הדיווחים על הפגיעה במתקני הגרעין באיראן סותרים. האם מדובר בהשמדת תשתיות קריטיות או במכה קלה בלבד? האם הפצצות שיבשו באמת את המרוץ הגרעיני האיראני?
ד"ר אפרים אסכולאי, מי שכיהן במשך עשרות שנים בוועדה לאנרגיה אטומית ובסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מנסה לעשות סדר.
"הדרך להבין מה באמת קרה היא בראש ובראשונה דרך צילומי לוויין", הוא מסביר. "אבל גם הם לא מספקים את כל התמונה, במיוחד כשמדובר במתקנים תת-קרקעיים". לדבריו, פיזור איזוטופים רדיואקטיביים - שניתן לזהות בקרקע ובאוויר - היה יכול להוות עדות ברורה לנזק, אך לא התקבלו עדויות כאלו. הסיבה: "לא הופצץ כור פעיל, אלא מתקני העשרה. האורניום עצמו לא פולט קרינה משמעותית, ולכן קשה מאוד לאתר שאריות בשטח".
כך, למשל, בנתאנז ואיספאהן נרשמה פגיעה קשה, אך את ממדי הנזק בפורדו - מתקן תת-קרקעי - קשה הרבה יותר לאמוד. "ייתכן שנגרם נזק כבד, אבל בלי גישה ישירה ודגימות - קשה מאוד להעריך את מידת הפגיעה", הוא מבהיר.
ומה לגבי מנגנון הפיקוח - האם אפשר לוודא שאיראן לא ממשיכה להפעיל מתקנים נסתרים? כאן דבריו ברורים: "ללא נוכחות פקחים, אין שום דרך לדעת. האיראנים כבר הודיעו שלא יאפשרו ביקורים, ומבלי הסכם חדש, אין יכולת אמיתית לפקח".
אסכולאי מדגיש שאפילו פיקוח באתרים מוכרים לא יספיק. "צריך לאפשר לפקחים לנוע חופשי בכל המדינה. אחרת, מה מונע מאיראן להפעיל תכניות במקומות אחרים לגמרי?".
בינתיים, האיראנים משדרים עמימות, והמערב - עדיין מגשש אחר הסכמות. "אם ייחתם הסכם רציני, הוא חייב לכלול פיקוח אפקטיבי, עם סמכויות אמת. כל עוד זה לא קורה - המידע שיש בידי הקהיליות המודיעיניות נשאר חלקי בלבד".