הכרעת ארגון חמאס והשבת הביטחון לרצועת עזה וממנה - זוהי בראש ובראשונה אחריותו של הדרג המדיני.
הימנעות מהשגת ניצחון צבאי מלא ברצועה במשך כ־20 חודשים נבעה ממספר גורמים: מציאות החטופים - חמישים מהם עדיין בשבי חמאס, מורכבות השטח הרווי במחבלים, תשתיות ומנהרות, מגבלות משפטיות שאינן רלוונטיות ללחימה מודרנית, עמדות מדיניות של ממשל ביידן, פיצול דעת הקהל בציבור ובמערכת הביטחון - ועוד.
אולם כעת, האחריות מוטלת על הנהגת המדינה. על ראש הממשלה, שר הביטחון ושרי הקבינט להגדיר מטרות ברורות ומדודות בזמן - ולדרוש מכלל גופי מערכת הביטחון לעמוד בהן.
המטרות צריכות להיות חדות ובלתי מתפשרות:
לכבוש את כל רצועת עזה, להשמיד את חמאס ואת שלטונו, להשיב את חטופינו, ולבסס מציאות ביטחונית יציבה ברצועה וממנה.
לשם כך, יש להחזיר את השליטה של צה"ל וגורמי הביטחון על כלל הרצועה - ולא להותירה, כפי שהיא כיום, בידי חמאס.
כיבוש מלא של הרצועה - כולל השמדה, טיהור, העברת אוכלוסייה לאזורי חירום הומניטריים, והקמת ממשל צבאי ומינהל אזרחי ישראלי שיטפלו בצרכים ההומניטריים הבסיסיים של האוכלוסייה.
אין לאפשר אספקת סיוע הומניטרי לאזורים מהם צה"ל דרש פינוי - כדי לאפשר לחיילינו לחתור למגע, בלי להיחשף לאיומי אוכלוסייה אזרחית שתוקפת מן המחילות.
יש לממש יוזמות הגירה, להתבסס במרחבים השולטים ברחבי הרצועה, ולנתק את הרצף הריבוני של חמאס גם באמצעות ביתור הרצועה (למשל על ציר כיסופים), ולהשמיד את ראשי חמאס בכל מקום - בעזה ובחו"ל.
הדרג המדיני מחויב לאכוף את מדיניותו על מערכת הביטחון. יש לקיים שיח ישיר וברור מול קצינים בכירים שאינם מיישמים את מדיניות הממשלה ולעיתים אף פועלים בניגוד לה - תוך פגיעה בביטחון המדינה ובחיי חיילינו.
יש לבחון את הורדת דרגת הפרקליטה הצבאית הראשית (הפצ"רית) לדרגת תת-אלוף ולשקול את סיום כהונתה - בשל מגבלות משפטיות מחמירות שמונעות את מימוש יעדי המלחמה.
כמו כן, יש להחליף את מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), אשר ב־20 חודשי הלחימה טרם נערך להקמת מינהל אזרחי וממשל צבאי ברצועה - אף שבמקומות אחרים ידעה מדינת ישראל לנהל שליטה אזרחית לאורך עשרות שנים.
לתפקידים אלה יש למנות אנשי מקצוע מובילים, שמבינים כי יש לנו מדינה שיש לה צבא - ולא צבא שיש לו מדינה.
זוהי בעיה של הדרג המדיני - והיא דורשת החלטה ונחישות.
אם לא נפעל עכשיו להגשמת מטרות המלחמה, נעמוד בפני תרחיש קשה שבו חמאס ממשיך לשלוט ברצועה, להחזיק בחטופינו - והגרוע מכל, נבגוד בזכרם של הנופלים והפצועים שמסרו את נפשם במערכה.
זהו כשל מוסרי, ביטחוני ולאומי - כישלון מהדהד של מדינת ישראל מול ארגון טרור קטן.
זו תהיה פגיעה בהרתעה ובביטחוננו - הישגים שהושגו בעמל רב, ובחסדי שמיים, במיוחד לאחר ההכרעה החשובה מול איראן.
חרף השמדת רוב ראשי חמאס ותשתיותיו בעזה, הארגון עדיין שורד, מחזיק ב־50 חטופים - וחמוש בתחושת הישג. יש בידינו היכולת להכריעו - אך לשם כך דרושה מדיניות נחושה של הכרעה ושליטה צבאית מלאה.
את המטרות לא נשיג במשאים ומתנים, לא בדיבורים ולא בעסקאות - אלא בהשמדת חמאס על פני האדמה ומתחתיה, בישראל ובחו"ל, ובשליטה מלאה של מדינת ישראל על הרצועה.
"ארדפה אויביי ואשמידם - ולא אשוב עד כלותם" - כך אמר דוד מלך ישראל.
זהו צו מוסרי, תנ"כי, צבאי ולאומי - לאחר זוועות השביעי באוקטובר.
האחריות על כך מוטלת על כתפיו של הדרג המדיני - ומיד לאחר מכן, של הדרג הצבאי.
עליהם לפעול ולעשות - למען ביטחונה של מדינת ישראל ולמען עתידו של העם היהודי.
הכותב הוא אל"מ (מיל') מרדכי - מוטי יוגב, רמ"ט אזח"ע לשעבר, חבר כנסת לשעבר