בשבוע האחרון התעוררה סערה ציבורית בעקבות דיווחים על חיפושים גופניים פולשניים שעברו מפגינות בתחנות משטרה - חיפושים שבוצעו ללא סיבה נראית לעין, וככל הנראה ללא הצדקה חוקית של ממש.
תגובות חריפות נשמעו מצד חברי כנסת, בהם ח"כ נעמה לזימי, ששיגרה מכתב תקיף ליועצת המשפטית לממשלה ולמפכ"ל המשטרה, וכן ח"כ גלעד קריב, שזעק: "חיפוש בעירום למפגינים למען שחרור החטופים? לאן עוד תגיעו בניסיון שלכם להתחנף לבן גביר וחבורתו?"
גם איגוד מרכזי הסיוע הארצי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הצטרף למחאה, וזהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, הקדישה לכך מאמר מיוחד בעיתון "הארץ", שבו תקפה בחריפות את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והאשימה אותו בהתעלמות מכוונת מפגיעות מיניות בנשים המשתייכות לשמאל הפוליטי.
אין ספק שהביקורת מוצדקת. חיפוש גופני פולשני הנעשה ללא הצדקה חוקית אינו רק פגיעה חמורה בפרטיות - הוא עלול להתפרש כניסיון הפחדה והשתקה, ואין לו מקום במדינה דמוקרטית מתוקנת.
אולם בתוך גל התגובות והמאמרים עולה שאלה מטרידה לא פחות: האם זכויות האדם הן נחלתו של צד פוליטי אחד בלבד?
רק לפני שלושה שבועות השתתפתי בחסימת משאיות סיוע לעזה, פעולה לא אלימה שנועדה למחות על מה שחלק ניכר בציבור ראה כתמיכה עקיפה בחמאס. מי שעמדה לצידי הייתה יו"ר תנועת "צו 9", רעות בן חיים. כל "פשעה" היה בכך שאחזה במגפון - לא מעבר לכך. ובכל זאת היא נעצרה בכוח והובלה לתחנת המשטרה באשדוד, שם עברה חיפוש משפיל הדומה לזה שיצר סערה בימים האחרונים.
גם אז הדיווח פורסם - אך רק בכלי התקשורת המזוהים עם הימין. ערוץ 7 ואתרים אחרים דיווחו על כך, אך בצד השני של המפה השתררה דממה רועמת. לא נשמע ציוץ מנעמה לזימי, לא מילה מזהבה גלאון ולא מכתב מטעם המרכז לנפגעי תקיפה מינית.
למה? האם חיפוש פולשני חמור פחות כשהוא נעשה באישה חובשת כיסוי ראש, מזרחית מהפריפריה ובעלת עמדות ימין? האם זכויות האדם תקפות רק לנשים המפגינות בבלפור ולא לאלו המוחות באשדוד?
הגיעה העת לומר בצורה ברורה: זכויות האדם אינן נחלתו של מחנה אחד בלבד. לא ייתכן שכאשר פוגעים בנשים דתיות מזרחיות מהפריפריה, התגובה תהיה דממה, בעוד שפגיעתן של נשים המשתייכות למחנה הליברלי והמשכיל בירושלים מרעידה מדינה שלמה.
משטרת ישראל - ובעיקר צמרת הפיקוד שלה - חייבת להבין: חובתה להגן על זכויותיהם של כל אזרח וכל אזרחית, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות. התעלמות והעלמת עין מול חיפושים משפילים היא לא רק כשל מוסרי, אלא גם פגיעה חברתית ומשפטית.
כיום אנחנו אולי הארגון היחיד בישראל שהתייצב והרים קול גם עבור רעות בן חיים, אישה ימנית ודתייה מזרחית מנתיבות, וגם עבור הנשים מבית הכרם והמפגינות בבלפור. נמשיך להיאבק על זכויות האדם של כלל אזרחי המדינה - ללא הבדל דעה, מוצא או השקפה פוליטית.