על רקע הדיווחים המטרידים על מעצרים ואיומים כלפי יהודים באיראן, שוחחנו עם ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן מהמרכז האקדמי עזרי באוניברסיטת חיפה.
לדבריה, קשה מאוד להבין מה באמת קורה בשטח: "יש ניתוק כמעט מוחלט. אפילו מקבוצות וואטסאפ משפחתיות אנשים נעלמו. רק מעטים שומרים קשר עם העולם החיצון".
למרות השמועות על מאות עצורים יהודים, עילם גינדין מעריכה כי מדובר במספר עשרות בלבד - רובם כבר שוחררו. "הייתה רשימה של שמות לתפילה, וזה ככל הנראה נותן מושג אמין יותר על המספרים".
לדבריה, המעצרים כללו גם בני זוג מאותה משפחה, ורבים מהעצורים הוזהרו לא ליצור קשר עם קרובים בארץ. המשטר, כך נראה, שולח מסר ברור - בלי קשרים עם ישראל.
עילם גינדין מזכירה שינוי חקיקה משמעותי שהתרחש בשנים האחרונות: "החוק שונה כך שביקור בישראל עלול להוביל לחמש שנות מאסר ומלקות. בעבר היה ניתן לטעון שמדובר בעלייה לרגל - היום כבר לא".
למרות שמועות על מעצר רבנים, נראה כי הנהגת הקהילה לא נפגעה ישירות. "בשבוע שעבר נערכה בטהרן חגיגה לציון 'הניצחון' של איראן מול ישראל וארה"ב - כל המנהיגים נראו שם, כולל חיילים יהודים. כנראה שהם לא נעצרו".
ומה לגבי הנרטיב האיראני על ניצחון מוחץ? גם כאן המציאות מורכבת: "אפילו קבוצות פרו-משטר מגלות ספקות. יש הכאה על חטא, חיפושי אשמים, והרבה תסכול. מאשימים את הפליטים האפגנים, ובעיקר - את הכורדים".
לדבריה, הכורדים הם אלה שסובלים מהדיכוי החמור ביותר - כולל הוצאות להורג, מעצרים שרירותיים, ולעיתים אף בשל לבוש מסורתי. "היהודים יותר זהירים ומשתלבים בשקט, אבל הכורדים נרדפים בגלוי".
ומה עם הפיכה שלטונית? גם אם היא לא התרחשה, גינדין סבורה שלא נכון לאבד תקווה. "יש סימנים של התארגנות מחודשת. יורש העצר של השאה נהנה מתמיכה רחבה יחסית, והוא קורא לגורמי ממשל לערוק. זה עדיין לא קרה, אבל אולי - עוד יקרה".