העולם שומע את השאגה שלנו

גדולי רבותינו הנחו את הציבור לציין באמירת ההלל של ראש חודש תמוז (הלל שלם) את ההודיה הציבורית על הניסים והנפלאות שזכינו להם בניצחון ההצלה ההיסטורי של ישראל על ממלכת הרשע הפונדמנטליסטית האיראנית-פרסית.

זהו ניצחון שעל המהפך שהוביל להשגתו ועל ההשלכות שלו על העולם כולו, עוד ידובר רבות. "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות לך, ה' אלוהינו". מעבר לניצחון הצבאי הכביר והשבת הכבוד הלאומי שלנו, מדובר בראש ובראשונה בניצחון רוחני יוצא דופן. ניצחון נשמת נצח ישראל, שלא ישקר ולא ינחם.

נדמה שכמעט אין אדם שאיננו חש בימים אלה את משק כנפי ההיסטוריה. בהיפוך מושלם לתחילת המערכה, שבה התקיימו בנו דברי הצורר הפרסי של הימים ההם: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד..." ואכן, מתוך עיוורון מוחלט, פיזור הדעת, פירוד לבבות, ומתוך תרדמה לאומית עמוקה, התעוררנו באותו בוקר בבעתה לקטסטרופה הנוראה ביותר מאז קום המדינה. ומאותה התעוררות מזעזעת, קמנו, באורח פלא. קמנו ונתעודד.

עם של אריות ולביאות הקיץ משנתו, קם על רגליו והחל להעיר בשאגתו הנוראה את העולם כולו מתרדמתו. עד לרגעים אלה שבהם אנו משיבים כגמולו לצורר הפרסי של הזמן הזה.

בדברים הבאים אבקש להתבונן בדברי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מי "שלבו הוא לב כל קהל ישראל" (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ג, ו), שהתגלה פעם אחר פעם, במשך עשרות שנים, כמי שמבין יותר מכל מנהיג אחר את גודל השעה, וששמר על נאמנותו כשליח ציבור, שעמד באחד מרגעי השפל של עם הנצח, ועם זאת לא הרים ידיים, לא אמר נואש ומכוח גבורת העם, זקף מחדש את קומת האומה לשלב היסטורי חדש.

עם כלביא קם

במסיבת העיתונאים שקיים לאחר התקיפה האמריקאית בפורדו פתח בדברים הבאים: "אזרחי ישראל היקרים, כשנבחרתי לראשונה לראשות הממשלה, השתתפתי במצעד החיים באושוויץ. הרגשתי פתאום צורך עז להתעטף בטלית, התעטפתי ואמרתי: שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד.

"לפני עשרה ימים, שעות אחדות לפני היציאה למבצע ההיסטורי נגד משטר הרשע של איראן, ביקרתי בכותל המערבי וגם שם הרגשתי צורך עז להתעטף בטלית, נשאתי תפילה להצלחת טייסינו הגיבורים, חיילינו ומפקדינו המעולים, ביטחון מדינתנו ושלום עמנו, וכתבתי אז בפתק שהנחתי בין אבני הכותל: 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'. עם כלביא, זה השם למבצע.

"אחרי עשרה ימים חזרתי לכותל, יחד עם רעייתי, שוב התעטפתי בטלית ונשאתי תפילת הודיה ובקשה להמשך ההצלחה. הודיה על מעשי הגבורה פורצי הדמיון של צה"ל והמוסד. הודיה על גבורת עמנו, הגבורה שלכם אזרחי ישראל, בעורף... בפתק שהנחתי היום בין אבני הכותל כתבתי: עם כלביא קם. עם ישראל חי. אמרתי במקום המקודש לנו שנמשיך לעשות הכול, הכול כדי להבטיח את נצח ישראל".

את דבריו באותה מסיבת עיתונאים חתם בדברים שעליהם חזר שוב ושוב בעוד ועוד הזדמנויות בתקופה האחרונה: "אמרתי, לא בבדיחות הדעת, אמרתי את זה מעומק ליבי ואמונתי, שהסיעה הכי חשובה בכנסת ישראל היא סייעתא דשמיא... הייתה לנו כאן גבורה אדירה של לוחמינו, של אזרחינו, עזרה אדירה של ידידנו, אבל הייתה לנו כאן סייעתא דשמיא של הקדוש ברוך הוא, ועל כך אני מודה בשם דורות של יהודים שחיכו להקים את מדינתנו, ציפו שאנו נגן על עתידנו. כך אנו עושים".

להציל את העולם

לשאלה לאן פנינו מועדות בעתיד הקרוב, השיב: "אנחנו בנקודת תפנית היסטורית. אנחנו משנים את ההיסטוריה. אמרתי ביום השני של המלחמה שאנחנו נשנה את פני המזרח התיכון, ואנחנו עושים את זה. אבל אנחנו משנים את העולם, משום שאנחנו מסלקים את האימפריה האיראנית הזאת, אימפריית הרשע הזאת, שמאיימת על הקיום שלנו, על המזרח התיכון כולו ועל חלקים רבים של העולם. אם חלילה היינו נותנים להם להתחמש בנשק גרעיני ובטילים בליסטיים - הם היו משגרים את הטילים על ישראל, אבל טילים בליסטיים יכולים לשגר נשק גרעיני לרחבי העולם... אנחנו מונעים את זה.

"וזה רגע עצום. רגע של גאווה לעם ישראל. ועם ישראל, 'הן עם כלביא יקום', הוא קם, עם הלוחמים הנפלאים שלנו, עם העם הנפלא שלנו, ומגייס את כל כוחותיו ונותן דוגמה לעולם מה העם היהודי, האומה היהודית, המדינה הנפלאה הזאת עושה, כדי לא רק להציל את עצמה - להציל את העולם. זה הרגע שאנחנו נמצאים בו".

גדולת מנהיגותו של נתניהו, היא בהעמדת חזית הסברה בינלאומית התומכת בצדקת דרכנו, לצד השימוש בכוח. כפי שכתב על כך לפני שנים בספרו "מקום תחת השמש": "הכוח הוא אבן הפינה של כל מאמץ לגייס בעלי ברית חדשים ולשמור על בריתות קיימות. אבל בלי מערכה שתעורר את אהדת מדינות העולם, לא יהיה די גם בכוח צבאי וכלכלי כדי להבטיח תמיכה ממושכת מצד מדינות אלה" (עמ' 396).

גיוס תמיכה בינלאומית איננו טקטיקה בלבד. זוהי הפיכת המאבק הקיומי שלנו לבשורה בינלאומית של חירות ושל צדק. כמגדלור וכמצפן מוסרי לעולם.

להתעלם מרעשי הרקע

את הראיה להשפעה הכבירה של ישראל במערכה הנוכחית על דעת הקהל הבינלאומית, הבהיר באותו ריאיון: "העולם הולך להשתנות. אתה צריך להבין שמסתכלים עלינו היום, איך אמר לי מנהיג של ממשלה מסוימת מערבית, הוא אמר לי: אנחנו כל כך רחוקים מהיכולות שלכם, ומההחלטיות שלך, כך אמר לי. אתם מחליטים החלטות שאנחנו לא היינו מעזים לקבל, ואתם מבצעים את ההחלטות האלה בדרך שלא היינו יכולים לדמיין בכלל.

"ואני אומר לך שקרנה של ישראל עולה והיא הופכת לעוצמה אדירה, 'הן עם כלביא יקום', אז כל העולם שומע את שאגת הלביא. זה מה שהם שומעים כרגע, את שאגת הלביא. את העוצמה האדירה שיש בתוך העם הזה, שבאמת, התגבר על כל נוראות ומוראות ההיסטוריה, ועכשיו משנה, לקח את גורלו בידו ומחסל את מי שבא לחסל אותו, לכלותנו".

לשאלת המראיין כיצד הוא מתמודד עם ההתנגדויות מבית למדיניות שהוא מוביל השיב: "אני הייתי מכוון מטרה. סיפרתי באחת ההזדמנויות שביחידה שלנו (סיירת מטכ"ל), היינו עושים מבצעים משותפים עם השייטת, הקומנדו הימי. ויום אחד, אני, כמפקד צוות, נבחרתי לעשות מבצע משותף עם הקומנדו הימי ולימדו אותנו לצלול, באמצע החורף. במפרץ של מבצר עתלית, סערה עצומה בחוץ, גלים אדירים, רעש נורא, ואתה צולל מתחת, אתה שם את היד לכוון את המצפן, ואתה צולל אל היעד ומתעלם מרעשי הרקע".

"אני אומר לך, במידה רבה, שאני התעלמתי מרעשי הרקע. שמעתי אותם. אבל הם לא שינו. שמעתי דברים טובים - קיבלתי אותם. שמעתי דברים שלא חשבתי שהם נכונים - דחיתי אותם. והתקדמתי למטרה. צעד אחר צעד. ואנחנו שם, אנחנו קרובים מאוד להשגת המטרה".

אני בשליחות

לשאלה על היכולת לעמוד לאורך זמן במצבים קשים ותחת עול כבד של אחריות לאומיות ובינלאומית השיב תשובה שאפשר ללמוד ממנה רבות, לחיינו כאומה אך גם לחיינו האישיים: "אני בשליחות. אני בשליחות שקיבלתי מסבי, מאבי, פרופ' בן־ציון נתניהו. בגיל מאה, עשו לו אירוע במרכז בגין, ויום שלם דיברו על המחקרים שלו ועל ספרי ההיסטוריה שהוא כתב, שיבחו והיללו אותו. ובגיל מאה הוא עלה, לבד, צלול, חד כתער, אמר, כל זה, אני מאוד מודה לכם, אבל זה לא חשוב.

"מה שחשוב זה שעם ישראל מגלה את הכוחות הדרושים להסיר את איום ההשמדה, מול איראן. אני סמוך ובטוח שנוכל לעשות זאת. זה מה שהיה לו להגיד אחרי מאה שנים. אתה מבין שאני גדלתי בהשראה גדולה מאוד של כושר הראייה שלו, וגם בהשפעה גדולה של אחי יוני, זיכרונו לברכה, שנפל...

"אני בשליחות... ואני זכיתי בעוד דבר, זכיתי לתמיכה של העם הכביר הזה, אני זכיתי ביכולת הביצוע המופלאה והגבורה של הלוחמים שלנו. גם בעזה וגם מול איראן. גם על הקרקע וגם באוויר. ואנשים - במקלטים, בבתים, תחת אש טילים... תראה איזה כוח יש פה...

"יש היום אחדות אמיתית. לא אחדות מפוברקת. ברוב שכבות העם, כמעט כולם. כולם מבינים - אם היינו משאירים את זה - הייתי משאיר אותם, בעוד שלושה, שישה חודשים עם פצצות אטום? זה לא עניין פוליטי, זה עניין קיומי. כל ההיסטוריה היהודית, אנחנו לא עשינו את המסע המדהים הזה, ורב־סבל הזה, במשך 3,500 שנה, כולל כמעט 2,000 שנים האחרונות, לחזור למולדתנו ולארצנו, כדי שאייתולה, שחמינאי יחסל אותנו. בזה תסתיים ההיסטוריה היהודית? ברור שלא!

"אז אתה שואל איך אני מתגבר על כל הדברים האלה? ככה אני מתגבר! אני חושב על השליחות הזאת וזה ממלא בי כוח, ואתה יודע מה - העם מרגיש את זה. ואני רואה את זה עכשיו. ואני גאה בעם שלי. ואני גאה בצבא שלנו, בזרועות הביטחון שלנו, ואני גאה במדינת ישראל".

לב כל קהל ישראל

בריאיון נוסף, נשאל על התחושות שלו ברגע ההחלטה הגורלי לתקוף באיראן: "אני רוצה לקחת אותך לרגע האישי הזה שאתה מקבל את ההחלטה הזו. בינך לבינך ואתה יודע שזו החלטה, אתה יודע, גדולה אפילו יותר מהחלטת חיסול נסראללה. הרבה יותר גדולה. אני רוצה לקחת אותך לרגע האישי הזה".

וכך השיב: "אני שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: בשביל מה אני כאן? מה האיום הכי גדול? הקיום של כל גוף חי תלוי ביכולת לזהות את הסכנה... ולאורגניזם חי יש רק שתי אפשרויות; או לברוח או להילחם. לברוח אנחנו לא מוכנים, לא חזרנו לארצנו, למולדתנו כדי לברוח ממנה. ולכן אין לנו ברירה אלא להילחם. והדבר הזה היה כל כך ברור לי ונהיר לי, ועם זה באתי לקבינט. עם זה באתי לצמרת הביטחונית שלנו ואמרתי, אנחנו עושים את זה. אין לנו ברירה אלא לעשות את זה.

"בדרך כלל השאלה שכולם אומרים, נכון, צריך לעשות את זה. אבל אי אפשר לעשות את זה בלי ארצות הברית. וכאן אני אמרתי דבר שאולי יישמע לך מוזר. אמרתי אנחנו נעשה את זה, כך או כך. כי אחרת לא נהיה פה".

מנהיגות גדולה מתבטאת ביכולת להוביל מהלכים בגבורה ובאומץ, אך את הכוח הזה שואבים מהחיבור לעם. וליתר דיוק, מכוחותיו הבריאים והאיתנים של העם. זהו, כך נדמה לי, המקום שממנו שואב ראש הממשלה נתניהו את כושר העמידה מעורר ההשתאות שלו בשליחותו ההיסטורית:

"אני נפעם מהעמידה, מהרוח, של העם, קודם כול העם, "עם כלביא יקום", והלוחמים הם מדהימים. אני מתרגש. הייתי כמה פעמים בתוך עזה... ואני עומד שם מול הלוחמים, מילואימניקים, לוחמי סדיר. והם אומרים לי: ראש הממשלה, תמשיך בכל הכוח. אנחנו כאן, אנחנו ניתן לך את כל הגיבוי, אל תעצור. הם רוצים ניצחון. ובחזית השנייה - של צוותי הקרקע, הטכנאים והטייסים... ודיברתי עם צוותי הקרקע: ראש הממשלה, אתה יכול לסמוך עלינו. אנחנו נעשה את העבודה. אנחנו נשלים את המלאכה. זה דבר נפלא!"

בריאיון אחר, ברגע של גילוי לב, התייחס לדימוי הקר והשכלתני שדבק בו: "לפעמים אני מופיע כאדם... שכלתני. זה לא נכון. אני מלא התפעמות, והתרגשות. בלי הכוח הזה, של האריות והלביאות האלה, לא היינו יכולים לעשות את זה. ועם זה - כל העולם שומע את השאגה שלנו". וכדברי הרמב"ם על ליבו של מלך ישראל - "שליבו הוא לב כל קהל ישראל".