בישראל וגם בזירה הבין־לאומית נוהגים למהר ולעסוק בהצהרה האחרונה במקום לראות את התמונה הרחבה. לכן, כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזדרז להכריז על הפסקת אש תוך כדי שהוא מותח ביקורת על ישראל שהגיבה לשיגורים איראניים שנעשו לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, רבים הרגישו טעם רע. זאת לאחר שארצות הברית תקפה את מתקני הגרעין באיראן במהלך מתואם עם ישראל, שהייתה בעיצומו של גל התקיפות הנרחב נגד מטרות צבאיות, מתקני גרעין וסמלי שלטון.
בישראל ציינו בסיפוק לא רק את המתקפה שבה נרשמו הישגים רבים אלא גם את התיאום הכמעט מושלם עם האמריקנים, את תרגילי ההטעיה שאפשרו את המתקפה וגם את ההפגזה האמריקנית, וייחסו זאת ליחסים הקרובים בין נתניהו לטראמפ, בניגוד לדיווחים שהתפרסמו לפני המרוץ של טראמפ לנשיאות, שלפיהם הנשיא האמריקני מאוכזב מראש הממשלה ומהתנהלותו.
משחק במשחק הפוליטי האמריקני
שגריר ישראל בארצות הברית ובאו"ם והשר לשעבר גלעד ארדן, כיום ראש המרכז לדיפלומטיה ושיתוף פעולה בין־לאומי במכון משגב, חושב שישראל צריכה להתמקד בהישגים המדיניים והצבאיים, כי הם רבים, ולא לעסוק בהתבטאות כזאת או אחרת של דונלד טראמפ.
"אני רואה בעיקר הישגים חסרי תקדים, ולא מתרגש בכלל מהאמירות של הנשיא, שנועדו להראות לציבור את הלחץ שהוא מפעיל - גם על ישראל. אני מבין גם את האינטרס הפוליטי שלו, וגם את הצורך שלו להראות לציבור האמריקאי שהוא לא לגמרי חד־צדדי ומוטה אלא נוהג כסוג של מתווך. אומנם הוא תמיד זוכר שישראל היא בת ברית קרובה של ארצות הברית, ואין מה להשוות כמובן בין ישראל לאיראן, אבל הוא מנסה במידה מסוימת להיראות אובייקטיבי. כשהוא משתמש בהפעלת כוח שמאוד עוזרת לישראל חשוב לו להדגיש שמדובר בשמירה על אינטרס אמריקאי".
ארדן מדגיש כי "בנוסף לכך, טראמפ עשה מעשה שמנוגד לחלק לא מבוטל מהבייס הפוליטי שלו. אומנם האוונגליסטים ורוב המפלגה הרפובליקנית איתנו ובעד תקיפה באיראן, אבל עדיין הפלג הבדלני, שחלק ממנו מקורב לנשיא, מאוד לא אהב את זה כי הוא הבטיח להם שיפעל לסיום מלחמות. כשהוא הרגיש שההישג הכפול בידו - גם השמדת חלק ניכר מפרויקט הגרעין האיראני וגם סיכום עם שתי המדינות על הפסקת אש - היה לו חשוב מאוד לשמור עליו. אז זה לא נחמד או נעים לשמוע אותו תוקף ועושה השוואה לא רלוונטית בין ישראל לאיראן, אבל עלינו להבין שהוא לא ראש ממשלת ישראל. הוא משחק במשחק הפוליטי, ורוצה להראות לציבור האמריקאי שהוא עומד בהבטחות שלו", מסביר ארדן.
"צריך להתעלם לרגע מהסגנון ולהסתכל על המהות והמעשים. פרט למה שהתרחש בקדנציה הראשונה, הוא כעת כחמישה חודשים בתפקיד, גיבה אותנו בעזה ולא התערב במתרחש. בניגוד לכל נשיאי ארצות הברית שרק דיברו על איראן או אפילו עזרו לה שלא במתכוון, טראמפ הפציץ, נתן לנו חימושים ועזר לנו באלמנט ההפתעה של המתקפה. לכן, לבוא בטענות שהוא גם שומר על האינטרסים הפוליטיים שלו ומנסה לשמור על פופולריות בציבור המצביעים שלו, זה לא לעניין".
לדעתך ראש הממשלה נהג נכון כשהחליט להקשיב לטראמפ ולהחזיר את המטוסים הישראליים שביקשו להגיב להפרת הפסקת האש של איראן השבוע?
"ראש הממשלה הקשיב לטראמפ כשהוא ביקש לסובב את המטוסים וזו תגובה חכמה ואחראית. גם הוא הבין את הצורך הפוליטי של טראמפ. ההישגים וההרתעה שישראל יצרה במבצע הזה הם בעיניי חסרי תקדים. ההישג הגדול ביותר הוא שכל האסטרטגיה של איראן, לפעול באמצעות שלוחותיה סביבנו, לא רלוונטית יותר. היום ברור לאיראן שאם תהיה מלחמה היא תתנהל בשטחה. נתניהו רתם את ארצות הברית באופן שמעביר מסר עתידי לכל העולם. הוא הבין שיש לנו הישגים כל כך חשובים שלא צריך לסכן אותם, ולכן כדאי לנו ללכת עם הנשיא".
ראינו שטראמפ מחפש הישגים בין־לאומיים ואפילו חותר לקבל את פרס נובל לשלום. ייתכן מאוד שבמסגרת קידום שלום אזורי הוא ידרוש מישראל הסכמה למדינה פלשתינית.
"אני מקווה מאוד שלא. אני לא יכול להגיד שהם לא עלולים להתנגש, אבל אני חושב שסדר העדיפות היום, לא רק שלי או של הליכוד ושל הימין, אמור להיות ברור. אזרחים ישראלים רבים התפכחו, והם יגבו את ראש הממשלה ואת המנהיגות, אם נעמוד על האינטרסים שלנו. אני מקווה מאוד שקידום הרעיון המטורף של מדינה פלשתינית הוא לא משהו שיקרה. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, אין ספק שאנחנו צריכים לעמוד נגד זה בכל הכוח. בצורה חד־משמעית, מניעת מדינה פלשתינית שתסכן את קיומה של ישראל אחרי 7 באוקטובר זה הרבה מעל שלום עם סעודיה. אני מאוד רוצה שלום עם סעודיה, אני מאוד רוצה נורמליזציה עם כל שכנינו, אבל זה לעולם לא יכול להיות במחיר של סיכן חיינו ועתידנו כאן".
ארדן מדגיש כי "בעיתוי הנוכחי, הדבר החשוב והדחוף הוא החלת ריבונות על היישובים היהודיים, קודם כול ביהודה ושומרון, כדי לתקן את העוול ההיסטורי כלפי ההתיישבות. ב־7 באוקטובר הבנו שהמסר לאזור צריך להיות ביוזמה ובהתקפה. אלה היישובים שלעולם לא ניסוג מהם, שיש לנו זכות מוסרית להיות בהם, והגיע הזמן לנרמל שם את החיים ולהעביר לעולם את המסר שאין לנו שום כוונה לעזוב. אולי זה גם יוציא מהראש של מי שעוד חושבים כך את הרצון לנסות לקדם מדינה פלשתינית".
לעומת ארדן, ד"ר מייקל אורן, שגם הוא כיהן בעבר בתפקיד שגריר ישראל בארצות הברית, חושב שכן חשוב להבין שהתמונה מול טראמפ מורכבת. "התרחשה כאן תפנית היסטורית, אחרי שנים רבות שבהן ארצות הברית למעשה נעלמה מהזירה הזאת, כתוצאה מהטראומה המתמשכת ממלחמות עיראק, אפגניסטן ואפילו וייטנאם. בשנים האחרונות ארצות הברית נמנעה מלשגר כוחות לעולם, וכתוצאה מכך נוצרו ואקומים גאו־אסטרטגיים. הטבע שונא ואקום, והחללים הללו התמלאו בסינים, רוסים, טורקים וגם איראנים, והנה באופן מאוד מפתיע ארצות הברית חזרה לזירה בבת אחת. ראינו שהתגובה הרוסית לתקיפה באיראן הייתה מאוד מאופקת והם לא הושיטו להם עזרה. באזור שלנו ההשפעה האמריקאית התחזקה מאוד. במזרח התיכון מעריכים את הסוס החזק, וטראמפ וארצות הברית הצטיירו ככאלה, מה שמגדיל את היכולת של טראמפ לקדם תהליכים מדיניים כמו התהליך בין ישראל לסעודיה".
גם אנחנו יצאנו מחוזקים מהמבצע הזה.
"גם אנחנו הפכנו למעצמה המקומית הדומיננטית במזרח תיכון. לא רק שהשמדנו, בזה אחר זה, את גרורותיה של איראן, חמאס וחיזבאללה. גם החות'ים יושבים היום בשקט וסוריה למעשה כמעט התפרקה. גם האימפריה האיראנית, כתוצאה מהמהלך הצבאי האחרון, התפרקה. אבל, וזה אבל גדול, הכול יכול להשתנות", הוא מתריע. "אנחנו נמצאים עכשיו בצומת היסטורי־אסטרטגי. נכון שהצלחנו והשגנו ניצחונות אסטרטגיים באזור, אבל אלה לא ניצחונות צבאיים מוחלטים. לא הבסנו את חמאס וחיזבאללה כי לשני הארגונים עדיין יש יכולת צבאית פעילה. מבחינה אסטרטגית הניצחון שלנו גדול, משום שהם לא מאיימים עלינו עוד באופן רציני. זה התבטא בכך שחיזבאללה סירב לסייע לאיראן בזמן המבצע שלנו", הוא מציין.
"גם את איראן לא ניצחנו מבחינה צבאית. הצבא שם עדיין פעיל, המשטר הפוליטי עדיין שולט, יש טילים ויכולות. האם ניצחנו אותם מבחינה אסטרטגית? התשובה נמצאת בידיים של טראמפ. משום שאם הוא מחליט באופן הנחוש ביותר שלאיראן לא תהיה יכולת העשרת אורניום, שהיא חייבת לפרק את המתקנים הגרעיניים שנותרו, שהיא חייבת להוציא מגבולותיה את המאגר של החומר המועשר, שהיא חייבת לחדול להיות המדינה הכי תומכת טרור בעולם, אז הדלת פתוחה למזרח תיכון חדש כולל שלום בינינו ובין לבנון וסוריה ואולי אפילו איראן בעתיד. אבל אם יימשך מה שקרה השבוע, הרצון לעצור אותנו מלהשיב לאיראן כגמולה להפרות הפסקת האש, אני לא יודע אם נצליח להשיג את המטרות שלנו".
הופתעת מהאכזבה שהביע טראמפ ביום הפסקת האש?
"זה היה ברור. כמובן שהיה טוב אם ארצות הברית הייתה מתערבת, אבל אנחנו לא יכולים להשלות את עצמנו ולחשוב שיש ארוחות חינם. יש מחיר לכל דבר, וביום הפסקת האש קיבלנו איתות מטראמפ על המחיר. אני אפילו לא יודע אם קיבלנו את תג המחיר כולו. המחיר עלול להיות ההבדל בין ניצחון אסטרטגי ובין לא ניצחון".
לתחושתך, שירתנו כאן את ארצות הברית, אולי היינו "חמורו של משיח" בשביל טראמפ?
"זו שאלה טובה. יכול להיות שכן, ובמישור הבין־לאומי התשובה בוודאי חיובית. עדיין מוקדם מדי לבדוק אם זה נכון לגבי המישור המזרח־תיכוני. אם הוא מאפשר לאיראן להתאושש, אז אין סיכוי שהוא יקבל פרס נובל לשלום. כידוע, אי אפשר לשפוט את טראמפ על כל דבר שהוא עשה כרגע, אלא רק לראות את התמונה הגדולה".
ישראל מיצבה את עצמה כגורם חשוב
רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר בכירה במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר ליחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, חושבת שהיחסים בין ישראל לארצות הברית רק התהדקו במבצע הנוכחי. "המלחמה עם איראן החלה במהלך מדיני ואסטרטגי שייזכר לדורות ויילמד בספרי ההיסטוריה. מכת הפתיחה, שכללה תיאום מלא בין ישראל לארצות הברית, הייתה פעולה משמעותית שהראתה לכל האזור כמה ישראל וארצות הברית מתואמות, שותפות ויש ביניהן יחסים מיוחדים. ישראל מיצבה את עצמה כגורם אזורי חשוב, וכנכס לארצות הברית. למדינות האזור החפצות בקשרים עם ארצות הברית הוכיחה ישראל כי הדרך לאמריקנים יכולה לעבור דרכה, כשם שמדינות הסכמי אברהם פנו לעבר ישראל", היא מציינת.
"הוכחנו כי יש בידי ישראל יכולת להוביל סדר יום מדיני וביטחוני במזרח התיכון. לארצות הברית הראינו כי ישראל יכולה לסלול בשבילה את הדרך להגמוניה במזרח התיכון. ארצות הברית קוצרת את הפירות המדיניים־ביטחוניים שישראל שתלה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. השפעתה ההולכת וגדלה של ארצות הברית בסוריה, בלבנון, ברצועת עזה, במדינות המפרץ ואף מול איראן היא תולדה של פעולות צה"ל למיטוט הציר השיעי באזור".
האם פעולת ההטעיה המשותפת העידה על רמה חדשה של אינטימיות ביחסים בין ישראל לארצות הברית?
"בעיניי זה בעיקר הראה את היחסים הקרובים והשקפת העולם המשותפת של ממשל טראמפ והממשלה בישראל. אך רמה כזאת של אינטימיות נרשמה בעבר בהיסטוריה בין שתי המדינות, הן בתקופת מלחמת יום כיפור, בהתקפת הכור בסוריה, בקדנציה הראשונה של טראמפ ועוד. השוני, כאמור, הוא בכך שראינו כאן התלכדות אינטרסים בין המדינות שהובילה לשיתוף פעולה היסטורי בכל הרמות - המדינית, הביטחונית, הצבאית והתקשורתית".
מה הוביל את ממשל טראמפ להצטרף באופן אקטיבי למערכה הצבאית נגד איראן?
"ארצות הברית, מתוך אינטרס מובהק לבסס את מעמדה כהגמון עולמי, להגן על שלום העולם ולהרתיע כל גורם המבקש לערער את הסדר והביטחון הבין־לאומי, ניצלה את הישגי ישראל כדי להכריע כמעצמת־על את תוכנית הגרעין האיראנית ואת הציר השיעי כולו. תומכיו של הנשיא הציגו את המהלך כהגשמה נדירה של הבטחות עבר, הנשיא היחיד שהצליח לבלום, הלכה למעשה, את שאיפתה של איראן להשיג נשק גרעיני ובכך ייתכן שמנע מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון", היא אומרת.
"ככל שהתפרסמו דיווחים על מספר גבוה יותר של פצצות שהוטלו על מתקנים איראניים, כך הדגישו את עוצמתה של ארצות הברית ואת נחישותו של טראמפ להבטיח עולם בטוח יותר, בלי איראן גרעינית. בעיניהם מדובר ברגע היסטורי, שמעמיד את טראמפ בשורה אחת עם סיומה של מלחמת העולם השנייה ועם נפילת ברית המועצות. זהו מימוש מילולי של דוקטרינת 'שלום מתוך עוצמה', שלום דרך כוח, דרך פעולה. כעת, הם מקווים, איראן תיכנע לדרישות ארצות הברית. כך למעשה חזר ואמר הנשיא טראמפ בנאומו לאומה לאחר המתקפה".
אין ספק שטראמפ הלך למהלך גם ובעיקר מתוך אינטרס אמריקאי.
"בראיית ארצות הברית, סביר שהניצחון הצבאי יביא לשינוי גאו־פוליטי טקטוני, כזה שיבהיר לסין ולרוסיה שלא כדאי להתעסק עם ארצות הברית תחת הנשיא טראמפ, ויעביר למדינות העולם מסר ברור: ארצות הברית ניצבת לצד בעלות בריתה ומגינה על האינטרסים האמריקאיים, גם במחיר של מלחמה. התקווה של טראמפ היא כי פעולותיה מול איראן יאותתו גם לרוסיה לסיים את המלחמה באוקראינה, שם הנשיא דשדש ולא הצליח להביא לסיומה, למרות הצהרותיו עוד טרם כניסתו לתפקיד. מול סין, תקוותו היא כי הפעולות ירתיעו אותה מלנסות להשתלט על טאיוואן או הפיליפינים, וכן יחזקו את המהלך האמריקאי לדחוק את סין מהמזרח התיכון, בכך שתקרב אליה את מדינות המפרץ ותחבל בתוכנית החגורה והדרך של סין", היא מצביעה על ההשפעה האפשרית.
"גם מבחינה פנים־אמריקנית, טראמפ נמצא בשפל באחוזי התמיכה בו. הצלחותיו בזירה זו מוטלות בספק, ובעוד הציבור האמריקני היה חלוק בדבר התמיכה בתקיפה אמריקנית באיראן, לפי סקרים עדכניים של CNN, פוקס ניוז ורויטרס יותר מ־65 אחוזים ראו באיראן גרעינית גם איום ביטחוני על ארצות הברית".
ייתכן שהוא גם רצה לבדל את עצמו מהממשלים הקודמים שנהגו אחרת באיראן?
"הממשלים הקודמים נמנעו מנקיטת פעולה צבאית. ממשל אובמה נמנע מעצירת פיתוח הנשק הבלתי־קונבנציונלי של סוריה ואיראן באמצעים צבאיים ונקט גישה מדינית ליברלית, שרואה בהסכמים בין־לאומיים ושותפות בין־לאומית אמצעי מרסן ומייצב של המערכת הבין־לאומית. זה המניע שהביא לחתימה על הסכם הגרעין ב־2015. כך היה גם ממשל ביידן, שלא רק נקט בגישה זו אלא גם הסיר מעל איראן סנקציות. גם ממשל קלינטון סבר כי הסכמים מדיניים הם הפתרון למניעת פרוליפרציה והחל בשיחות עם צפון־קוריאה על תוכניתה הגרעינית. במתקפה זו טראמפ השלים למעשה את המהלך של היציאה מהסכם הגרעין ב־2018. הוא ראה ורואה עין בעין עם ישראל את האיום האיראני ומאמין בשלום דרך עוצמה וכוח ולא דרך הסכמים. זה לב ההבדל בין הגישה הליברלית ובין הגישה הריאליסטית ביחסים בין־לאומיים".
כיצד משפיעה השותפות בין ישראל לארצות הברית על מעמדה של ישראל בעולם?
"המהלך מול איראן והשותפות עם ארצות הברית שיפרו זמנית את מעמדה של ישראל בזירה הבין־לאומית. ישראל נתפסה כמי שמנהלת את המאבק בשביל העולם החופשי, נגד איראן ונגד תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים שלה, וכן מול השפעותיה השליליות על יציבות העולם כולו. ראינו את ההתייצבות של בריטניה, גרמניה ומדינות אירופיות נוספות. גם התמיכה שבשתיקה מעידה על הגיבוי שניתן לנו. אך הקרדיט הדיפלומטי הזה מוגבל בזמן, וכבר ראינו זאת מול צרפת שביקרה את התקיפה הישראלית בכלא אווין".
האם היחסים עם נתניהו היו זרז בשביל טראמפ ללכת למהלך הזה מול איראן?
"היחסים החמים בין המנהיגים טראמפ ונתניהו התבטאו כבר עם כניסתו של הנשיא לתפקיד. ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ מדברים לפי הדיווחים לעיתים תכופות, ונראה כי המדיניות הישראלית והאמריקנית, עד כה, חפפה. אך אל לנו לשכוח שמדובר במעצמת־על שיש לה אינטרסים רחבים ובין־לאומיים שהם מעבר לאינטרסים האזוריים הישראליים. אם נראה התנגשות בין השניים, אין לצפות שמערכת היחסים הקרובה בין המנהיגים או בין המדינות תגבר על האינטרסים הלאומיים, כפי שכל אחד מהם רואה אותם. לנגד עיניו של טראמפ עומדים טראמפ וארצות הברית".
כיצד עשויות תוצאות המערכה נגד איראן, והמעורבות האמריקאית בה, להשפיע על תהליכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ובפרט על הסיכויים להסכם שלום עם ערב הסעודית?
"אני סבורה שזה ירחיב את מעגל המדינות שיש לנו איתן קשרים רשמיים. כאמור, המלחמה עם איראן רק אותתה עוד יותר למדינות העולם כי ישראל היא כוח וגורם מרתיע באזור וכי יש לנו קשרים מצוינים עם ארצות הברית".
האם האמריקאים כפו כאן הפסקת אש כשישראל הייתה זקוקה לעוד קצת מרחב פעולה, או שזה מחיר שהיה צפוי שנצטרך לשלם?
"עלינו להבין את פרטי הסכם הפסקת האש. בשלב זה מתעורר החשש שהבעיה אינה בעצם קיומו של ההסכם אלא בתנאיו. נדמה כי ישראל, שביקשה להגיע להפסקת אש, התכוונה להסדר שיאפשר לה להגיב על כל הפרה של איראן בעיתוי ובעוצמה שתבחר. אולם התנאים המתגבשים כעת עלולים להגביל את חופש הפעולה שלה", היא מתריעה. "ארצות הברית, שרואה את עצמה כריבון בזירה הבין־לאומית, חותרת לסיים את הלחימה ולהשליט סדר, גם אם הדבר כרוך בפעולה בניגוד לעמדתה של ישראל. מנקודת מבט אמריקאית, השגת יציבות מחייבת לעיתים ויתורים של שותפותיה, כל עוד הם משרתים את התמונה האסטרטגית הרחבה יותר", היא מדגישה.
"אני מקווה שהגורמים האחראים בצד הישראלי ידעו לנתב את תנאי ההסכם או את המסגרת המדינית המתגבשת כך שיבטיחו את האינטרסים החיוניים של ישראל. על ארצות הברית לזכור את מה שהצהירה עם פרוץ המלחמה: לא עוד הסדרי ביניים חלקיים אלא פתרון כולל. פתרון כזה חייב לכלול לא רק את תוכנית הגרעין האיראנית, אלא גם את פרויקט הטילים המדויקים ואת מעורבותה של איראן במימון טרור ברחבי העולם".
את טראמפ מעניין בעיקר טראמפ
ד"ר קובי ברדה, היסטוריון של פוליטיקה אמריקאית וגאו־אסטרטגיה בבית הספר ללימודים רב־תחומיים ב־HIT מכון טכנולוגי חולון, אופטימי מאוד כשהוא מסתכל על המערכה הנוכחית וגם קדימה. "מערכת היחסים בין נתניהו לטראמפ היא מערכת של 'נישואי נוחות'. טראמפ הצטרף למהלך נגד איראן כשזיהה שהוא מצליח. פתאום הייתה הודעה מפרגנת ודיבור על כך שהיחסים מרקיעים שחקים ומושלמים ובהמשך בהלה מהתגובה שלו ביום הפסקת האש".
אפשר לומר שמערכת היחסים האישית שלהם טובה מאוד?
"מערכת היחסים ביניהם לא בשיא ולא בשפל, אלא מערכת יחסים מנוהלת בין שני מקבילים. את דונלד טראמפ מעניין בעיקר דונלד טראמפ. הוא מבחינתו קבע את שם המלחמה, 'מלחמת 12 הימים', והוא לא יכול שהיא תהפוך ל־13 ימים. הוא גם נוסע לנאט"ו עם ההישג המשמעותי הראשון בקדנציה השנייה שלו, ולא רוצה שההישג הזה ייפגע בגלל ישראל".
בעצם במערכה על איראן הוא יישם את האני מאמין שלו?
"דוקטרינת טראמפ אומרת שצריך להשיג שלום דרך עוצמה. בכל מה שקשור לנושאים של טרור הוא נץ, ובכל מה שקשור למלחמות אין־סופיות מעבר לגבול הוא יונה. זה בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה מול איראן. הוא שלח את המטוסים, הפיל את הטילים, ובניגוד לכל מה שאיימו עליו לא נפלה שערה מראשו של אף טייס. פעולה של מקסימום אימפקט ומינימום נזק. זה מקרין בצורה משמעותית על האופן שבו הוא נתפס. הוא לא ייתן לאף אחד לגעת לו במהלך", הוא מסביר.
"להערכתי בהמשך נראה מהלך משלים עם סיום המערכה בעזה, שחרור החטופים, ופריצה להסכמי אברהם מורחבים עם סעודיה, לבנון, סוריה, כווית, עומן ואינדונזיה, כמענה לצעיר הסיני וחסימתו. בשלב מאוחר יותר בקדנציה של טראמפ, אני מעריך, נראה גם את קריסת המשטר האיראני מבפנים והקמתם של 'הסכמי כורש', ומדשאות הבית הלבן יארחו נשיא איראני שלא מונה מטעם האייתוללות".
בישראל ובארצות הברית עוסקים בימים האחרונים בהערכות מודיעיניות כדי להבין כמה נזק גרמו לאיראן, לא רק לתוכנית הגרעין שלה אלא גם לתוכנית הטילים, למוסדות שלטון ולאיומים צבאיים נוספים. גורם מדיני מדגיש בשיחה עם 'בשבע' כי שיתוף הפעולה עם ארצות הברית היה הדוק עוד לפני המתקפה, והאינטימיות המדינית הזאת אפשרה גם להביא את הנשיא טראמפ להחלטה שהוא מצטרף למהלך ברגע האמת.
לשאלה מה הצעד הבא של ישראל משיב הגורם כי כעת תפעל המערכת המדינית להטיל את כל כובד משקלה למניעת הסכם גרוע עם איראן. הנשיא טראמפ חותר להסכם על תוכנית הגרעין האיראנית שייתכן שיכלול, עם לחץ ישראלי כבד, גם התייחסות לתוכנית הטילים של המשטר בטהרן ולגדיעת זרועות הטרור שלו ברחבי העולם בכלל, ובמזרח התיכון בפרט. בישראל כבר נערכים לפעילות בנושא, ומי שיוביל אותו וראוי לקרדיט רב גם על המהלכים שעירבו את ארצות הברית עמוק במערכה נגד איראן הוא השר רון דרמר, כשישראל מבהירה לכל אורך הדרך את מה שטראמפ עצמו כבר הצהיר לא אחת: לאיראן אסור להתקרב להשגת נשק גרעיני או יכולת שתסכן את ישראל ואת העולם כולו.