בחמישי בלילה כשלפתע קיבלתם התראת: "מצב חרום" בנייד לאיזה יישום פניתם ראשונים? טוויטר? לאינסטגרם?
לוואטסאפ, או שבכלל ה-ChatGPT הפך למען לכתובת המנחמת הראשונה שלכם? מתברר שאף אחת מהאופציות שלהלן לא הייתה מהעדיפות עליכם.
כאשר הציבור יצא מהממ"ד בהמוניו מתברר שהייתה עדיפות מובהקת לערוצי המיינסטרים בטלוויזיה; כל אחד פתח את מהדורת החדשות העדיפה עליו, ועל פי נתוני ועדת מדרוג החל מיום חמישי לפנות בוקר, חמשת ערוצי הטלוויזיה המובילים בישראל רשמו יחדיו קפיצת רייטינג של 60% ביחס לזמנים דומים בשגרה, כאשר החיפושים לאותם ערוצים באינטרנט לצורך צפייה וקבלת חדשות בטלפון עלו אף הם במאות אחוזים.
ומה קרה ברשתות החברתיות ובראשן פייסבוק וטוויטר? מספר הכניסות נותר כמעט ללא שינוי, והנתון אולי המפתיע ביותר: השימוש ב-ChatGPT בישראל באותו לילה חריג ב-37 אחוז. מדובר כאן בדפוס מובהק של הצופה הישראלי שנטש את הרשתות החברתיות וחזר בהמוניו לערוצי המיינסטרים המסורתיים.
הסיבה העיקרית לכך טמונה בעובדה שכאשר העולם הופך כאוטי אנחנו מחפשים עוגן: משהו יציב, מוכר ואמין שמכונה Ontological Security"" (ביטחון אונטולוגי)- הצורך להוביל למציאות יציבה ברגעים כשאנחנו חשים שהכל מתפרק.
אגב, ההיצמדות למסכי המיינסטרים בעתות משבר אינה תופעה ישראלית, אלא תופעה חובקת עולם, כשמחקרים אקדמיים מכל העולם מאשרים: בזמן משבר, אנשים חוזרים למקורות הנתפסים כסמכותיים, כך היה בקרב מיליארדי צופים בתקופת הקורונה, במלחמת רוסיה- אוקראינה וכן ברעידת האדמה בטורקיה.
ההבדל הוא לא רק בפורמט, אלא במהות; בטלוויזיה אנחנו מקבלים מידע מסונן, מקצועי, מרגיע. אין את בליל התגובות המבלבלות והמתנגשות, אין את האשליה שכל דעה היא אמת. לעומת זאת, הרשתות החברתיות מוכיחות פעם אחר פעם שברגעי משבר הן פשוט לא מתפקדות; הפייק ניוז משתולל, מדינות וגורמים עוינים מפיצים דיסאינפורמציה באלגוריתמים, והמשתמש הממוצע לא יודע על מה לסמוך.
נוסף על כך, הרשתות יוצרות בועות סינון וכל אחד שומע רק את מה שהוא כבר מאמין בו. בזמן רגיעה זו תופעה מטרידה, אבל ברגעי משבר היא עלולה להיות קטלנית, שהרי כיצד נדע אם מותר לצאת מהממד, אם כל אחד שומע משהו אחר? גם כלי הבינה המלאכותית לא מתאימים לשעת חירום מהסיבה הפשוטה שהם לא מעודכנים בזמן אמת, ולרוב הם גם לא מבינים את ההקשר המקומי. שאלות פשוטות מקבלות תשובות לא רלוונטיות.
המסר ברור: ברגעי משבר אנחנו זקוקים ליתר ודאות ולפחות סימפטיה אישית ו"לייקים", פחות מידע לא מבוקר, ועיתונאות שלפחות על פני השטח נתפשת כמקצועית ומהימנה יותר. זה לא אומר שצריך לנטוש את הרשתות, אלא להבין את מגבלותיהן. דווקא אז, צריך לבנות תמהיל: לשלב מקורות מידע, לבחון היטב את מה שאנחנו קוראים, ולדעת מתי פשוט לכבות הכל ולצאת להליכה נטולת פושים, פייקים והסחות דעת.
הכותב הוא מומחה לניתוח מידע שיווקי ומרצה לשיווק וניתוח רשתות מידע בחוג למנהל עסקים במרכז האקדמי לב