כבר כתבתי כאן בעבר שהדבר הכי אהוב עלי אצל הנשיא טראמפ, על שלל יתרונותיו וחסרונותיו, הוא יכולתו להבהיר לפעמים דברים בטקסטים פשוטים, לא מתוחכמים במיוחד ולפעמים קצת מוגזמים, אבל חדים וברורים. ובעיקר היכולת לבטא אבחנות פשוטות בין טוב לרע, בין נכון לשגוי ובין צודק למעוות.
הטקסט שפרסם טראמפ הלילה בעד נתניהו, טקסט מדהים ובלתי נתפס, מסכם את המבט החיצוני השפוי והמתבקש על משפט נתניהו. אנחנו, שחיים את הסאגה המטורללת הזו מבפנים כבר כמה שנים, רגילים להתמקד בסיפורים שבתוכו, בתופרי התיקים, בשגיאות המשפטיות, בהתנהלות המביכה, אבל לפעמים אנחנו שוכחים או מתקשים להתרחק קצת ולקבל פרספקטיבה רחבה יותר.
את הפרספקטיבה הרחבה הזו מספק טראמפ בבהירות: לא ייתכן שמדינה שהמנהיג שלה מוביל אותה להישגים היסטוריים, תעמיד אותו למשפט על זוטי דברים מפוקפקים. לא ייתכן שראש ממשלה שהרגע סיים את אחד ההישגים המלחמתיים הגדולים בתולדות מדינת ישראל, יחזור בשבוע שאחר כך להסביר בבית המשפט למה הוא לא זוכר את הגודל המדויק של בובת הבאגס באני שקיבל בנו לפני שלושה עשורים.
אינני יודע מה טראמפ יעשה בנידון, האם הוא יטפל במערכת המשפט הישראלית באותן כפפות אגרוף בהן טיפל בבית הדין בהאג, שהפך בחודשים האחרונים למוסד מפורק ומרוסק, שעובדיו נתונים תחת סנקציות, חשבונות בנק ומיילים מוקפאים, העדר שיתוף פעולה ומצב כולל של התרסקות. אבל אפילו הטקסט כשלעצמו, גם אם יישאר כזה, חשוב מאין כמותו.
לגופו של עניין, לא הייתי רוצה שנשיא של מעצמה זרה יתערב במערכת המשפט הישראלית. הייתי שמח מאוד אם הישראלים עצמם היו מסוגלים לתקן את המערכת, אבל יש שני טיעונים שמכריעים בעיניי את הכף לטובת התערבות כזו.
ראשית, משום שהצד השני לא היסס לרגע להשתמש בה, במאבקו המפוקפק נגד הרפורמה המשפטית, כשגייס את הנשיא ביידן, קשיש דמנטי שלא הבין אפילו על מה הוא מדבר, לתקוף רפורמה משפטית שבסך הכל שיקפה רעיונות אמריקניים של חירות והפרדת רשויות. לא תשכיחו מאיתנו את הודעות הגינוי המוזרות של הבית הלבן ו"הבעת הדאגה" של הנשיא לדמוקרטיה הישראלית.
ובכן, מי שמשתמש בנשק לא לגיטימי במערכה הראשונה, שלא יתפלא בבקשה כשהיריב שלו משתמש באותו נשק במערכה השנייה.
שנית, משום שבניגוד להתערבות הפסולה והאנטי הגיונית של ביידן, יש הגיון מסוים בהתערבות של טראמפ. לפעמים אי אפשר לחלץ מדינה מידיהם של דיקטטורים בלי קצת עזרה מבחוץ. ממשלת ישראל, המייצגת הלגיטימית של הבוחרים הישראלים, נחסמה באלימות ובטירוף תקשורתי ומשפטי שאין כמותו מלקדם רפורמה חיונית, והיא מוכשלת פעם אחרי פעם על ידי מה שמכונה יוריסטוקרטיה משפטית. אם הדרך להציל את הדמוקרטיה שלנו עוברת בשדרות פנסילבניה או בפלטפורמה של Truth Social. יהי כן.