כבר כתבתי בעבר על הקריטריונים שצריכים להישקל בעת הקמת מאחזים. שניים מהם הם קריטיים במיוחד:
1. נציגי התיישבות רלוונטיים רואים במקום ערך אסטרטגי.
2. יש למקום אופק הסדרה ריאלי.
ואכן רבים מהמאחזים ומהחוות הינם נכס יקר וחשוב עם אנשים מסורים ואחראים.
לצערי, הפעם אני נאלץ לכתוב דברים קשים ונחרצים.
הגדוד שבו אני משרת נדרש לאחרונה להתמודד עם תופעה חמורה; חבורות של מתפרעים ובריונים חסרי עכבות. ביום רביעי שעבר, במלאות שנתיים לרצח המזעזע בתחנת הדלק בעלי — שבו נרצחו נחמן מורדוף, הראל מסעוד, אלישע אנטמן ועופר פיירמן הי”ד — התקבלו דיווחים על קריאה לפעולה מצד גורמים קיצוניים.
בציטוט שפורסם בקבוצות ווטסאפ נכתב:
“במלאות שנתיים לרצח המזעזע בתחנת דלק בעלי, בו נרצחו הקדושים נחמן מורדוף, הראל מסעוד, אלישע אנטמן ועופר פיירמן הי”ד, ערבים מדווחים שיהודים שמחים ירדו לכפרים כפר-מאליכ וטייבה באזור בנימין והציתו רכבים ובתים. הערבים הבכיינים מדווחים על מספר ערבים שנפצעו. בנוסף, הערבים מדווחים על 3 מחבלים שחוסלו בידי כוחות צה”ל. כן ירבו בעזרת ה’. במקום רוססו כתובות: ‘נקמה’, ‘נחמן ומסעוד שנתיים’.”
(הציטוט במלואו)
הפעולה יצאה מנקודת התיישבות חדשה, שהוקמה בסמוך לבסיס בעל חצור — על אדמות ערביות פרטיות מוסדרות בטאבו, ובקרבת אתר רגיש של צה”ל.
חיילי המילואים של הגדוד שלנו הוקפצו על-ידי החטיבה לטיפול באירוע. הם נתקלו בעשרות רעולי פנים — חלקם מהמאחז החדש, אחרים מכלל אזור בנימין שניסו להצית ולחבל ברכוש פלסטיני. במהלך ההתפרעויות נורו יריות, וכשהחלה אש מהצד הפלסטיני, חיילי הגדוד השיבו באש והרגו שלושה פלסטינים מהכפר מאלכ.
החבורה לא נרתעה וחזרה שוב ושוב למקום, תוך ניהול משחקי חתול ועכבר עם חיילי הגדוד — במקום שהכוח יעסוק במשימות סיכול מחבלים. הוצג להם גם צו שטח צבאי סגור ביום שישי בבוקר ואף נדרש צוות מג”ב קבוע בנקודה כדי לנסות למנוע את הגעתם, אך גם זה לא הספיק. בליל שבת, לאחר כניסת השבת, עזב הצוות — ושוב התקבלה התראה מהחטיבה על נוכחות צעירים במקום.
מפקד הגדוד — קצין ערכי, מסור מאוד ומקצועי הגיע בעצמו לזירה, לאור חומרת האירועים מהיום הקודם. הוא הוקף בקבוצת צעירים שקראו לעברו “נאצי”, “לא תצא מפה חי” ועוד. הם הזעיקו חברים בטלפון — גם בשבת והחבורה שהגיעה ברכביהם בשבת סירבה להתפנות, הפרה צו שטח צבאי סגור, ואף ניקבה צמיגי רכבים צבאיים ומשטרתיים.
גם כאשר סגן מפקד החטיבה הגיע למקום, המרד לא שכך. הוא אף התעצם, בשלב מסוים, על נהג הסמח"ט קפצו 2 מהם וניסו לחונקו ולמג"ד הכניסו בעיטות ואגרופים, בלית ברירה, הופעלו נגדם אמצעים לפיזור הפגנות ע"י צוות מג"ב שהגיע באיחור רב לזירה, המתפרעים נסו מהמקום תוך נגיחה ברכבי צה”ל. כוח נוסף שהוזעק נתקל בהם כשהם רעולי פנים, מיידים אבנים לעבר רכב צבאי. המ”מ, שסבר כי מדובר בפורעים ערבים, ירה באוויר. ייתכן שכדור תועה פגע באחד מהם - רק בדיעבד התברר שמדובר ביהודים.
מד"א תחילה דיווחו שמדובר בפגיעה של כדור ספוג שנורה לעברם בהתכתשות הראשונה, לאחר האבחנה בבית חולים הובן שמדובר בכדור תועה שנורה לאחר מכן בהיתקלות של רעולי הפנים האנרכיסטיים עם המ"מ שהגיע לתגבור. כל האירוע תואר כאילו הצבא מנסה לטייח, ללא לימוד הפרטים וברצון פוליטי ולא אחראי על מנת לתת גב למתיישבים המסורים "שפונו ברשעות בערב שבת… "
לפני שלושה שבועות התרחש מקרה דומה, חבורה אחרת, באזור סמוך, הפילה בעזרת אבנים רחפן צבאי. הרחפן נלקח ולא הוחזר.
מדובר בקבוצת אנרכיסטים, חסרי משמעת בסיסית, שאין בהם לא כבוד ולא הבנה למסירותם של חיילי צה”ל. גדוד המילואים שבו אני משרת כבר נמצא בסבב מילואים רביעי בשנתיים האחרונות. רבים מהחיילים, חלקם תושבי ההתיישבות ובעלי אוריינטציה ימנית מובהקת, פשוט נשחקים. הם מאבדים את המוטיבציה לשרת — לא בגלל מחבלים, אלא בגלל פורעים יהודים, זה פשוט הזוי.
והחמור מכל המשטרה אינה נוכחת. נדמה שהיא מודרת, בין אם בכוונה ובין אם בחולשתה. גם הנהגת ההתיישבות, למרבה הצער, שותקת. אין גינוי. אין טיפול. לעיתים נדמה שיש אף גיבוי שקט. מועצת יש”ע הצליחה להוציא גינוי אך רק לירי התועה בצעיר שמצריך חקירה רצינית ולכך שהמגד טעה בשיקול דעתו. זהו, וזה המקסימום, חבל ומאכזב.
זהו מדרון חלקלק ומסוכן. זה לא המקרה הראשון שמסתיים בירי או בהידרדרות לתוצאות קשות והדרך לאירועים אלימים ובלתי הפיכים קצרה ומסוכנת.
אני קורא לכולם: למנהיגות הביטחונית, לדרג הפוליטי, להנהגת ההתיישבות ולכל מי שאכפת לו באמת מגורל המדינה וההתיישבות להתעורר. ומהר, לעצור את האנרכיה הזו, לא לתת לה גב, לפני שהיא תתפוצץ לכולנו בפנים.
קובי אלירז שימש כיועץ לענייני התיישבות תחת שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו וכיועץ לשר הביטחון נפתלי בנט לענייני שטחי C