כשהגוף קם על עצמו

בפרשת קורח נחשפת דרמה אנושית ופוליטית כאשר בן למשפחת לויים, קם מתוך המערכת, ומבקש לפרק אותה.

הוא קורא תיגר על הסדר ההיררכי שהקים משה בטענה צדקנית: "כל העדה כולם קדושים". אך דרישתו לשוויון מוחלט אינה תולדה של ענווה, אלא של התנשאות במסווה , מרד פנימי בתוך גוף האומה.

בגוף האדם לפעמים מתרחש תהליך דומה. מדובר במחלות האוטואימוניות .מערכת החיסון, שבדרך כלל מגינה עלינו מפני אויבים חיצוניים כמו וירוסים וחיידקים, שוגה בזיהוי ותוקפת את תאי הגוף הבריאים. היא אינה מבחינה עוד בין “עצמי” ל“זר”, בין מה שיש לשמר ובין מה שיש להשמיד. כך נוצרת מחלה פנימית לא בגלל פלישה מבחוץ, אלא כתוצאה מכשל עמוק בפנים.

המחלות האוטואימוניות, בהן זאבת דלקת מפרקים שגרונית, טרשת נפוצה, תסמונת סיוגרן, וקרוהן הן מבין הקשות והמתעתעות ביותר לרפואה המודרנית. הן שכיחות פי כמה בקרב נשים, ולעיתים חולפות שנים עד לאבחנה. הסימפטומים יכולים להיות כלליים מאוד: עייפות, כאבי פרקים, חום, פריחות, פגיעה באיברים פנימיים. לא פעם, מטופלות מתויגות כ"רגשניות" או "היסטריות", עד שמתקבלת סוף-סוף האבחנה המאמתת כי הגוף, אכן, תוקף את עצמו.

ההבנה המודרנית של מחלות אלו נשענת על תהליכים מורכבים של ויסות לקוי בתאי T ו-B, , היווצרות נוגדנים עצמיים, והשפעות סביבתיות וגנטיות. בעבר, הקו הטיפולי כלל בעבר כקו ראשון, בעיקר סטרואידים ומדכאי חיסון רחבים. כיום, עם הופעת התרופות הביולוגיות המדויקות, מתאפשר טיפול שמנסה להשיב את האיזון . במקום לדכא את המערכת, התרופה מנסה "לחנך" אותה מחדש וכך מחזירה לגוף את היכולת להבחין בין אויב לאוהב, בין אויבים לתאי הגוף עצמו.

המטרה של טיפול מוצלח אינה השתקת המערכת החיסונית, אלא החזרת הסדר הפנימי. המטיפול שואף ליצור מחדש את הגבולות המבדילים בין “עצמי” ל”אחר”, בין תפקוד תקין לחולני. התרופות החדשות, כמו מעכבי אינטרלוקינים או נוגדנים מונוקלונליים, מבוססות על הבנה זו שהפתרון האמתי אינו דיכוי אלא תיקון.

מערכת החיסון האוטואימונית שוכחת את תפקידה, מתבלבלת בזהויות. וכמו באירועי קורח ועדתו, הסכנה אינה במחלוקת עצמה, אלא בערעור על ההבחנה. כאשר הכול שווה, אין עוד קדושה ויש רק כאוס.

בין פרשת קורח לרפואה האימונולוגית עובר חוט דק ומדויק. גם מערכת ביולוגית וגם מערכת חברתית עלולות לקרוס כאשר הן שוכחות את חשיבות הגבולות, ושואפת לטשטוש ולביטול ההבדלים. שוויון אמתי לא נובע מביטול המעמדות, אלא מהכרת כל אחד בשליחותו המדויקת. ועוד- הפרשה גם מלמדת שלפעמים האויבים המרים ביותר באים מבפנים.