רגע לפני תקיעת השופר אנו נוהגים לומר שבע פעמים את פרק מ"ז בספר תהילים.
המזמור פותח בפסוק "למנצח לבני קורח מזמור". רבים מהפרשנים סבורים שהמזמור הזה נאמר על העתיד, וכך מסביר המלבי"ם: "הוסד על עת העתיד המקוה שיכירו כל העמים מלכות ה' וילכו לבקש פני ה' בציון". המזמור פותח במילה "למנצח", שאפשר להבין שביסודה היא "ניצחון". ומדוע דווקא לבני קורח?
בפרשתנו מתוארת המחלוקת הנוראית של קורח עם משה ואהרן. קורח בונה כנגד משה ואהרן קואליציה שכל מטרתה להתסיס ולגרום לשנאה בין קבוצות בעם ישראל. אולם נאמר במפורש בפסוקים שבני קורח לא מתו (במדבר כו, יא), והסיבה לכך היא משום שהרהרו תשובה בליבם, וכפי שמפרש רש"י: "הם היו בעצה תחילה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם".
ניצחונם של בני קורח בא לידי ביטוי ביכולתם להרהר תשובה ולהבין שהדרך שאביהם בחר אינה נכונה. בעוד שקורח מנסה בכל כוחו להצדיק את דרכו גם כשהוא נמצא במעמקי האדמה, הרי שילדיו באותו הרגע מרגישים צורך לשנות את הדרך ולא להמשיך ולהחזיק במחלוקת. ואכן, לא רק שחייהם ניצלו אלא הם היו מן המשוררים בבית המקדש.
רגע לפני תקיעת השופר אנו מבקשים להראות מה גדולה היא התשובה ומהי עוצמתו של הרהור של תשובה שיכול לשנות את העולם. המחלוקת שקדמה לבליעתם של קורח ועדתו הייתה מחלוקת לא לשם לשמיים, כדברי המשנה באבות. מחלוקת שאינה לשלם שמיים זו מחלוקת שנעדרת ממנה ההקשבה. ניתן לדייק זאת מלשונה של המשנה: "ושאינה לשם שמיים - זו מחלוקת קורח וכל עדתו". בעוד שברישא המשנה אומרת שמחלוקת לשם שמיים היא מחלוקת הלל ושמאי, הרי שבמחלוקת שלא לשם לשמיים התייחסה המשנה רק לצד אחד, דהיינו "קורח ועדתו" ולא ציינה את בני הפלוגתא של קורח - הלוא הם משה ואהרן.
הסיבה לכך היא שקורח ועדתו תקפו את משה ואהרן בלי כל כוונה להקשיב לדבריהם. לא התקיים כל שיח בין הצדדים אלא היה צד אחד - קורח ועדתו, שתקף את משה ואהרן מתוך מניעים אישיים ופוליטיים. בני קורח הצליחו להתעלות ולהודות בטעותם. כאשר בני אדם נקלעים לוויכוח הם מפתחים מגננות ומתבצרים בעמדתם. בהקשבה בין־אישית קורה תהליך הפוך - בשל חוסר שיפוטיות ישנה הקשבה מלאה, מגננות הדובר פוחתות, העמדות מתגמשות וכך נוצרת פתיחות ומתגלות תובנות חדשות. כל מי שמקשיב, בדרך כלל מקשיבים גם לו. קיימת הדדיות.
לצערנו, בשנים האחרונות אנו בקיטוב חברתי שנגרם בין השאר גם מסגנון דיבור שאינו ראוי, וגם מחוסר הקשבה וחוסר מתן לגיטימיות לצד השני. זו אווירה מסוכנת, וקל וחומר כאשר כל זה נעשה בעיצומה של מלחמה. כאמור, המחלוקת היא לגיטימית והיא חשובה, כי רק באמצעות המחלוקת ניתן לסלול את הדרך אל האמת. כל זה בתנאי שתיעשה באופן הראוי, בשיח מכבד ובהקשבה ראויה. הקשבה תתרום גם להגמשת העמדות ולהסכמות רחבות שאנחנו כה זקוקים להן בתקופתנו.
מאז הכישלון הנורא של מתקפת חמאס בשמחת תורה היו כמה הישגים חשובים. ההישג הגדול ביותר הוא התקיפה המוצלחת באיראן. בשבועיים האחרונים אין מחאות ומחלוקות אלא עמידה מפעימה נוכח מציאות שבה אנו רואים את יד ה'. זו הזדמנות להתעלות וליצור במו ידינו עידן חדש.
הפרק שבו אנו מציינים את הרהור התשובה של בני קורח ממשיך בהמלכתו של הקדוש ברוך הוא בעולם: "כל העמים תקעו כף, הריעו לאלוקים... כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ". ברגעים אלו כל העולם עומד נפעם אל נוכח הניסים הגדולים שהתרחשו, ויש רגע של הכרה בכך שהקדוש ברוך הוא עליון על כל הארץ.
מזמור זה נאמר על העתיד, ושמא הוא נכתב על תקופתנו. במהלך נאום הפתיחה של הנשיא טראמפ, מיד לאחר ההתקפה המוצלחת על מתקני הגרעין באיראן, הוא הודה לעיני כל העם לקדוש ברוך הוא על סילוק הרשעה מהארץ. זה רגע של המלכת ה'. רגע זה יכול להיות אחד מהרגעים המכוננים של החברה הישראלית, ולסלול את הדרך לחיבור שאין בו מחלוקות של שנאה אלא שיח של אהבה.