עתה כולנו נישאים על גלי האופוריה, מוקסמים מהנס הגדול - מישועת ה' לעמו. אך כדרכם של ניסים, אנו מחויבים בהודאה, והודאה אמיתית נועדה להניע אותנו להתעלות ולקחת אחריות.
מדוע נעשה לנו נס? מה הייתה מטרת הצרה, ולאן מכוונת הישועה?
אמנם רעמי המלחמה טרם פסקו, אך דווקא כעת - בתוך הקרב - ישנה הזדמנות וחובה לערוך חשבון נפש: לאן כל זה מוביל?
ישראל בלב המערכה, וכל העולם נושא עיניו לירושלים. אומות העולם משתאות מהיכולות הצבאיות, מהלכידות ומהעוצמה הבוקעת מן הארץ הזו. איננו עוד היהודי הנרדף בגלות - קמה אלומתנו וגם ניצבה. אנו עומדים בקוממיות.
ברור כשמש שהכול סובב סביב ירושלים. יש בידינו בשורה עולמית שטרם השמענו - אך העולם מצפה לה.
העולם המודרני קורס מבחינה תרבותית. הילודה במערב נמצאת בירידה חדה. השפע האדיר דחף את האנושות אל שערי החומרנות, והיא שכחה את נשמתה ואת בוראה. הנתק מן הנשמה הרחיק את האושר האמיתי. עצבות עמוקה ניכרת על פניה של האנושות - גם אם היא מוסתרת באיפור כבד של נהנתנות ומטריאליזם.
הנביא ישעיהו (פרק ב') מבשר כי לעתיד לבוא יבואו הגויים ללמוד מאיתנו תורה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". האנושות צועדת לשם כבר ממלחמת העולם הראשונה, שבסופה באה הצהרת בלפור.
מדינת ישראל - מדינת היהודים - היא גלגל ההצלה של העולם. אך לשם כך עלינו לכבוש מחדש את מערכות החינוך והמשפט, ולהתנער מעפרה של תרבות המערב, שגוססת פיזית - ללא ילודה, וללא עתיד.
אנו מצויים בעיצומה של מלחמת עולם - על רוחו של העולם ועל נשמתו.
השמדת הגרעין היא פעולה הגנתית חשובה מאין כמוה, אך היא אינה סוף פסוק. באנושות ישנם "גרעינים" טובים של אמונה ונשמה, הממתינים לרוח ישראל שתשחרר אותם ממאסרם.
רוח גדולה של אמונה ותשובה נושבת בעמנו. לא לחינם הראה לנו הבורא את כל הניסים הללו. מכוח גאולתנו - יגאל גם העולם.