פרשת קורח, שקראנו בשבת האחרונה, מספרת את סיפורה של המחאה הפוליטית הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל.
מחאת האליטה ההיא של דור יוצאי מצרים בהנהגת קורח, "יזם ההיי-טק" העשיר מאוד שהנהיג את המרד והסרבנות אותה הובילה האליטה של אז:
"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"
אליטת דור יוצאי מצרים הייתה מורכבת מחמישים ומאתיים איש נכבדי העדה, "נשיאי עדה קרואי מועד", ולא, לא סתם אנשים. "אנשי שם". הסלבריטאים של הדור ההוא. ההגמוניה של אז חשה לפתע מאוימת מהמאורעות והשינויים הכרוכים באתגר החלוצי שהוצב לפניהם - כיבוש וירושת הארץ המובטחת.
לאליטת הנהגת העם של אז, חוברים מספר ממורמרים שלמעשה פוטרו ממעמדם. בראשם, דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן. אם תרצו, הבוגי יעלונים של אז. שלושה נשיאים מרי נפש משבט ראובן, שחשים מושפלים כשמעמדם כמובילי שבט ראובן בכור יעקב שלכאורה מתוקף בכורתו היה אמור להנהיג את העם, מתערער והם נדחקים הצידה מההנהגה על ידי בני שבט לוי משה ואהרון המכהנים בהנהגה הלאומית והרוחנית.
אתה קורא את מעללי קורח, מבחין במסע ההסתה, בתעמולה עמוסת התקציבים המתוחכמת שיודעת לקלוע לנקודות התורפה של דור יוצאי מצרים ההוא. דור שלא היה בנוי למעבר מתרבות "הכאן ועכשיו" עליה גדל במצרים, לאתגר הגדול הכרוך בכניסה לארץ ישראל. ארץ עליה יש להילחם כדי לבנות בה חברת מופת אמונית שמחוברת לאלוהיה ,ולא יכול שלא להבחין בגלגל ההיסטוריה החוזר, במה שעובר עלינו בשנים האחרונות: מחאת קפלן ומסע הסרבנות וההסתה מבית הגמוניית החברה הגבוהה בישראל של המאה 21 שהיא למעשה- |אליטת "החמישים ומאתיים| של היום. זו שמחזיקה בעמדות מפתח וחשה גם היא לפתע מאוימת מההגמוניה האמונית שלפתע עולה ופורחת.
כהיום כך אז, הנהגת המחאה נאבקת למעשה על המשך שלטונה. היא מזהה את העייפות, הדם שעדיין לא יבש מפרשת המרגלים, את המחנה המדולדל מהמלחמה בעמלק. זה הרגע להנדס תודעה למכור לעם תקווה מזויפת ולעטוף את תאוות השלטון בסיסמה נאצלת:
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאו"
הסיסמאות הנזרקות הן: שוויון ! דמו-קרט-יה ! מאבק ברודנות !.
כאז גם היום, קואליציית הממורמרים חוצה קווים אדומים. מטילה על משה ואהרון את אשמת "אוכלי המוות" הרודנים האחראים למגפות המוות במדבר.
"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי־תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵ"
סוד כוחו של קורח וסוד כוחה של המחאה הקפלניסטית הוא שווק תרבות עיניים קצרות רואי. עיניים המביטות על ה-"כאן ועכשיו", תוך זלזול בכל סוג של אמונה וחזון עתידי שצופה קדימה מעבר להיום ואתמול, אל המחר.
"אַף לֹא אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן־לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה"
כאז גם עתה הפתרון המוצע הוא המיידי ,המבקש לברוח מהתמודדות, "הסכם כאן ועכשיו" הדוחה מה שאינו עכשווי, ופוסל כל חזון מאתגר עתידי.
כמו בסיפור קורח ועדתו, מחאת קפלן המתוקתקת מבקשת לנטרל את הבחירה בשלטון המאיים עליה. זה שמבקש לדבוק בחזון העתידי, במסורת, באמונה בצדקת הדרך ובזכות להיאחז בארץ הזאת. רק כדי לאפשר לה להישאר בבועת מצרים. בועת השלום עכשיו ובפרדיגמת ה- "אי אפשר לנצח"...
כאז גם היום, מי שמביט רחוק חמוש בחוסן ואמונה, גובר בסופו של יום על מי שמסרב לצפות מעבר לעכשיו. את קורח ועדתו בלעה האדמה. בליעה סמלית. הדור של כאן ועכשיו דור יוצאי מצרים לא נכנס לארץ. הוא לא היה בנוי להתמודד עם אתגרי הארץ .דור הבנים בו הוטמע החזון הציוני נכנס גם נכנס.
הכותב הוא עו"ד ממובילי תנועת "נקראים לדגל" ומתחברים לסיפור היהודי