו אותי לרשימת החיסול שלהם. הם מאיימים, אבל אני לא פוחד מהם".
מחפשים תקווה// "כבר שנים העם האיראני חווה עוני ודיכוי והוא מיואש. הוא רוצה תקווה. בעידן הרשתות החברתיות הוא רואה שישראל לא עוינת אותו. כבר לפני שנים ביבי עשה כמה סרטונים שבהם הוא מדבר ישירות לעם האיראני. אני עזרתי לו עם הסרטונים האלה. המלחמה הנוכחית החלישה מאוד את המשטר".
בדרך להפיכה// "בעקבות המלחמה המשטר מאבד את הבסיס שלו. יש כאוס ברחובות. יוקר המחיה באיראן הוא מטורף, והמשטר מנסה לשחד את האזרחים ומחלק כיכרות לחם, קמח ושמן ואחרי שנה מתחיל לשלם לעובדי הממשלה את הפנסיות. הכול כדי שאנשים לא יצאו למחות, אבל לא נראה שזה יעזור להם. גם אם הפלת המשטר לא הוכנסה לסל המטרות של המלחמה, כרגע נראה שאנחנו בדרך לשם".
טהרן// שימש יועץ לסדרת הטלוויזיה 'טהרן'. "ישבנו ונתנו רעיונות לתכנים וסצנות בתסריט. על הסט הייתה ירידה לפרטים הכי קטנים. השפה, הרחובות ממש כמו באיראן, הרגשתי שחזרתי למחוזות ילדותי". בעונה השלישית אפשר לשמוע את קולו כקריין בטלוויזיה האיראנית, או המפקד שקורא במערכת הכריזה בפרסית רהוטה. "אם תהיה עונה רביעית אולי אקח בה חלק".
חלום// "אולי יום אחד, כשיהיה שם ממשל אחר וזה יתאפשר, אסע לטיול שורשים באיראן. אני מתגעגע לשכונה, לריחות, לשוק, לטעמים. הייתי שמח לבקר שם, אבל המקום שלי הוא כאן, בארץ ישראל".
ובמגרש הביתי:
מה הלו"ז// "אני קם בשש בבוקר וכל היום שלי הוא סביב איראן. מכון המחקר, כתיבת מאמרים, הרצאות לקהילות וחברות והופעות בתקשורת כמובן. כל הזמן איראן".
פלייליסט// "מוזיקה של שנות ה־80 באנגלית, כי מעט מזה היה באיראן. במוזיקה הישראלית להקות כמו כוורת ותיסלם".
השבת שלי// "שבת לקרוא ולנוח".
דמות מופת// "אנשים שעושים טוב לאחרים, קצת כמו אבא שלי ז"ל".
משאלה// "שנראה את התמונה בנוגע לאיראן בצורה נכונה ומלאה".
מפחיד אותי// "הדאגה לסובבים הקרובים, שיהיה להם טוב".
כשאהיה גדול// "שאדע לתחזק את האנרגיה הזאת בהסברה, במחקר ובתקשורת על איראן לאורך זמן, כי הסיפור לא נגמר. חושב איך אני מחדש ונשאר רלוונטי בנושא איראן".
לתגובות: [email protected]