אלי אלבג, אביה של שורדת השבי לירי אלבג, שנחטפה ממוצב נחל עוז, סיפר היום (שני)כי בתו תחזור בקרוב לצבא לתפקיד אותו הגדיר "משמעותי".
"היה לה שיקום, ואז נסיעות לחו"ל לטרוף את העולם. היא גיבורה, היא רוצה תפקיד משמעותי, והיא תעשה תפקיד משמעותי בצבא", אמר האב בראיון לכאן רשת ב'.
הוא הוסיף "לירי ירדה קצת מהכותרות, וזה חלק מהעניין, היא עושה עבודה בשקט. היא מאוד בוגרת, יודעת בדיוק מה היא רוצה, ולא מפחדת מכלום".
אלבג נשאה שלשום דברים בכיכר החטופים וסיפרה על הקשיים עימם התמודדה בשבי.
"אנחנו צועדות ברחובות עזה שלוש שעות בחום מייגע, עטופות חיג'אב וגלביה זרים", היא סיפרה, "לבסוף מובילים אותנו אל חצר בית קרקע. ליד הדלת ניצב רעול-פנים גבוה, חמוש".
"עוברים דרך חורים בקירות - מבית לבית - עד שמגיעים למבנה מוזר, משהו בין מסגד ריק לספרייה נטושה", המשיכה אלבג וסיפרה, "בחדרון קטן: שני כיסאות ירוקים, מיטת-יחיד עם מצעים מלוכלכים, מזרן שטח על הרצפה, ובקבוקי מים. על אחד הכיסאות מונחת סכין קצבים ענקית. הלב שלי נשמט. המחבל לוקח את הסכין ואומר: ‘ראיתן את עזה מלמעלה — עכשיו אתן יורדות לעזה התחתית. השטיח מורם, בור באדמה, סולם שבור".
"אני יורדת אחרונה", נזכרת אלבג, "במנהרה הצרה אנחנו פוגשות כלוב 2 מטר על 2 מטר, גובה 1.60 מטר. שם כבר מחכות אגם ורומי. אנחנו מתחבקות, בוכות, מנסות לסדר מקום. רבע פיתה, תמר וחצי קערת אורז ליום. הותר לנו ללכת רק פעמיים ל‘שירותים’ — חור ברצפה במרחק 800 מטר מהכלוב".
"אחרי כמה ימים מצטרפות אלינו עוד שתיים", היא סיפרה לסיום, "דפנה ואלה אלייקים, ילדות! המומות, אילמות מרוב פחד. יום אחריהן אמילי. ימים נוראיים. בקבוק מים של ליטר לשש בנות. שקית קרועה עם מברשות שיניים, תחבושות, מסרק, גומיות, דיאודורנט ריק, מראה קטנה, וקלפים שהשגנו".
"זו אינה עלילה מסרט", אמרה אלבג למשתתפי העצרת, "זו מציאותם של חמישים בני-אדם שאנו מחויבים להשיב. הם סופרים לא רק ימים אלא גם בקבוקי מים, רבעי פיתות וחורים בקיר. כל שניה שם זה נצח אנחנו זו התקווה שלהם, אנחנו זה הקול שלהם".