על הטלטלות בין ההצלחה המרשימה במבצע באיראן לבין הכאב והמורכבות סביב הטרגדיה בחאן יונס וההתנהלות המתמשכת של צה"ל ברצועת עזה, שוחחנו עם ראש מכינת 'בני דוד', הרב יגאל לוינשטיין, בשיחה ביטחונית הנושאת מבט אמוני.
הרב לוינשטיין מבקש להבחין הבחנה חדה בין שתי הזירות: "הבעיות שהובילו להצלחות הפנומנליות באיראן שונות בתכלית מאלה שיצרו שנה וחצי של לחימה בעזה. מוקד ההבדל הוא סוגיית החטופים".
לדבריו, "על איראן אין דילמה מוסרית. יש שם מדינת אויב - ומול מדינות אויב, קשות ככל שתהיינה, אנחנו יודעים להתמודד. כך היה מול מצרים וסוריה ב־67' וב־73'. חיל האוויר, אמ"ן, המוסד - עבדו עשרים שנה, יצאו לפעולה שהייתה מוצלחת מעבר לכל דמיון. את זה אנחנו יודעים לעשות - לאורך שנים, עם הצלחות גדולות".
מנגד, מציין הרב, "בעזה הסוגיה שונה לחלוטין. אם לא היו חטופים - היינו מכריעים כבר לפני שנה וחצי. יש כאן דילמה מוסרית כבדה מאוד, שקורעת את הממשלה ואת החברה הישראלית: קרועים בין הרצון לנצח ולהבטיח את עתידו של העם היהודי, לבין הרצון להציל את החטופים החיים. כל השנה וחצי האחרונות, עם הניסיונות להכות בעוצמה ולצד זאת להגיע לעסקאות - זו המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה".
לדבריו, המצב הנוכחי מחייב הכרעה: "אנחנו לקראת הסוף. חיילי צה"ל משלמים מחירים כבדים, החטופים לא משוחררים ואין ניצחון. כשאין תוצאה - זה מצב גרוע יותר. הממשלה צריכה להכריע, בכל הכוח, כמו מול האיראנים: להסתער על עזה, לסלק את העזתים לרפיח, לכבוש את כל עזה ולכתוש אותה עד שהחמאס ייכנע - ואז ישוחררו החטופים. אבל אם הכיוון הוא רק עסקאות - אנחנו מדשדשים. הורסים בניינים ומנהרות, אבל החמאס לא משנה את דעתו בגלל זה".
ביחס לשאלת זהותם של שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ, קובע הרב לוינשטיין כי "אין מדובר בשאלה פרסונלית. הניצחון מול ערך החטופים הוא דילמה אסטרטגית, רוחנית ומוסרית. לא רמטכ"ל כזה או אחר יכריע בה, וגם לא שר ביטחון - אלא ממשלת ישראל וראש הממשלה. הוא זה שקם מול איראן כמו אריה, אך כאן, בסוגיה הזו, הוא חלק מהעם שבתוכו קיימת הדילמה. הוא רוצה את החטופים וגם את הניצחון - ולכן הכול מתנהל באיטיות. בגלל הפגיעות הקשות בחיילים, הדשדוש וחוסר ההכרעה - אין ברירה. המציאות דוחפת אותנו להכריע".
הרב לוינשטיין מוסיף כי ראש הממשלה אינו יכול להכריע לבדו כשאין לו גיבוי ציבורי: "מול איראן הייתה הסכמה רחבה מאוד של הציבור היהודי בישראל. לא כך בעזה. הדילמה הזו חוצה את העם, ואם לא תתקבל הכרעה - נשלם בדמי היסוס של חיילינו היקרים והאהובים".
על המערכה באיראן - שלדברי רבים הייתה רצופה בניסים - אומר הרב: "כל התהליכים שאנו עוברים כבר מאה שנה מצמיחים את עם ישראל לייעודו. איננו קיימים רק כדי לחיות כמו כל עם. יש לנו קריאה בשם שמים, מוסר יהודי של תורה - 'מציון תצא תורה'. אבל תהליך הצמיחה נולד מתוך הכרחים".
"הגלות לא לימדה אותנו איך בונים מדינה, צבא או כלכלה - ובוודאי לא מדינה שמונחת על מוסר יהודי. לכן הקב"ה מגדל אותנו דרך ההכרח. מלחמות בונות את הצד הפיזי שלנו - כבר 77 שנים אנחנו נלחמים על הקיום", אומר הרב, ומציין כי במלחמה האחרונה חלה עליית מדרגה חדשה.
לדבריו, אין זו 'מלחמת חרבות ברזל', אלא "מלחמת שמע ישראל": "במקביל לעוצמה הצבאית החומרית - יש התעוררות רוחנית. חיילים קוראים בשם שמים, מבינים שכבודם זה כבוד ה'. הביטוי 'סייעתא דשמיא' הפך למטבע שגור, כולם אומרים אותו. יש תחייה רוחנית בעם".
הרב מוסיף תיאור אישי: "הוזמנתי לפודקאסט בתל אביב. המגיש סיפר לי על התעוררות רוחנית בקרב צעירי תל אביב, וביקש שאעזור לבדוק איך לממש את ההתעוררות הזו".
לסיכום, אומר הרב: "תהליכי ההכרח הללו מולידים אותנו מחדש - גם מבחינה מעשית ומדינית, וגם רוחנית. אנחנו עם שמביא בשורה לעולם, וצריך להוביל מתוך תרבות מוסרית וצדק. המדרגה הבאה כבר ברורה - שלמות כמו בימי דוד ושלמה: עצמה ממלכתית, צבאית וכלכלית מהראשונות בעולם - ולצידה עוצמה רוחנית ללא אח ורע".
"אנחנו אומה שנלחמת על הצדק והמוסר. אירופה הנוצרית מבולבלת, מושג ההכלה - 'להכות לחי השנייה' - נובע מהנצרות. היהדות מלמדת אחרת: 'הקם להורגך השכם להורגו', בכפוף למוסר, יושר וצדק. אנחנו מלמדים את העולם איך מכריעים מלחמה מתוך עמדה מוסרית - והעולם משתאה מול היכולת הישראלית".
"אנחנו מתקדמים כל הזמן אל עבר ייעודנו - הבשורה הרוחנית. אבל העולם מקשיב רק לעם שיש לו כוח. 'חכמת האביון בזויה' - אם העני חכם, לא שומעים לו. לכן, כאשר נהיה עם חזק - יקשיבו לנו גם ברוח. ההתעוררות הרוחנית של השנתיים האחרונות תמשיך בעזרת ה', והקומה היהודית שלנו תפציע כמו שחר - מתוך עשן המלחמה".