'ויקח קרח', אומרת הגמרא בסנהדרין שלקח מקח רע לעצמו. קרח, שנעשה קרחה בישראל. .
כתב המהרש"א בחידושי אגדות במקום, שמה שאמרו חז"ל שנעשה קרחה בישראל ר"ל ששמו - קרח, נעשה קרח בישראל - שמהיום והלאה לא יקרא איש שמו כך, שהרי שם רשעים ירקב. וסיים: ודקדק לומר שכך הוא בישראל, אבל בבני עשיו נשאר שם קרח באלופי עשו. עד כאן לשון המהרש"א.
על מה ולמה היחס והעונש הכה חמור לקרח ועדתו, הלוא בגישה פלורליסטית ומכילה, ריבוי דעות אף רצוי. הלא מחלוקת כשלעצמה רצויה היא, שהרי המשנה והתלמוד מלאים הם במחלוקות. יתר על כן, לא רק שרצוי להאזין לדעות חלוקות, אלא אף יש בכך יתרונות כבדי משקל, כמו האזנה לדעות ה'איפכא מסתברא' כבמלחמה האחרונה וכך להגיע לאמת.
לאחרונה נערך בירושלים כנס עירוני בישיבת תורה ומדע שליד המרכז האקדמי לב, על תרומת לימוד הגמרא ללימודים אקדמיים. לכאורה, לימוד גמרא לא רק שיועיל ללימודים כלליים אחרים, אלא יכול הוא אף לשמש כגלגל הצלה לדורנו, וזאת דווקא בשל היות הגמרא מרובה במחלוקות שבדרכן כאמור מתבררת האמת. מן המפורסמות הוא שאנחנו בעידן של משבר קשב כלל עולמי. אדם כמעט ולא מקשיב לזולתו, עד שבאנגליה אף מונה לאחרונה 'שר לענייני בדידות'. בעידן הדיגיטלי בו אנו נמצאים, החל מגיל הגן, קל למצוא אדם שאינו מתייחד עם קונו, אלא עם פלאפונו, ואין עוד מלבדו... במדיה שולטות חברות ענק, שמחד הינן מקור עצום לאינפורמציה לכל דורש, מקור שמעולם לא היה כמותו, מקור הנגיש לכל אדם מקטון ועד גדול.
אבל מאידך, חברות אלה מתמחות בהפעלת אלגוריתם מסוכן, המסנן באופן קבוע את האינפורמציה שתונגש לכל קבוצה בחברה. אלגוריתם מוכוון הגוזר, תרתי משמע, מה תשמע ומה תקרא, מה לא תשמע ומה לא תקרא. ומה שלא תשמע, יושמע גם יושמע רק לקבוצה החברתית החולקת עליה. לכך מתווספים יצרני 'פייק ניוז', ידיעות כזב בלשון הקודש, ככלי עזר להכוונת תודעה. כלי תקשורת רבים שכחו ש'הוא לבדו עושה חדשות'...
כפועל יוצא, כל אדם מתחזק בעמדתו וחולק נחרצות על חברו, מבלי להאזין כלל לדעתו החולקת וממילא מתרבות המחלוקות ואף נעשות מקוטבות יותר בעולם כולו. אולי תורמים הם לכך שנחוש ב"עיקבתא דמשיחא", בה מובטחנו שהאמת תהיה נעדרת... כל אחד והאמת שלו. מה שיוצר אפוא קיטוב וחוסר הקשבה. מציאות זו של משבר הקשבה עולמי, הינו ההיפך הגמור מלימוד בסגנון הבית מדרשי, מהלימוד בחברותות הנהוג בעולם הישיבות שבו שני תלמידים מתנצחים ומשמיעים זה לזה את דעתם והבנתם בסוגיה, כשכל אחד מקשיב לחברו.
זהו לע"ד גלגל ההצלה, זוהי הדרך למצוינות ב-ה' הידיעה. בלשון חכמינו: 'מה ברזל זה, אחד מחדד את חברו, אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה'. ובילקוט שמעוני: 'כשם שאין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה, כך אין תלמיד-חכם משתבח אלא בחברו'.
כך היא כאמור דרך המשנה ודרך הגמרא, כל הדעות וכל מחלוקות אביי ורבא, ואחרים, כולן מובאות בשלימות, עם שקלא וטריא, מבלי שצונזרה שום דעה, לא בתלמוד הבבלי ואל בתלמוד הירושלמי. יש בכך יתרון עצום: סיעור מוחות, חידוד הסברות, והעלאת שאלות, בהן מעורבות באופן קבוע דעות הפוכות. וכמובן יש גם שאלות המרגיזות מעט, כמו אלה של ר' ירמיה עד כדי כך שמוציאים אותו מבית המדרש. אומרת הגמרא בסנהדרין [כד.]: ...'לאחד קראתי נועם, אלו תלמידי חכמים שבארץ-ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה'. אומר על כך מרן הרב קוק בתחילת ספרו הנפלא 'אדר היקר': ימים רבים עברו על החכמה האומרת, [בעבר נהגו לומר]: 'ששני כוחות המתנגדים זה את זה, הם מולידים, [כביכול], שלילה בהיפגשם... אבל ב"ה באו הניסיונות, והתרחבה ההכרה, עד שצעדה בגאון ההחלטה: כי לא שלילה יולידו שני כוחות המתנגדים בהיפגשם, כי-אם 'כח חיובי מחודש!'...
אלא שאינה דומה כלל מחלוקת קרח ועדתו למחלוקות שמאי והלל, כמופיע במסכת אבות. 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו' [ה, י"ז]. קרח לקח מקח רע עד שזה העביר אותו על דעתו, והביאו לכפירה כשהוא אומר כבל עם ועולם: אין תורה מן השמים, ואין משה נביא ולא אהרן כהן גדול. ירושלמי, סנהדרין [פרק י, א].
המדרש רבה העלה תמיהה רבתית: מה ראה קרח לשתות זו? הרי היה הוא עשיר כקרח, ומה היה חסר לו, חכם גדול היה ומטועני ארון הברית היה [במדבר רבה יח,ג]? אלא כדברי שלמה המלך, שיש ועושר שמור לבעליו לרעתו [קהלת ה,יב] ומתרץ המדרש, שאין זה אלא שעינו הטעתה אותו. ראה שושלת גדולה עומדת [לצאת] הימנו, שמואל השקול כנגד משה ואהרון, ועשרים וארבע משמרות עומדים מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש. אמר: אפשר הגדולה הזאת עתידה לצאת ממני, ואני אדום?! ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדים [שמואל והאחרים] מהם, ומשה [כן] היה רואה. [יח,ח].
הנגיעה האישית והקנאה הוציאו את קרח מדעתו, כאמור במסכת אבות, "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". מוציאים את האדם משיווי משקל תודעתי, מוציאים אותו משיווי משקל בראייה נכוחה של דרך הישר, בהבנת רצון ה', הבנה שהיא נטולת נגיעות פרטיות. 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתו'ּ [במדבר כו,יא]. אומר תרגום יונתן בן עוזיאל: ובני קרח לא היו בעצת אביהם, והלכו אחר תורת משה הנביא. לא מתו במגפה, ולא לקו באש, ולא נתערב בבליעת הארץ.
אבל רש"י על פי הגמרא בסנהדרין [קי] אומר שבני קרח היו תחילה בעצה עם קרח אביהם, אבל בשעת המחלוקת, הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם. בדומה אומר רבנו בחיי: 'ובני קרח לא מתו' - הם היו בָּעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם. אך בילקוט שמעוני כתוב ששבו בתשובה בזכות דילמה הלכתית ובזכותה ניצלו. היו הם יושבים אצל קרח אביהם ורואים את משה. כבשו עיניהם בקרקע. אמרו: אם נעמוד מפני משה, אנו נוהגים בזיון באבינו, ואם לא נעמוד, הרי כתוב 'מפני שיבה תקום' [ויקרא יט,לב]. אמרו, מוטב שנעמוד מפני משה רבנו, אף על פי שאנו נוהגים בזיון באבינו. באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה.
ומעניין. על התשובה נאמר במסכת פסחים, שהיא משבעת הדברים שנבראו קודם שנברא העולם [נד.] - שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיחה. לעומת זאת, 'פי הארץ', שפצתה הארץ את פיה ובלעה את קרח ועדתו, הינה הראשונה מבין עשרת הדברים שנבראו ביום השישי לבריאת-העולם בין השמשות. כמופיע במסכת אבות - עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, והמן, והמטה, והשמיר, הכתב והמכתב והלוחות. האחד נברא לכופר בעיקר, והשני לשב בתשובה. פי הארץ נברא כמכה ניצחת לבעלי מחלוקת, עוד בטרם שהם עצמם נבראו, אך גם הוקדמה תרופה למכה, והיא התשובה.
כוחה של התשובה, הינו כה גדול עד שמבעליה, בני קרח, יצאו שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן, וכ"ד משמרות שכולם היו מתנבאים ברוח-הקודש. יתר על כן, בני קרח זכו שנזכירם מדי יום שני ב'שיר של יום'. [תהלים מח] 'שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח'. בני קרח חזרו בתשובה כי הכירו ש'גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקינוּ הַר קָדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. אֱלֹקים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב'. ופשוט אפוא שמידות הקדושה נקבעות על פי רצון ה', ולא על פי גחמות קרח אביהם. כח התשובה גדול הוא, אך החזרה בתשובה תלויה בכח הנפשי של האדם, שכאשר התברר לו שטעה יחזור בו ויאמר בריש גלי 'טעיתי', 'צדקה ממני', 'ניצחוני בני' וכדומה. ואם צריך דוגמה חיה מימינו אנו, הנה רבים וטובים לגלגו על תכנית הממשלה והעומד בראשה במלחמת התקומה, אך הגם שנוכחו והכירו בגודל טעותם, רק למעטים היה העוז לומר בריש גלי, 'טעינו'.
המלבי"ם, מוסיף על היות השכינה שורה בארץ ישראל, ואומר: הגם שלהר יש את כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה-נוף. גם האקלים שבו נעים מאד, וגם הוא משוש כל הארץ. אך כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף העיקרי של המקום ההוא, אלא היות אלקים בארמנותיה, על ידי זה הוא נודע למשגב. וזהו עיקר החוזק שלה. היות המקום 'קרית מלך רב' . בעל 'שבט-הלוי' הרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, אומר שבני קרח נתנבאו במזמור זה על ימות המשיח, על שבח ירושלים בבניינה והתגשמות נבואות הנביאים, אך בפתיח מדגישים הם את ההבדל הקרדינלי בין ארץ-ישראל לחוץ-לארץ.
בחו"ל היופי נמדד בצורת הארץ ובתכונותיה, בימים ובנהרות, בהרים ובגבעות, על דרך הכתוב 'משמני הארץ יהיה מושבך' [בראשית כז, לט]. אבל ארץ-ישראל, יופייה, מעלתה וסגולתה נמדד לפי מידת יושביה וכצורת הנהגתם. וזהו המיוחד במעלת עמנו הקדוש שעיקר מקום השראת הקדושה הריהו בתוך ליבותיהם... היופי שבארץ ואף השראת השכינה אשר בה, היא מפאת, 'קרית מלך רב' - על ידי יושביה, זרע ישראל, עם קדוש. בני קרח הבינו שאכן כל העדה כולם קדושים, בכולם יש קדושה, אך יש דרגות בקדושה וכי קיים שילוב ותלות מיוחדת בין קדושת-הארץ וקדושת-העם היושב בציון, לדרגותיו, כרצון ה'.
משה רבנו, למרות עזות הפנים של קרח, היה מצפה מאוד, על אף ניסיון המרד, שגם קרח ועדתו ישובו בתשובה. אומר המדרש, פייס משה לקרח, ואין אתה מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פקח ברשעו. אמר: אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחו. מוטב שלא אזדקק לו. כשראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו. [במדבר רבה יח,ט]. אף לדתן ואבירם, הראשונים לכל מחלוקת ריב ומדון, שלח משה לקרוא להם לנסות להשיבם בתשובה.
אך עוד קודם אמר משה לקרח ועדתו: אתם המבקרים אותי, סבלנות, המתינו לבוקר. ...כי 'בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו' [במדבר טז,ה]. הביקורת הנוקבת שבפיכם תתברר בבוקר כשה' יודיענו את אשר לו, מי קדוש יותר ומי פחות, כל אחד ואחת ותפקידם ושליחותם עלי אדמות. אך יתר על כן, מציאות הבוקר תוכיח. על פי רש"י. אמר משה לקרח ועדתו: נאמר 'וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד'. הוי אומר שחילק הקב"ה גבולות בעולמו. אם יכולים גם אתם להפוך בקר לערב, תוכלו כביכול לבטל ולשנות מיהם הקרובים ומיהם הקדושים יותר או פחות לה'.
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.[ברכות יב.]. מבאר מרן הרב קוק זצ"ל בספר עין-איה, שהלילה ביחס ליום הוא כהכנה אל התכלית, כשם שמנוחת הלילה היא ההכנה לעבודת היום, כן האמונה היא הכנה לשלמות הידיעה האמיתית, שהיא דעת האמת בחסדי ה' יתברך. בלא האמונה לא יבא אדם אל קיום המצות ואל כל המידות המביאות בסוף להכרת האמת.
אולם החיסרון שבלילה שהוא כעין הסתר פנים, אמור להביא ליתרון, כי זהו הזמן שבו יש צורך באמונה שבזכותה אפשר לזכות בסופו של דבר באמת. נמצא שהחיסרון של הלילה מביא בסופו של דבר ליתרון. תפקידו של האדם להגביר את האמונה בזמן שבו יש לכאורה חיסרון, ומתוך כך מתעלה האדם וזוכה לשלימות. על אחת כמה וכמה באור הגדול שרואים אנו בימים נשגבים אלה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל