אלפים ליוו היום (רביעי) למנוחות חמישה משבעת הנופלים באסון הנגמ"ש בחאן יונס אתמול.
סמל שחר מנואב, בן 21 מאשקלון נטמן בבית העלמין בעירו. "איך אפשר להיפרד ממך מלך שלי?", ספד לו אביו, מינן, בהלוויתו. "איך בן הולך לפני אבא? איך אבא מספיד בן? איך עושים את זה?".
"שחר שלי, לא נשכח את חיוכך. את טוב הלב שלך", המשיך האב. "היית לנו השראה. היית לנו הכול. הקרנת שמחה ואור לכל מי שהכיר אותך. היית עמוד התווך שלנו, תמיד שם בשבילנו ותמיד מוכן לעזור. עם כל שנה שהתבגרת התגאיתי בך יותר ויותר. שחר שלי, אתה הגאווה שלי. הלכת בטרם עת. נוח על משכבך בשלום, מלך שלי".
בחלקה הצבאית בבית העלמין ברחובות נטמן סמ"ר רונאל בן משה ז"ל. אביו ספד לו: "ריבונו של עולם איך אפשר לעמוד כאן מולך רונאל שלי הבכור, שבא אלינו כנס. ילד שמח, מלא חיים, עוד כשהיה קטן. כשמו כן הוא. מביא שמחה. כנראה שהאל גם רצה להנות איתך. יכולת לשלב את הלמדנות שלך עם האהבה שלך לחברים. היית עם חיוך מתפרץ וחוש הומור נדיר. כולם אמרו שכשהיית בסביבה, הלב נפתח. היית משמח את כולם. לא חיפשת דרך קלה.
ב-7 באוקטובר היית לקראת סוף ההכשרה. יחד שמענו את כל האזעקות ואת כל הבלגן. חיכית להקפצה מהצבא, בדקת בטלפון. במוצאי החג אמרו שיאספו אותך. אמרת לי 'אבא, בוא ניסע'. ניסית לשכנע אותך לא לנסוע, אבל אמרת לי: 'אבא, גם אם צריך לנסוע בקורקינט - אני אסע לאן שיגידו'", הוסיף האב.
סמל רונן שפירו ז"ל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. אחיו, גרגורי, ספד לו: "אח שלי גיבור, ככה קראתי לך. היית הבנאדם עם הלב הכי גדול שהכרתי והחיוך הכי רחב שראיתי. תמיד שאפת להיות לוחם, הולך ומתמיד בכושר הקרבי, זוחל בדיונות ובבוץ ומתלהב מזה. רצית להגיע ליחידה הכי מובחרת. רצית עוקץ, אבל בגלל תחילת המלחמה גייסו אותך מוקדם יותר, לחיל ההנדסה. אז החלטת שאתה רוצה להגיע ליהל"ם. הכי-הכי".
באליכין הובא למנוחות סמל ראשון ניב רדיע שנטמן ליד בן הדוד שלו, עומרי פרץ, שנהרג בשבעה באוקטובר. בבית העלמין הצבאי במשגב נטמן סמל מעיין ברוך פרלשטיין.
בתקרית הקשה בחאן יונס, נפלו גם סגן מתן שי ישינובסקי, בן 21 מכפר יונה, מפקד מחלקה בגדוד ההנדסה הקרבית 605 וסמ"ר אלון דוידוב, בן 21 מקריית ים.