השפעתה של המלחמה באיראן, שהסתיימה בראשית השבוע, איננה מסתכמת בזירה המדינית והביטחונית, אלא גם במערכת הפוליטית בישראל. אם עד לפני שבועיים, שעות ספורות לפני פרוץ המלחמה, נדמה היה כי הממשלה בדרך להתפרק, הכנסת בדרך להתפזר והקואליציה בדרך לספוג תבוסה קשה בקלפי, מבצע 'עם כלביא' טרף את הקלפים. למען הסר ספק: מדינת ישראל לא יצאה למערכה להשמדת הגרעין האיראני בגלל שיקולים פוליטיים, אך ההשפעה על המערכת הפוליטית בישראל הייתה בלתי נמנעת.
"מי שחושב שהמערכה הזאת נועדה לסייע פוליטית לראש הממשלה או לקואליציה, לא מבין את האירוע", אומרים גורמים בכירים בקבינט ל'בשבע', "התרחישים שעליהם הצבענו היו אדירים. היו הערכות על בין 800 ל־4,000 הרוגים ממטחי הטילים של איראן. אנחנו מדברים היום כשתודה לא־ל רק שבריר מהמספר הזה אכן נהרגו, וכולם רואים כמה קשה לציבור הישראלי עם האבדות הללו. אתה לא הולך לצעד כזה עם הערכת אבדות שכזו, בשביל רווח פוליטי. הלכנו למערכה מחוסר ברירה, כי הגענו לרגע האחרון".
זה לא סותר את העובדה שלמלחמה יש השלכות על המערכת הפוליטית.
"ברור שיש השלכות, אבל זה טבעו של עולם. הציפייה שאירועים שמתרחשים לא ישפיעו על המערכת הפוליטית היא לא הגיונית. אנחנו לא חיים במעבדה. בדיוק כמו שאסון 7 באוקטובר השפיע רבות על המערכת הפוליטית, כך ברור שגם המערכה המוצלחת באיראן תשפיע".
ההשפעות על המערכת הפוליטית היו מיידיות. עד לפרוץ המלחמה ניסתה הקואליציה לשרוד בשיניים את כנס הקיץ, לאור משבר חוק הגיוס שעדיין מרחף מעל לקואליציה. יממה לפני פרוץ המלחמה הצליחה הקואליציה לדחות במעט את המשבר לאחר שאריה דרעי, שהיה חלק מהפורום המצומצם, הצליח לשכנע את האגף החרדי ברובו להסכים לפשרה. מנגד שכנע נתניהו את יושב ראש ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין להסכים לוויתורים, כשלתקיפה באיראן יש תרומה עיקרית בשכנוע.
אלא שבעוד שלפני המערכה ממשלת נתניהו ניסתה לעשות הכול כדי למנוע את התפרקות הממשלה, מאז סיום המבצע עולים קולות אחרים, כולל בסביבתו של ראש הממשלה, שלוחצים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות בזק, מתוך הבנה שזו כנראה נקודת השיא של התמיכה הציבורית בקואליציה בכלל ובליכוד בפרט. הסקרים אומנם לא מעידים כי הקואליציה הנוכחית גדלה בעקבות תוצאות המבצע, אבל הליכוד כן. העובדה הזאת גורמת לחשש בכמה מפלגות מפני הקדמת הבחירות, בדגש על מפלגת הציונות הדתית שנמצאת תדיר מתחת לאחוז החסימה.
"אין ספק שנתניהו מבחינתו נמצא ברגעי שיא מזה הרבה מאוד זמן בסקרים, ולכן לא ממש מטריד אותו שלקואליציה הנוכחית אין רוב על פי אותם סקרים", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד 'רימון־כהן' ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בבחירות 2009, "נתניהו יודע שאם הוא ינצח בבחירות בצורה מובהקת, והסקרים כרגע הולכים לכיוון הזה, תהיה לו ממשלה, גם אם לא מדובר באותו ההרכב של הממשלה הנוכחית".
כלומר שמחסום ההחרמה על נתניהו נשבר? אתה רואה דמויות כמו ליברמן חוזרות לשבת איתו?
"המחסום אכן נשבר, אבל דווקא את ליברמן אני לא רואה חוזר לשבת איתו. יש שם עניין אישי עמוק בין השניים שאני לא יודע אם הוא פתיר. ליברמן היה יכול מזמן להצטרף לממשלה הנוכחית, והוא הקפיד שוב ושוב שלא לעשות זאת. הוא היה יכול לקבל איזה תפקיד שהוא רוצה, ולדעתי אפילו לקבל את תפקיד ראש הממשלה החלופי, והוא בחר שלא לעשות זאת. היה רגע בתחילת המלחמה שליברמן כמעט נכנס פנימה, אבל מכיוון שנתניהו לא היה מוכן לאפשר לו להיות חלק מקבינט המלחמה העסק נפל, וכיס ההתנגדות הזה לא הובקע".
אם ליברמן לא, למרות שהוא השם הטבעי לכניסה, אז מי כן?
"בראש ובראשונה בני גנץ. זה נראה הגיוני מאוד שגנץ יצטרף לממשלה בראשות נתניהו, במידה שנתניהו אכן ישיג ניצחון מובהק בקלפי ויקבל את המנדט להרכיב ממשלה. אבל צריך לזכור שהמפה הפוליטית תשתנה. יש לנו מפלגות חדשות שירוצו, ובראשן המפלגה של בנט, שברור שהן יוכלו לשבת עם נתניהו. לכן נתניהו לא באמת צריך להיות מודאג מעצם ההליכה לבחירות, כי לאחר מכן, במידה שינצח, תהיה לו ממשלה".
אז למה הוא לא הולך לבחירות?
"אני אסביר את זה באמצעות מערכות הבחירות בבריטניה. כשראש ממשלה בריטי חושב שהוא נמצא במקום טוב בסקרים והוא יכול לנצח בבחירות במהירות, הוא מפזר את הפרלמנט ותוך חודש מתקיימות בחירות. בישראל זה לא עובד ככה. לכל הפחות יש שלושה חודשים של מערכת בחירות, ולרוב יותר. מדובר בנצח במונחים ישראליים. אי אפשר לדעת מה יקרה בפרק זמן שכזה, ואי אפשר לשלוט על הנרטיב כל כך הרבה זמן. אף אחד לא מבטיח לנתניהו שאם בשבוע הבא הכנסת מתפזרת, בעוד שלושה חודשים אנשים עדיין יזכרו את ההצלחה מאיראן, ובמיוחד כשאנחנו עוד לא יודעים מה התוצאות המלאות של המערכה שם. לכן מדובר בהימור מבחינת נתניהו, ונתניהו באופיו הוא אדם זהיר מאוד, ואם אין צורך להמר הוא לא ילך לצעד שכזה".
האפשרות כי נתניהו יבחר לנצל את הצלחת המערכה באיראן כדי להקדים את הבחירות הפכה לשיחה מרכזית בשורות הקואליציה, אך שם רבים סבורים כי נתניהו לא צפוי לפזר את הכנסת בקרוב. גם הם תולים זאת בענייני לוח זמנים, אבל מכיוון אחר לגמרי. "אנחנו עכשיו מתחילים את יולי. שלושה חודשים של מערכת בחירות מביאים אותנו לבחירות סביב 7 באוקטובר. אין דבר רע יותר בעבור נתניהו מאשר מערכת בחירות שתתקיים במועד הזה. הדבר הזה יגרום לכך שכל ההישג במלחמה מול איראן יתעמעם ואולי יתבטל, כי הקמפיינים יעסקו במחדלים שלו שהובילו לאסון", אומרים גורמים בכירים בקואליציה.
אם כך, מתי להערכתכם נתניהו יפזר את הכנסת?
"זה לא יקרה לפני נובמבר. הוא ירצה להתחיל את מערכת הבחירות רק אחרי שכל אירועי יום הזיכרון לאסון יעברו. יהיה לו קל יותר ככה להתמקד באיראן. ומעבר לזה, זה מסתדר עם לוח הזמנים הרגיל של פיזור הכנסת על ענייני התקציב, אז גם יהיה אפשר לשווק את זה כמהלך לא ציני שנועד לגזור קופון על המלחמה באיראן".
"נתניהו נמצא בנקודה טריקית מאוד מבחינתו", אומר יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של נתניהו, "מצד אחד, הוא הצליח לשקם מאוד את מעמדו בזכות ההצלחות באיראן, אבל אנחנו עדיין לא יודעים אם ההצלחה הזאת, שמותגה כגדולה, לא תהיה בסוף רק הצלחה חלקית. אם משטר האייתוללות יישאר חזק, ואם נראה סימנים של חזרה מהירה לתוכנית הגרעין, זה עלול לעמעם את ההצלחה שהייתה במלחמה. לכן זו נקודה טריקית מאוד לנתניהו".
לכאורה זאת סיבה להקדים את הבחירות כמה שיותר, לפני שהתוצאות יתבררו עד הסוף.
"נכון. הרי אנחנו באמת לא יודעים עדיין הרבה מאוד דברים על תוצאות התקיפות באיראן. יכול להיות שהתוכנית נהרסה בצורה כזאת שהמשטר האיראני לא ינסה לבנות אותה מחדש, כמו שסדאם חוסיין לא חזר לבנות את תוכנית הגרעין בעיראק, וכמו שאסד לא חזר לבנות אותה בסוריה. אבל אנחנו עוד לא יודעים את זה. אנחנו גם לא יודעים אם אין להם עוד הפתעות שלא הגענו אליהן, ונגלה אותן רק בעוד כמה חודשים. לכן יש לנתניהו אינטרס לפדות את הדיבידנד הפוליטי כמה שיותר מהר".
אבל לא עושה רושם שהוא ממהר לעשות זאת. האם הוא מתמהמה רק משום שמערכת בחירות בישראל נמשכת שלושה חודשים, וזה יוצר בעיות קמפייניות כי אנחנו נכנסים לחודש אוקטובר?
"יש פה משהו מהותי יותר. נתניהו לא יכול לצאת לבחירות לפני שהמלחמה בעזה מסתיימת. הוא כל הזמן טען שאי אפשר לצאת לבחירות כל עוד יש מלחמה ברצועה, אז הוא לא יכול ציבורית לצאת לבחירות כשעדיין נלחמים שם. ויותר מזה, יהיה לו קשה מאוד לנהל מערכת בחירות כשעדיין יש חטופים בידי חמאס. הוא חייב להביא הישג טוב ברצועה, כי ההישג באיראן, על אף חשיבותו, לא בהכרח מספיק כדי שבבחירות הציבור יהיה מוכן לשכוח מעזה. לכן הוא צריך להביא שם תוצאה טובה. זה מעכב את ההחלטה לפזר את הכנסת".
תוצאה טובה, אבל אפשר היה יותר
קצירת הרווחים הפוליטיים מהמערכה באיראן היא עניין מורכב למדי מבחינתו של נתניהו, נוכח העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין כלל לא ברור מה היו ההצלחות בהשמדת תוכנית הגרעין האיראנית. הערכת תוצאות המערכה באיראן מורכבת לכל העוסקים במלאכה, וגורמים רבים מהממשלה שאיתם שוחחנו בימים האחרונים חוזרים על כך שוב ושוב.
מצד אחד, ברור שישראל ניצחה בצורה מוחצת את איראן. ישראל השיגה בתוך ימים ספורים את מה שנראה היה דמיוני עד לא מזמן: שליטה מלאה בכל איראן, גם אווירית, גם מודיעינית וגם מבצעית. ישראל, לבדה, הפכה את איראן ממעצמה אזורית שכל העולם מפחד ממנה, למדינה חלשה, מוכה ומפורקת צבאית.
את כל זה, כאמור, ישראל עושה לבדה. ההצטרפות האמריקנית לתקיפה אומנם מותגה כהיסטורית וכתרומה אדירה למאמץ המלחמתי, אך במציאות היא הייתה נקודתית ביותר, כנגד המתקן הגרעיני בפורדו, וגם שם התוצאות אינן ברורות. את מתקני הגרעין האחרים ישראל השמידה, את הפגיעה הקשה בהנהגת משמרות המהפכה ישראל פגעה, והיא גם זאת שעומדת מאחורי חיסול שורה ארוכה מאוד של מדעני הגרעין הבכירים של איראן. נוסף על כך, בגל התקיפות ביממה האחרונה של המלחמה, ישראל חיסלה מאות מאנשי ביטחון הפנים של המשטר האיראני, אותם אנשים שאמונים על רדיפת מתנגדי המשטר באיראן.
אלא שלצד הניצחון המוחץ על איראן, לא ברור אם ישראל אכן הצליחה להשיג את שתי המטרות שהוצגו לציבור: השמדת הגרעין האיראני והשמדת האיום הבליסטי מעל ישראל. מצד אחד הנשיא טראמפ אמר שתוכנית הגרעין של איראן הושמדה כליל, והוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית הוציאה הודעה כי המתקן בפורדו ספג פגיעה קשה והפך לבלתי שמיש. אבל באותה נשימה נאמר גם שכדי שאיראן לא תוכל לשוב אל תוכנית הגרעין, צריך למנוע ממנה גישה לחומר גרעיני.
בישראל מעריכים שהתוכנית נפגעה והוחזרה שנים ארוכות אחורה, אך בשום אופן לא הושמדה כליל. ההערכות הללו התחזקו מאוד ביום רביעי, עם ההודעות של הוועדה לאנרגיה אטומית ושל ראש המוסד דדי ברנע, על פגיעה של ממש בפרויקט הגרעין האיראני, אך לא השמדתו. גורמים בכירים בפורום המצומצם אומרים כי ישראל השיגה תוצאה טובה באיראן, אך היא הייתה יכולה להשיג יותר. למעשה, הדבר עמד בלב הוויכוח בפורום המצומצם ביממה שקדמה להפסקת האש.
במשך רוב שלבי ההכנות ובמלחמה עצמה הייתה תמימות דעים של כל חברי השביעייה בעניין מטרות המלחמה, החל מדרעי ועד בן גביר. כידוע, המטרות המקוריות היו השמדת הגרעין האיראני והשמדת האיום הבליסטי על ישראל. אלא שבימים האחרונים, בדגש על היממה שסגרה את המלחמה באיראן, התגלעו חילוקי דעות.
בקרב השביעייה דיברו על הצלחה מעבר למצופה, וזה הוביל לדיונים אם ישראל צריכה לחתור שלב אחד קדימה ולערער עוד יותר את המשטר האיראני. נתניהו עצמו רמז לזה כמה פעמים לאורך 12 הימים האחרונים, כולל האמירה שהשוותה בין תרומתו של כורש לעם ישראל לתרומתה של מדינת ישראל כלפי העם הפרסי במלחמה הנוכחית.
ההסבר שנאמר בדיונים היה שישראל הגיעה למצב נדיר שלא ברור אם יחזור על עצמו. המשטר האיראני נמצא על הברכיים, וזו יכולה להיות הזדמנות חד־פעמית להוביל להפלתו, ואיתו את שורת הפרוקסיז האיראניים. לצד ההסבר הזה עלה חשש נוסף: בישראל ידעו על פגיעה דרמטית בתוכנית הגרעין, אבל לא ידעו לכמת אותה ברגעי ההכרעה.
לאור זאת עלו בפורום המצומצם קולות שביקשו לדחוף להפלת המשטר, מתוך הבנה שמהלך שכזה יוביל להסרה מוחלטת של האיום. גם לטענה שעל פיה ההסכם שטראמפ חותר להשיג מול איראן יבטיח את ביטולה המוחלט של תוכנית הגרעין, אין הרבה קונים בישראל. כרגע אין הסכם בין ארצות הברית לאיראן, וכפועל יוצא בישראל יש חשש שלמרות הצהרות הנשיא טראמפ, ההסכם לא יכלול התפרקות מלאה מהשאיפות הגרעיניות.
במשך ימי המערכה הייתה תמימות דעים בפורום המצומצם בנקודות הללו, אלא שהלחץ שהפעיל טראמפ לאורך היממה האחרונה הוביל לשינוי בעמדות החברים. העסקה עצמה נסגרה בשיחות ישירות של השר דרמר מצד ישראל, ומזכיר המדינה האמריקני רוביו מצד ארצות הברית. לצד זאת התקיימו שיחות ישירות בין נתניהו לטראמפ, ובהן למעשה טראמפ כפה על ישראל את הפסקת האש. עם העמדות הללו נכנסו נתניהו ודרמר לישיבות המכריעות שלפני ההסכמה על הפסקת האש, שעליה הכריז טראמפ במפתיע בלילה שבין שני לשלישי.
רוב חברי הפורום המצומצם טענו שאין ברירה וישראל חייבת לסיים את המערכה מול איראן ולנצל את מה שהשגנו עד כה, מתוך תקווה שנראה מהלך דומה לזה שראינו בלבנון. לעומתם היו שסברו שהיינו צריכים להמשיך עוד קצת, כדי להוביל אותנו לנקודת יציאה טובה יותר. מי שהוביל את הקו שהתנגד לעצירה מיידית היה השר בן גביר. למרות המחלוקת בפורום המצומצם, והמחשבה כי היה אפשר להשיג אפילו יותר, ישנה תמימות דעים של כל חברי הפורום המצומצם כי מדובר בהצלחה גדולה של ישראל, שיצרה שינוי דרמטי במזרח התיכון.
המחלוקת הזאת לא נשארה רק בקרב חברי הפורום המצומצם, גם בקבינט הרחב היו התלבטויות בשאלה זו. כמה מהחברים סברו כי דווקא מדובר במועד נכון מבחינת ישראל לסיים את המערכה. הטענה שלהם הייתה שישראל הגיעה לנקודת איזון מסוימת, שבה היא הצליחה להשיג את מלוא יעדיה כפי שהוגדרו בקבינט, והמשך המערכה מול איראן יכול רק לסבך. אותם שרים טענו בדיונים כי את הנזקים הדרמטיים ישראל כבר ביצעה, והמשך המתקפות לא היה משיג שינויים מרחיקי לכת. לעומת זאת האיראנים הצליחו להגיע למצב שבו הם משבשים את כל ההתנהלות במדינה, וגם מצליחים לרשום הישגים בדמות פגיעות ישירות שבהן נהרגו ארבעה ישראלים במטח הסיום של המלחמה. שרים אלו אפילו הופתעו שאיראן הסכימה להפסקת אש. יש לציין כי איראן הפרה לפחות פעמיים את הפסקת האש.
מה שהוחלט, ומה שסיפרו לציבור
למרות האמירות החדות שיוצאות מהדרג המדיני, ונאמרו במפורש גם מפי ראש הממשלה נתניהו כי ישראל השיגה את כל מטרותיה, בציבור תמונת המצב מורכבת. מצד אחד, ניהול המלחמה זוכה לתמיכה ציבורית רבה, אך לגבי התמיכה בהפסקת האש רק כ־50 אחוזים מכלל הציבור, לפי סקר חדשות 12, תומכים במהלך. כשצוללים לנתוני הסקר אף מתברר ש־52 אחוזים ממצביעי הקואליציה, הקהל שנתניהו סומך עליו שיצביע לו בקלפי, מתנגדים להפסקת האש. רק 30 אחוזים בקהל זה תומכים בה.
הסיבה, כנראה, טמונה בפער שבין מטרות המלחמה שעברו בקבינט למטרות המלחמה שהוצגו לציבור. בקבינט דובר על פגיעה קשה בתוכנית הגרעין ובתוכנית הטילים הבליסטיים. אבל לציבור הוצגה מטרה שאפתנית בהרבה: חיסול תוכנית הגרעין וחיסול תוכנית הטילים הבליסטיים. הפער בין המטרות שנקבעו בקבינט למטרות שהוצגו לציבור פוגע בהצלחות הגדולות האובייקטיביות שישראל השיגה במערכה הזאת, ולכן גם מקשה על ההחלטה של נתניהו ללכת לבחירות במהירות.
לצד הסוגיות הללו, בימים האחרונים עולה שאלה נוספת שעשויה לשנות את כל המערכת הפוליטית מקצה לקצה: האם נתניהו בכלל מתכנן להתמודד לכהונה נוספת?
הסיבות לשאלה ברורות. במשך עשורים דיבר נתניהו על האיום האיראני והחשיבות שבהסרתו. על פניו, המערכה באיראן השלימה, לפחות לפי הצהרותיו, את המשימה שהגדיר כמשימת חייו. גם בסביבת נתניהו מעריכים כי הצעד הזה שינה במידה ניכרת את השאלה כיצד נתניהו ייזכר בהיסטוריה, ולכן יכול להיות שנתניהו, שלאחר החגים יחגוג יום הולדת 76, יעדיף לסיים את דרכו הפוליטית כשהוא בשיאו. אך לצד הערכות אלה, רבים סבורים כי נתניהו דווקא צפוי לנסות ולהשיג כהונה נוספת.
"חשוב לזכור שההיגיון הפוליטי הוא לא ההיגיון של האדם הרגיל מהשורה. זה גם בגלל מבנה אישיותי אחר. זה כמו שראשי ערים ממשיכים להתמודד גם אחרי 20 שנה בתפקיד. זה משהו אחר באישיות. לכן המחשבה שפוליטיקאי שמרגיש שהוא עוד יכול לתרום, שיבוא ויגיד 'עשיתי את שלי, אני יכול ללכת', היא כנראה לא ריאלית", אומר רימון.
אילו סיבות יש לנתניהו להתמודד שוב?
"יש כמה סיבות שיכולות להניע את נתניהו להתמודד שוב. הראשונה היא המחשבה שהוא זה שיכול 'להושיע את ישראל' ולהיות מי שמקדם אותה, הוא מרגיש תחושת שליחות ואחריות אמיתית. מבחינתו, הוא מסתכל ימינה ושמאלה ולא רואה מישהו שהוא מחשיב כמחליף ראוי בעבורו. אז מתוך דאגה אמיתית, בעיניו, למדינת ישראל, הוא רוצה להתמודד שוב. סיבה נוספת היא העובדה שיש הרבה כוח והשפעה בתפקיד הזה, וקשה לאנשים לוותר על עוצמה שכזאת. זה נכון לכל מנהל, ובטח לראש הממשלה".
"נתניהו יכול להגיד לעצמו שיש לו עוד דברים שהוא טרם השיג, ובראשם השלום עם סעודיה", אומר בושינסקי, "לכאורה זה יעד שהוא יכול לשכנע את עצמו לרוץ למענו לכהונה נוספת. אבל האמת היא שגם אם השלום עם סעודיה יושג אחרי כהונתו, הוא יוכל לומר, ובמידה גדולה מאוד של צדק, שהוא זה שסלל את הדרך להסכמים האלה וקבע את המודל שהסכם שלום עושים מתוך כוח".
לדעתך הוא יתמודד שוב?
"אני לא אהיה מופתע אם הוא יפרוש. נתניהו כבר פרש פעם אחת, בניגוד למה שכולם האמינו. אני לא אשכח את הטלפון של אודי סגל (אז הכתב המדיני של חדשות 2, כיום מגיש המהדורה המרכזית בחדשות 13, א"מ) שלא האמין לי כשאמרתי לו שנתניהו באמת לא מתכנן לרוץ בבחירות לראשות הממשלה ב־2001 אם לא יפזרו את הכנסת, וזה אכן מה שהוא עשה".
כמה השאלה כיצד הוא ייתפס מבחינה היסטורית משחקת מבחינתו תפקיד במקרה הזה?
"מאוד. לנתניהו הסוגייה הזאת חשובה מאוד. ויש לו גם תודעה היסטורית גדולה. הוא אומנם מדבר על צ'רצ'יל, אבל גם הוא יודע שאחרי מלחמת העולם השנייה צ'רצ'יל הפסיד בבחירות. אבל מעבר לזה, הוא זוכר גם שתי דוגמאות רלוונטיות יותר מקרוב: בגין ואולמרט. שניהם גם השמידו תוכניות גרעין של מדינות אויב, ושניהם סיימו לא טוב. בגין גמר רע על רקע מלחמת לבנון הראשונה, ואולמרט סיים בכלא. נתניהו לא ירצה להיות באף אחת מהפוזיציות הללו, ולכן אני חושב שהוא נוטה לפרוש. מה שכן, הוא לא יראה את זה עכשיו, גם כדי לא להיראות כמו ברווז צולע בתוך הממשלה, וגם כדי לנסות להשיג את עסקת חלומותיו שתסגור את המשפט נגדו".