נשיא ארצות הברית מלמד אותנו פרק בהלכות מלכות. המושג 'מלך' מעורר באדם המודרני רגשות של פחד. הוא מתקשר אצלו עם מושגים של דיקטטורה, עריצות, שלטון שאין מי שיאמר לו מה תעשה.
בתורה ובהלכה היהודית יש למלך בשר ודם דוקא מקום של כבוד: "שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך". נכון, יש גם חששות. התורה מצוה את המלך להיות צמוד לספר התורה "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". רק אתמול קראנו את דברי שמואל הנביא אשר הזהיר את העם המבקש לו מלך ככל הגויים אשר סביבותיו.
מה יש לנו במקום זה? דמוקרטיה שהפכה לבירוקרטיה. שלטון פקידים הכרוך על צוארה של ממשלה נבחרת וחונק את יכולתה למשול. ראש ממשלה שאינו יכול למנות ראש שירות ביטחון בעת מלחמה, כי הוא לא מילא את כל הטפסים בשלושה העתקים, כי הוועדה לא קיבלה אישור להתכנס, כי הוא צריך להתייצב כל שני וחמישי בבית המשפט ולהוכיח שהוא לא קיבל שוחד בדמות כתבה אוהדת בעיתון. לצחוק או לבכות?
הגיע הזמן להתבגר. להבין שהדמוקרטיה במתכונתה הנוכחית במדינת ישראל סובלת מליקויים חמורים שחייבים לתקנם. אחד מהם, ולא העיקרי, הוא קביעת רף של עבירות חמורות שמתחתיו אין מעמידים לדין ראש ממשלה מכהן. אחרים, יותר מהותיים, נוגעים לעצם צורת הממשל, אשר נבחנה פעמים אחדות על ידי מועצות ציבוריות רציניות, אך הן לא הניבו שום תוצאות.
המערכת הפוליטית המפלגתית לא נתנה להן. למשל: בשנת תשס"ה הוקמה על ידי נשיא המדינה ועדה ציבורית לבחינת שיטת הממשל בישראל בראשות נשיא האוניברסיטה העברית דאז פרופ' מנחם מגידור. הועדה בחנה בין השאר את האופציה של משטר נשיאותי, כמו בארה"ב, צרפת ועוד, וקבעה: "הנהגת משטר נשיאותי דורשת תנאים מוקדמים של חוקה ותרבות פוליטית שעדיין אינם קיימים בישראל".
אולי המאורעות העוברים עלינו בשנים אלה יפתחו פתח לתרבות פוליטית מחודשת, יציבה וחזקה יותר? אולי הזיקה ההדוקה לארצות הברית ולדמותו הססגונית של נשיאה הנוכחי יועילו לנו להבין טוב יותר את מושג המלך של ההלכה, שאינו דיקטטור, שאינו כל יכול, שאינו חסין מביקורת, שיש מולו רשות שופטת (סנהדרין) ובית מחוקקים אזרחי (טובי העיר), אבל הוא כן יכול להוציא צוים נשיאותיים ולהנהיג את הממלכה?