תשומת הלב הישראלית והעולמית מופנית לאיראן ובמקביל נמשכת הלחימה ברצועת עזה, עליה ביקשנו לשוחח עם מי שהיה לאחד מסמליה של המלחמה שם, הדיין הרב אבי זרביב שכזכור ה-D-9 שלו ספג פגיעת מטען בימים האחרונים.
על שלומו שלו לאחר פיצוץ המטען הוא מבהיר כי לבד ממספר מכות יבשות הכול הולך ומשתפר, "זה לא עצר אותנו", הוא אומר וזו לא הפעם הראשונה שהוא סופג בפעילותו פגיעות שכאלה. "בשבוע שלפני כן ספגתי מטען רב עוצמה במרחק כמה מטרים, היה גם טיל קורנט שפגע שבוע לפני כן, וברוך ה' הקב"ה שומר ומרגישים שהשכינה שורה".
"מרגישים שהקב"ה מוביל את כל העניינים. אני רואה ומרגיש את זה במוחשיות. הקב"ה מוציא מאיתנו את ההחלטות גם לגבי איראן וגם לגבי עזה", אומר הרב זרביב ומפרט: "לגבי איראן, אי אפשר לתאר את ההצלחות והניסים ועכשיו חשבו שיש סיום מלחמה אבל הקב"ה החליט שאין סיום מלחמה וצריך להמשיך אז ממשיכים. כך גם לגבי עזה. אין הסבר רציונאלי והגיוני להמשך המלחמה. זה "פקאקטע" של ארגון שבור, חצי מהרצועה חרבה לגמרי, ללא בתים תשתיות וכבישים, אלא רק ערימות בתים, מאות אלפים גרים באוהלים ועוברים ממקום למקום ובכל זאת הם לא נכנעים", הוא אומר ורואה בכך הקשחת ליבם של הפרעונים בני דורינו.
הסיבה לכך, הוא אומר, היא ככל הנראה שלא די בכיבוש ברצועת עזה, אלא יש צורך במהלך רדיקאלי יותר, "צריך להחריב ולבנות מחדש את הכול. אסור שיהיה קיום לרוע הזה, גם בבתים ובאבנים. לכן הכול צריך לקום מחדש".
הרב זרביב קושר את הדברים לחזונו של הנשיא האמריקאי, חזון שמתבסס על החרבת הרצועה בעקבות ההבנה של דרגי השטח בצה"ל שיש להרוס את הרצועה ולהותיר אותה חרבה מבלי להזדקק להחלטות מדרג מדיני כזה או אחר. את דבריו הוא מסביר מניסיונו האישי כדוגמא לדברים: "באותו יום שעליתי על מטען, דקה אחר כך הטנקים התחילו לירות לעבר בתים ריקים בסביבה. הפגז הראשון פגע בבית שכולו התרומם כי הוא היה ממולכד. אם הייתי מגיע לפרק אותו הייתי מתפוצץ עם הבית. ההחלטה להרוס בתים מצילה את חילי צה"ל. במקום לטהר את הבתים מבפנים ולהסתבך עם מנהרות ומצלמות, מטהרים את הבתים מבחוץ וחוסכים בחיי אדם".
והשינוי המבצעי הזה בא לידי ביטוי בחיי לוחמים. הרב זרביב מציין את גרף חטיבת גבעתי ששכלה תשעים מלוחמיה מאז ראשית המלחמה. המספר הכבד הזה, בעל ההשלכות הרבות כל כך, מתחלק באופן ברור כאשר מרבית הנופלים, כשבעים, נפלו במחצית הראשונה של המלחמה, בעוד השאר נפלו במחצית השנייה, זו המתנהלת באופן מדוד ואחראי יותר תוך שימוש בציוד הנדסי כבד כדוגמת הכלי בו פועל הרב זרביב עצמו.
כיום, הוא אומר, לא נכנסים לבתים אלא מבצעים הרס מבחוץ והיקפי ההרוגים פחת באופן דרמטי. עוד הוא מספר על חטיבות נוספות שמחקות את אופן הלחימה שהתקבע בחטיבת גבעתי. הרב זרביב מספר שהדברים מחלחלים לאט לחטיבות האחרות ובאחרונה הגיעו לגבעתי נציגי חטיבות אחרות על מנת ללמוד כיצד נכון לפעול ומקימים גם אצלם מתכונת כזו של כוח צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שמתקדם יחד עם הכוחות בשטח.
"צה"ל יודע להרוס עם הכלים הגדולים, אבל החידוש שלנו הוא שזה חלק מהלחימה ומהתמרון. זה התמרון עצמו. זו הבשורה. התקדמות החטיבה והגדודים היא בקצב ההתקדמות של הצמ"ה. ככל שהצמ"ה מתקדם מהר נחוש ועוצמתי ההתקדמות מהירה יותר, אבל זה לוקח זמן ולכן המלחמה לוקחת זמן"
בעיני הרב זרביב קצב המלחמה נקבע בהשגחה עליונה שרואה כיעד לא רק את חיסול החמאס אלא קיים יעד גדול יותר. "זו הפרשנות שלי, לא הצבאית", הוא אומר.
על ימי הלחימה האחרונים ברצועת עזה, לחימה שהתקיימה בצל ובמקביל למבצע באיראן, שאלנו אם היו השפעות כלשהן על הלחימה ברצועה והרב זרביב רואה באופן ההתנהלות פלא של ממש, כלשונו. "אמנם רוב הקשב של הצבא באיראן, אבל הוא יודע לתת קשב גם ברצועת עזה, גם קשב של חיל האוויר וגם המשך תמרון האוגדות. אמנם חלק מהכוחות יצאו ליהודה ושומרון ולבקעה כדי שלא יהיה לנו עוד שבעה באוקטובר, אבל ההתקדמות והמאסות של הלחימה ממשיכות בעצמה וכרגיל. אי אפשר לישון שם בלילות, אי אפשר לתאר את כמויות חומר הנפץ".
בדבריו מחזק ומברך הרב זרביב לא רק את הלוחמים שבשטח אלא גם את המשפחות שנותרות מאחור עם עול אדיר שנותר על כתפיהן בעיקר בתקופת מלחמה, ודווקא בתקופה שכזו נשות המילואים מחזקות את ידיהם, נותנות כוח ולא מחלישות את ידי הלוחמים. בכך הוא רואה הוכחה נוספת לכך שמדובר במשימה שאינה רק של הלוחמים אלא של העם כולו.
בהקשר זה מספר הרב זרביב על התאגדויות של משפחות שמבשלות לחיילים ושולחות לקראת כל שבת אלפי מנות. נרתמים לאתגר זה גם קשי יום שמהמעט שיש להם רוכשים אוכל עבור החיילים והאוכל מבושל ונארז עם ציון רמת הכשרות ובתוספת פתקי עידוד וחיזוק לחיילים.
עוד שאלנו את הרב זרביב אם הרוח המחזקת אותה הוא משמיע מזה חודשים רבים ומעומק הלחימה, רוח שנובעת ממקור של קודש, מדברת לכלל החיילים והאזרחים, גם אלה שאורח חייהם שונה, והוא מספר כי אכן בשלב כלשהו הוא הבין שחלק מהתפקיד שלו הוא גם חיזוק הרוח מעבר לתפקידו הצבאי. "באים אלי מאות ואלפים שאני הפסקול של המלחמה עבורם. אני גם מרצה בהרבה מקומות, סרטונים מגיעים לעשרות אלפים ומאות אלפים, הלכתי בתל אביב וניגשו אליי אנשים שזיהו אותי וחיזקו, אמרו כל הכבוד, ולא מדובר דווקא באנשים שומרי תורה ומצוות. רבים ניגשים כי אני מייצג את הרוח שאולי לא כולם יודעים להביע אותה, וזה חלק מהשליחות שלי מעבר לפן הצבאי".
בדבריו מביע הרב זרביב תודה לקב"ה על הזכות להוביל ולחדש מהלך צבאי החוסך בחיי לוחמים, מהלך הרס המבנים באופן שיטתי ובדרך מסוימת. הידיעה הזו נוסכת בו כוחות נפשיים ופיזיים של ממש, מה שמאפשר לו, על אף גילו, להמשיך ולהילחם.