מחשבות גרעיניות

כשמוצאים את האומץ

התברר שאנחנו הרבה יותר גדולים ואמיצים מכפי שתפסנו את עצמנו. התברר שכשאנחנו מעיזים לפעול בגדול, יש לנו כוח לסחוף בעקבותינו גם את המעצמה הגדולה בעולם, ולגרום לעולם שלם להתפעל, ואפילו לתומכיה של איראן לבלוע את הלשון.

התברר שכשמוצאים את האומץ, אפילו הווכחנות מבית מורידה את הלהבות, וצריך להכיר תודה כמעט לכל חלקי העם ונבחריו שידעו להתעלות. התברר שכשברורה המטרה ומתאחדים סביבה מוכנים לשאת גם מחירים אישיים קשים, הרבה יותר קשים אפילו מביטול חתונה. התברר גם שאכתי עבדי אחשוורוש אנן, וכשמנהיג העולם קורא להחזיר את המטוסים אנחנו עושים אחורה פנה, אבל משהו בעבדות הזאת כבר נסדק - בכל זאת גררנו אותו להתקיף, בכל זאת הורדנו לקינוח סוללת מכ"ם כדי להראות להם וגם לטראמפ, ובעיקר לעצמנו, שאנחנו בכל זאת עם כלביא, אולי אריה ממושמע, אבל עדיין אריה.

הצבועים באים

היה מדהים לראות בימים הללו איך הצביעות העולמית ממשיכה לחגוג. מאז מלחמת יום כיפור לא היו לנו מלחמות עם מדינות, רק ארגוני טרור שמתקיימים בתוך מדינה. סיפרו לנו שיש לנו בעיה כי אנחנו מדינה והם לא, לכן הם לא סופרים את חוקי המלחמה, הם יכולים לפגוע באזרחים בלי אבחנה, אבל לנו אסור, אנחנו חייבים לנהוג אחרת. אחרת נמצא את עצמנו בהאג. אז הנה, הייתה לנו מלחמה עם מדינה לראשונה מזה 52 שנה. אנחנו ירינו במחנות, מתקנים ואנשי צבא, והם שלחו טילים אדירים למרכזי אוכלוסייה ואפילו למרכז רפואי. ונחשו מה? העולם היה לגמרי בסדר עם זה, אף תלונה לא תוגש להאג נגד איראן. ככה העולם. וערב הסעודית תגנה את ישראל ותהיה מאושרת שפירקנו את איראן, וכך גם מרוקו וירדן ומצרים וכולם. עולם של צבועים. אבל זה מסתדר בול - אחרי שגילינו שוב שאנחנו עם של אריות, ברור שיהיה לנו עסק עם צבועים.

הסייעתא דשמיא חזרה הביתה

הפסקה הזאת בטור אולי עלולה להרגיז. זו לא כוונתי. כוונתי להעמיק, אבל המתרגזים בקלות מוזמנים לדלג. אם לא דילגתם, קבלו מבחן אמריקאי קטן:

השלם את המשפט: צריך להיות עיוור כדי לא לראות ש...

א. ההצלחה של צה"ל במלחמה עם איראן הייתה יוצאת מגדר הרגיל. הייתה כאן במובהק סייעתא דשמיא.

ב. ההצלחה של חמאס בשמחת תורה שעבר הייתה יוצאת מגדר הרגיל. הייתה כאן במובהק סייעתא דשמיא.

ג. אף תשובה אינה נכונה.

ד. תשובות א' וב' נכונות.

לא יודע מה עניתם, אותי לימדו שכשלא יודעים את התשובה הולכים על כל התשובות נכונות. לדעתי גם הפעם - כל כך הרבה דברים היו עלולים להשתבש בפעילות המוסד באיראן, כל כך הרבה תקלות מזומנות בפעילות סבוכה כמו זה שביצע שם חיל האוויר. כל כך הרבה דברים יכלו להיחשף, בקלות יכול היה מאן דהו במטכ"ל האיראני לחשוד ולבטל את הפגישה המשותפת. אבל הקדוש ברוך הוא היה איתנו ועם לוחמינו, ואחרי כל ההשתדלות בדרך הטבע סידר להם נס מעל הטבע.

עד כאן זה קל, מן הסתם רובכם מהנהנים. אבל אני כותב בחיל ורעדה גם את זה: כל כך הרבה דברים היו יכולים להשתבש בפעילות המרושעת של החמאס בעוטף. כל כך הרבה תקלות מזומנות מבחינתם, וכמעט מחויבות המציאות מצידנו. אתה רואה את הצבא הזה שבאמת לוחם בגבורה אלפיים קילומטרים מהבית, אתה רואה את המודיעין המדויק, את המוסד העל־טבעי, אתה רואה את חיל האוויר שבאבחה אחת היה יכול לעצור את הכול, ואתה שואל: איפה כל זה היה?

זה כמובן נושא לוועדות חקירה, אבל מי שמסביר הכול בדרך הטבע - יכול להסביר כרצונו. אני, שתולה את הצלחת צה"ל בסייעתא דשמיא, אין לי אלא להודות שהייתה לרשעים האלה חתיכת סייעתא דשמיא.

אלה לא דברי כפירה, אלה דברי אמונה. אני מאמין שדבר לא קורה בעולם בלי שהקדוש ברוך הוא מסייע בעדו. אני מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא חפץ בטובת עם ישראל ובטובת העולם כולו, אבל כאב המייסר את בנו הוא גם מטלטל אותנו ומסדר סייעתא דשמיא לאויב. זה כבר נכתב במגילת איכה - "היה ה' כאויב בילע ישראל". לפעמים הקדוש ברוך הוא מתייצב לעזרת האויב, זו עובדה.

ועל זאת הייתה השמחה כפולה ב'עם כלביא' - שהסייעתא דשמיא חזרה הביתה, אם תרצו - שמה שנראה היה כסייעתא דאללה התברר כסייעתא דשמיא. ובמבט לאחור, אלמלא הקטסטרופה של היום הנורא ההוא, לא היה מוצא עם ישראל אומץ לפתוח במלחמה מול איראן מיוזמתו שלו.

גולנצ'יק, שריונר וטייס

הטייסים, הטייסים, הטייסים - כולם מפארים, ובצדק, את הטייסים. אבל אני כבר קיבלתי על עצמי מזמן שלא להתפעל מטייס אפילו בקמצוץ יותר מאשר כל חייל קרבי אחר. ועם יד על הלב אני צריך לעבוד על עצמי כדי לא להתפעל מהאחרים יותר. כי עם כל הכבוד לתנאי הקבלה ומנת המשכל והסינון, ויש כבוד, ועם כל הכבוד להילה ולעוצמה, וראינו מה כוחם והם ראויים לכל שבח ותהילה, אבל בסוף - השריון, ההנדסה והחי"ר משלמים כבר שנים ארוכות במחיר חיים. ולצערנו, יום אחרי החזרה לשגרה התבשרנו על שבעה לוחמי הנדסה ששילמו בחייהם.

תראו אותם במלחמה הזאת, כבר כמעט שנתיים בתנאים לא תנאים. עבודה אפורה, סיזיפית, יומיומית, רחוקה, עם פצועים והרוגים, מלקקים את הפצעים וממשיכים. ולאורך כל השירות, בוודאי במלחמה, יש פער עצום בין תנאי השירות.

התגלגלה אליי הודעת ווטסאפ שמספרת הכול:

"דרושה למכירה: מכונת קפה איכותית לטייסת שעובדת קשה!

מחפשים מכונת קפה אוטומטית, על פולים (עם מטחנה מובנית), קלה לתפעול על ידי כולם וכוללת מקציף חלב איכותי. הדרישות:

✅ עובדת על פולים (קפה טחון במקום)

✅ תפעול פשוט ונוח

✅ מקציף חלב טוב

✅ אמינה ועמידה לשימוש אינטנסיבי

נשמח להצעות רציניות והמלצות.

תודה רבה!

אלה".

לא צריך להגיד לכם מה חסרים לחיילי השדה, כבר כתבו על זה את השיר על התחתונים והגופיות. אז אני מכבד את כולם, ולא מכבד אף טייס יותר מלוחם חי"ר לעולם.

חמוץ מתוק

המלחמה הזאת בטעם חמוץ מתוק. המתוק באמת מתוק - מתיקות של גבורה, של אחדות, של ניצחון, כן, סוף סוף ניצחון, ועוד על אימת העולם ואימת המזרח התיכון ובמהירות הבזק. החמוץ כי 28 אזרחים שילמו בחייהם, רבים נפצעו וכמעט עשרת אלפים איבדו את בתיהם. זה עדיין לאין ערוך טוב יותר מכל תחזית מוקדמת באשר למלחמה עם איראן (ואפילו עם חיזבאללה לבדו), ועדיין כל אחד הוא עולם.

חמוץ במיוחד המטח של הבוקר האחרון, כביכול הקדוש ברוך הוא לא מסכים לאורך כל המלחמה הזאת לתת לנו לשמוח ודי. כל בשורה על חיסול מלווה בחייל שנפל, כל חילוץ חטופים ב"הותר לפרסום". ועדיין, העם שלנו ידע להתעלות הפעם ועם כל הכאב לראות את כל התמונה.

הגומל

אני מכיר את גדרי ההלכה, ובתור אשכנזי לעולם לא אבין איך מי שטס לחו"ל מברך הגומל, ומי שירד שלוש פעמים בלילה לממ"ד ושמע טילים ויירוטים והרגיש את המוות והחיים שורקים מעליו ומצדדיו - לא מברך. נשגב מבינתי.

פנייה נרגשת

אם אפשר, להבא - יש לנו אביב כל כך קצר, ומעט זמן ליהנות ממנו. תלמידי רבי עקיבא נטלו את שלהם, רומא ובבל נטלו את שלהן. בין ספירת העומר לשלושת השבועות צריך להכריז על ימים בלי מלחמות.

לתגובות: [email protected]