המדענית ד"ר תמר יהודה כהן, סופרת משוררת ויוצרת, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על המיזם שהיא מובילה לעזרתם של פצועי צה"ל.
ד"ר כהן מספרת את סיפורה האישי שמי שבמשך שנים רבות עסקה במחקר לזיהוי מוקדם של מחלות ובשנים אלו פיתחה פטנטים בינלאומיים והובילה פעילויות ברחבי העולם, אך באחד הימים חוותה אירוע מוחי שגרם לה לאבדן הדיבור. הרופאים טענו אז שהיא לא תשוב לדבר לעולם, אך אמונתה וידיעתה את גמישותו של המוח, כהגדרתה, הובילה אותה למסע שיקום המוח יחד עם מספר אנשי מקצוע. כעבור שנה ושמונה חודשים העבירה שוב שיעור תורני בקולה שלה. זאת לאחר שאחרי עשרים שנה של העברת שיעור מצאה את עצמה כותבת את השיעור ומישהי אחרת אמרה אותו במקומה.
חלפה עוד תקופה של כשנה עד ששבה להרצות ובמקביל למדה את תחום האימון והתמקדה באימון לחתונה וכך למעשה פתחה בקריירה שנייה ששימחה אותה בשל הקשר המיידי לחייהם של אנשים, בניגוד לחקר מחלות רחוקות ממנה.
שש שנים מאוחר יותר התעוררה כשהיא משותקת בחצי גוף. גידול במוח פגע בה באורח חמור וגרם גם לפגיעות קוגנטיביות. היה צורך להוציא אותו. ד"ר כהן מעירה כי אלמלא התמודדותה הקודמת עם חוסר היכולת לדבר היא מתקשה לראות כיצד הייתה עומדת באתגר השני שניצב בפניה. "כשאומרים לי שאין סיכוי, זה הזמן להתחיל לתכנן איך יש סיכוי".
בתקופת השיקום פגשה משתקמים נוספים שתהו על יכולותיה לשמור על החיוך גם בימים שכאלה. היא השיבה והסבירה כיצד כל צעד שמקדם אותה אל השיקום המלא מהווה עילה לחיוך. את התובנות שעלו בה באותה תקופה גייסה לטובת משתקמים אחרים. כאשר התובנות הללו התחברו ללימודי האימון שלמדה יחד עם לימודי התורה, נוצרה למעשה שיטת טיפול אותה פיתחה למשתקמים רבים בדרכם לשיקום המלא.
"מה שמיוחד בי מיוחד בכל אחת. קיבלנו שתי מתנות, קיבלנו 'ברוך שעשנו כרצונו' וקיבלנו ניצוץ אלוה ממעל. החיבור של שני הדברים האלה אומר שאנחנו יכולות לעשות את הכמעט בלתי אפשרי על בסיס רגיל. לא מגיעים לפוסט דוקטורט בארצות הברית עם שישה ילדים, חוזרים עם שבעה ועם הצעה לפרופסורה באוניברסיטה שבה עבדנו... זה מהניסים האלה של ניצוץ האלוה ממעל, יחד עם החיבור של להיות אישה אנחנו עושות את הבלתי אפשרי כמעט כל הזמן".
כאמור, את שיטת השיקום והטיפול שפיתחה מכווינה כהן לעזרתם של פצועי צה"ל, והיא מספרת: "כשחייל נפצע העולם של הרבה מאוד אנשים מתמוטט ומתהפך. אנשים נמצאים בצורך אדיר של נזקקות מלווה בהרבה חוסר אונים. מצד שני יש לנו עם נפלא שרוצה לתת, אז איך מחברים בין השפע הזה לבין הבור הזה?".
המכה, היא אומרת, קשה במיוחד אצל צעירים שמלכתחילה חשים שלהם זה לא יקרה. "אני מלווה בעיקר פגועי ראש ועמוד שדרה. אלו אנשים שבמשך חודשים לא יודעים בכלל אם הם יחיו או לא, וכשכבר מאמינים שהם יחיו לא ברור שהם ינשמו לבד. אחד החלקים הכי קשים של פגועי ראש זו הנכות השקופה. חיילים משתקמים הולכים על הרגליים עם שליטה כזאת או אחרת של הידיים, עם דיבור יותר או פחות ברור, וזה נראה שהוא השתקם כי שחררו אותו הביתה ועכשיו הוא "רק" עושה שיקום, אבל הפגיעות ביכולת לנהל זמן, ביכולת להבין סיטואציות, ביכולת להבין דבר מתוך דבר, להתנהל בחיים נורמליים רגילים ועוד לא דיברנו על ללמוד מקצוע, לעבוד ולהקים משפחה. כל זה דורש המון מיומנויות שאנחנו לוקחים אותן כמובנות מאליהן אבל צריך ללמוד אותן מחדש".
לכל אלה נוספת סוגיית דימוי הגוף אצל פצועי צה"ל, סוגיה שכרוכה מטבע הדברים ברגש ובנפש. "דימוי הגוף הוא משהו שהמשפחה מצליחה לשמר במגע, בליטוף בנישוק. בנוסף לזה לכמה מהחיילים יש חבר או חברה, היוליים לגמרי, וכשהם מגיעים לטיפול נמרץ ונשארים חודשים, שנה ושנה וחצי והעובדה שנשארים איתם ומקבלים אותם כמו שהם, זה דבר גדול מאוד מבחינת דימוי הגוף".
בדבריה מרחיבה ד"ר כהן אודות חשיבות אהבת החיים ואהבת האדם את אישיותו שלו כמנוע של צמיחה. "אני באמת מודה על הזכות לעוד יום", היא מספרת מניסיונה שלה בתקופת השיקום האישי שעברה. מתוך כך היא מספרת על העבודה מול פגועי ראש, גם שאינם חיילים, עבודה שניתן ללמוד אותה בקורס שאורכו שנה ובמהלכו כבר מתחילים בעבודה ובליווי של הפגועים בדרכם החוצה מהמציאות בה הם נמצאים.
עבודה שכזו, אומרת כהן, יכולה להוות השלמה לתעסוקה קיימת עם תוספת משמעות ואתגר, גם כאשר הבית מתרוקן ונותר זמן פנוי, "זו הזדמנות לפתח משהו בתוכנו שקיים, שהשקענו אותו בכיוון אחד בתקופה מסוימת, ועכשיו זה הזמן לתרום במעגלים גדולים יותר".
"המתנה הגדולה שלנו היא לדעת שיש ערך ומשמעות לחיים שניתנו לנו, גם אם הם משנים צורה וצבע וגם אם הם נראים מאוד כהים ושחורים באיזשהו שלב. יש סיבה מדוע אנחנו עדיין בחיים ואפשר לצאת מן הבור אל האור".