איך שלא תסובבו את זה, האמריקאים באו והכריעו את המערכה באיראן. אנחנו אומנם הבאנו אותה במכת פתיחה מפוארת, אבל את המכה בפטיש חצות נתנו החבר'ה מארצות הברית בראשות טראמפ ובכך סיימו עשרות שנים של דאגות ופולמוסים.
מה שהביא אותי לחשוב שלא תזיק לנו הכרעה אמריקאית אגרסיבית בעוד חזיתות נפיצות בארץ. אז דונלד בן פרד, אם אתה קורא אותי כפי שמאז ומעולם חשדתי, הנה רשימה חשובה מאין כמותה של ההכרעות הדחופות ביותר על שולחנם של אזרחי ישראל:
1. שבתות: קיץ או חורף?
שמע דונלד יקירי, אני מבין שיש לך חתן יהודי אז אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה אבל אנחנו צריכים פה הכרעה ודחוף. מצד אחד שבתות הקיץ האלה גומרות עלינו. אנחנו אוכלים סעודת שבת בשתיים בצהריים ובצאת השבת אנחנו כבר חלביים ארבע שעות, אתה מבין מה אני אומר? זה לא הגיוני. ואז את כל המקלחות וההרדמות אנחנו צריכים לעשות בספרינט של 30 דקות כדי שהילדים יהיו במיטה בשעה הגיונית, אחרת איך תגיע למשחק הפוקר של מוצ"ש עם החבר'ה? לא שאני הולך לדברים כאלה כמובן, אבל אני מדבר איתך ברמת התאוריה.
מצד שני, גם שבת חורף זה לא פיקניק. איזה מין שישי זה? אני די בטוח שיום שישי המקורי היה בקיץ, אחרת אני לא מבין איך קודשא בריך הוא הצליח דווקא ביום הכי קצר של השבוע להכניס את בריאת כל החיות כולל האדם. לא שאני בא להתריס כלפי שמיא חלילה, רק אומר שמשהו פה לא מתכנס. אז אנחנו מתנודדים בין שני הקטבים האלה כמו מלח שיכור ואנחנו זקוקים להכרעה דחופה. קבל החלטה ועדכן אותנו.
2. המילה "טוב" בהודעת ווטסאפ: פאסיב אגרסיב?
לא יודע איך לקרוא את המילה הזאת דונלד, בחיי. כזאת מילה פשוטה. טוב. מה יותר טוב מטוב? ובכן, כל מילה אחרת מסתבר. "אחלה", "סבבה", אפילו "בסדר" העלוב יותר טוב מ"טוב". הנה דוגמה. אני בבית, אשתי בעבודה. אני שולח לה: "אני בונה עלייך לאיסופים היום מהגן, סבבה?". היא מחזירה לי "טוב". היא כועסת עליי, ר' דונלד??? נשמע לי שהיא כועסת עליי. נשמע לי ששום דבר לא טוב. ואם זה הטוב, אז אני בטח ובטח לא רוצה שיהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אולי הייתי צריך לאסוף את הילד לבד מהגן? אולי היא מנסה להגיד לי שהילד כבר מזמן לא בגן ואני צריך להתאפס על עצמי כאבא?
אני צריך הכרעה אמריקאית מוחצת בסיפור, סומך עליך.
3. דרדסבא: אבא או סבא?
זה לא בראש רשימת הדאגות שלנו, אני אגיד לך הכי דוגרי. אבל אם כבר אנחנו מדברים אז נשמח לוודאות הזאת. דרדסבא הזה, אני יודע שרובא דעלמא טוענים שהוא אבא, כי באנגלית קוראים לו פאפא, יעני אבא. אבל בוא, הדרדסים היא בכלל סדרה צרפתית במקור, אז צריך לבדוק איתם איך הם קוראים לו. העניין הוא שאנחנו לא יכולים לבדוק איתם כרגע כי יש מתיחות עם מקרון, אז לא הייתי סומך על המילה שלהם ככה או ככה. אז בוא נחליט שאתה מחליט וזהו. עדכן אותנו ונשים את הפולמוס הדרמטי הזה מאחורינו.
4. פיתה עם חומוס: סנדוויץ' לגיטימי או העיקר חסר מן הספר?
תבין דונלד, אני זוכר בילדותי אי שם בניינטיז כשהיינו הולכים ליומולדת של חבר, תמיד היו מחלקים פיתה עם חומוס בתור מנה קולינרית שאין לגיטימי ממנה. מי חשב אז שהפיתה הזאת צריכה עוד משהו? אבל ככל שחלפו השנים הפך החומוס לממרח ליווי, אקססורי סביר למילוי מוצלח יותר כשניצל או שווארמה. עכשיו הבן שלי הקטן, היה לו יומולדת ורציתי להגיש לילדים פיתה עם חומוס. שאלתי את אשתי בווטסאפ אם זה בסדר והיא ענתה לי "טוב". אז עכשיו אני לחלוטין לא יודע מה עושים. למזלי היומולדת התבטל בגלל התקיפה באיראן, אבל לא לעולם חוסן. סגור לי את הפינה הזאת, תוריד הוראה וניישם.
5. שני פרקי התהילים בסוף התפילה - זה לתמיד?
שמע דונלד, הכנסנו את עצמו לחתיכת ברוך עם שני פרקי התהילים האלה בסוף התפילה, אומר לך הכי דוגרי. האינסטינקט היה מבורך מאוד כמובן, ונכון לשעתו. אבל עכשיו לך תחליט מתי מפסיקים. לא שיש לי בעיה עם פרקי תהילים כמובן. אבל אנחנו הדתיים יש לנו נטייה להפוך כל נוהג יפה ל"עניין חשוב" ומשם ל"הלכה פסוקה שרק סנהדרין של שבעים ואחד יכולה לעקור" הדרך קצרה. אז החשש שלי הוא ששני הפרקים האלה כאן כדי להישאר, ואם יש משהו שהמוטיבציה שלי להתפלל במניין לא יכולה להרשות לעצמה זה הרחבה נצחית של הטקסט. עכשיו שמע, כדי להחליט מתי מפסיקים צריך מישהו עם כתפיים רחבות. אתה מבין מה אני מבקש. תכריע ותעדכן. הייתי מציע לך בתמורה להוסיף בתפילה ברכה לשלום נשיא ארצות הברית, אבל אז מה עשינו בזה. יאללה סומך עליך, טוב?
לתגובות: [email protected]