דורית יצחק לא תכננה להיות פעילה חברתית או לוחמת למען זהות יהודית וחינוך למסורת. היא רשמה את ילדיה למערכת החינוך ברמת אביב ג', באותם גנים ובתי ספר שבהם היא גדלה והתחנכה, אך הופתעה לגלות שהחינוך השתנה.
"הכול התחיל כשהגננת של הבת שלי שלחה לי תמונה של הילדה עם כיפה", היא אומרת. "הייתי בשוק. אנחנו לא דתיים, אבל המסורת חשובה לי מאוד. גם החילונים לא רוצים שישנו להם את היהדות".
מה עשית?
"אמרתי לגננת שאני לא מוכנה שבתי תחבוש כיפה. הגננת הסבירה לי שביום שישי מגיעה לגן רבה רפורמית שמניחה תפילין, מתעטפת בטלית ומספרת על פרשת השבוע. היא מניחה גם סלסילה עם כיפות וכל אחד מהילדים, בנים ובנות, מחליט אם לחבוש כיפה או לא. אמרתי לה שרק אני בוחרת לילדה שלי אם היא חובשת כיפה או לא, ושאלה הערכים שלי".
זה עזר?
"לא. לכן התחלתי לפעול. החתמתי הורים על הצהרה הדורשת שכשיעור היחסי של הרפורמים ברמת אביב ג' כך יהיה מספר הגנים הרפורמיים ברמת אביב ג'. גיליתי שכמעט כל הגנים היו רפורמיים, וכשהגעתי עם החתימות לעיריית תל אביב הם אמרו לי שאני לא יכולה לשנות את זה".
אז הרמת ידיים?
"נראה לך?!" היא מתרעמת. "הלכתי למבקר המדינה והגשתי תלונה ונלחמתי, ואכן הצלחתי להוציא את הרפורמים מהגנים בשכונה".
לפני שלוש שנים התפרסם סרטון ויראלי שבו נראתה דורית יצחק עומדת לבדה מול סטודנטים שהפגינו נגד ה"נכבה" באוניברסיטת תל אביב ומניפה דגל ישראל. "זה גרם לתהודה ציבורית גדולה", היא אומרת. "פתאום התחילו לחפש אותי בכל הרשתות. הריאיון הראשון שהזמינו אותי אליו היה בתוכנית הבוקר של ניב רסקין. בפאנל היה גם חיים לוינסון, שאפילו לא ידעתי מי הוא. רסקין שאל אותי כמה שאלות, ופתאום לוינסון אמר שבאתי לעשות פרובוקציה. אמרתי שאני גאה בדגל שהנפתי, והוא זה שצריך להתבייש אם הוא רואה בהנפת דגל ישראל בארץ ישראל פרובוקציה".
מאז גם הדעות הפוליטיות שלה נחשפו, והיא שוקלת להתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד בבחירות הבאות. "הגעתי למסקנה שאין לנו באמת מנהיגים עם אומץ", היא אומרת. "לכן אני רוצה להגיע לכנסת ישראל, אולי דרך הפריימריז הבאים של הליכוד או דרך מפלגה אחרת, אבל אני צריכה להשפיע מבפנים ולא לרדוף יותר אחרי שר החינוך וחברי הכנסת. היעד הבא שלי הוא להשפיע מלמעלה, דרך משרד החינוך".
לאן נעלם התנ"ך?
דורית יצחק, בת 48, נשואה ואם לארבעה, גדלה כל חייה ברמת אביב ג'. "ההורים שלי עלו מאיראן ומאוד רצו להשתלב בחברה הישראלית, אבל מבחינת המסורת הבית היה שונה מהסביבה: שמרנו כשרות, בפסח כל החברים היו הולכים לאכול פיצה, ואני הייתי אוכלת את הקרקרים הכשרים לפסח. וביום כיפור הייתי היחידה שצמה, והחברים היו באים אליי במהלך הצום עם קולה קרה ביד. אני חושבת שזה רק חיזק אותי ונתן לי עמוד שדרה".
לאחר המאבק ברפורמים בגנים המשיכה בפעילות חברתית, וכיום היא מנכ"לית ארגון 'מאירים' המאגד אלפי הורים ומורים מכל רחבי הארץ שמעוניינים בהכנסת המסורת היהודית למערכת החינוך. "אנחנו שואפים שמערכת החינוך תחנך לזהות היהודית, ושהילדים שלנו ילמדו להכיר את הסיפור שלנו ולמה אנחנו פה בארץ ישראל. ההורים שלי באו לארץ ישראל מאיראן. באיראן הם התפללו לכיוון ירושלים. בזמן הדלקת הנרות אמא התפללה להגיע לארץ ישראל. הם הגיעו לכאן משפע לחוסר כול, זוג צעיר עם שני תינוקות שכמעט לא היה להם מה לאכול, אבל הם נשארו. מה החזיק אותם פה בארץ ישראל?" היא תוהה. "מה שגרם להם להישאר פה זה ספר הספרים, שאותו מנסים להשכיח מהדור של ילדינו".
בשנים האחרונות לימודי התנ"ך כמעט נעלמו ממערכת השעות בחינוך הממלכתי. "לפני כמה שנים הסתכלתי במערכת של הבן שלי, שלמד אז בחטיבה, ושאלתי אותו: איפה לימודי תנ"ך? הוא אמר לי שלא קוראים לזה יותר תנ"ך, אלא אדם וחברה. כשהבן הקטן שלי הגיע לכיתה ב' הבנתי שביטלו את הטקס של קבלת ספרי תנ"ך. כששאלתי למה, אמרו לי שזה בגלל הקורונה, אבל מאז עדיין לא החזירו את הטקס".
כדי להילחם במגמות הללו בתוך מערכת החינוך, ארגון 'מאירים' מאגד קבוצות הורים מכל הארץ, מעודד אותם לעקוב אחרי התכנים שלומדים ילדיהם, ולפעול להכנסת מסורת יהודית למערכת הלימודים.
מה הפעילות העיקרית של הארגון ומה הן ההצלחות שלו?
"הארגון עובד גם מלמטה, מהשטח - בעבודה עם הורים ומורים, וגם מלמעלה - בפן הפוליטי. בשטח אנחנו משתדלים להגביר את המודעות של ההורים לתכנים שהילדים שלהם לומדים ולארגונים שנכנסים לכיתות". היא מסבירה שבחסות תוכנית הגפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית), המציעה תוכניות חינוכיות חיצוניות, נכנסות לכיתות תוכניות לימודים של ארגוני שמאל ופרוגרס, וההורים לא יודעים על כך. "הבן שלי למד מגדר במשך שנה לפני שהוא למד אפילו פרק אחד בתנ"ך! את מבינה את האבסורד?" לאחרונה פורסם כי בתיכון בזיכרון יעקב הוצגה לתלמידי כיתה י' הרצאה בשם "אפקט הפורנו", ובה הוקרן לתלמידים חלק מסרט פורנוגרפי. בית הספר דרש נוכחות חובה בהרצאה, בלי שטרח ליידע את ההורים על קיומה. ההרצאה הייתה חלק מתוכנית מאושרת של הגפ"ן.
את חושבת שהארגון מצליח לחולל שינוי?
"בוודאי. יש הורים שמביעים את דעתם, שולחים מכתבים, וזה נותן אומץ להורים אחרים. אנחנו קוראים לכולם למצוא אותנו בגוגל, להגיע לאתר שלנו ולהתחבר לקבוצות במטרה לעורר את השיח. אנחנו מעודדים הורים שרוצים תכנים של זהות יהודית במערכת החינוך להתחבר ולתת אומץ זה לזה. החלום שלי הוא שבכל בית ספר בארץ תהיה קבוצת הורים של 'מאירים', ושהם ייכנסו לוועדי ההורים וישפיעו. הורים שנכנסים לוועדי הורים מצליחים להוציא מתוכניות הלימודים תכנים שאינם הולמים ולהכניס תכנים ראויים".
ארגונים רבים עושים את דרכם באופן הזה לתוך מערכת החינוך, ומעבירים לילדים תכנים בעלי אג'נדות שמאל ופרוגרס במסווה של נושאי לימוד שגרתיים. כך למשל חדרה התנועה לאיכות השלטון לתוך לימודי האזרחות בבתי הספר. "התנועה לאיכות השלטון נכנסה ללימודי האזרחות דרך תוכנית חיצונית", אומרת יצחק. "יש להם אגף הדרכה וחינוך והם פועלים בבתי הספר מהיסודי עד התיכון, במכינות קדם־צבאיות ובאוניברסיטה. הם מנצלים את הנגישות הפדגוגית שמשרד החינוך נותן דרך תוכניות הגפ"ן".
בשיחת זום שקיימה המחלקה לחינוך והדרכה של התנועה, מסבירה הדוברת כי היא מלמדת את התלמידים שהרשות המחוקקת חלשה לעומת הרשות המבצעת בשל העדר חוקה, ולכן הרשות השופטת "נאלצת" לקחת לעצמה סמכויות נוספות במטרה להגן על זכויות האזרח בישראל, וכי "זה מה שיצר את המשבר החוקתי שהוביל למהפכה המשטרית". כמו כן מסבירה הדוברת כי "הדרך היחידה לנצח במלחמה היא דרך החינוך. יצא לי לא פעם שלידי יושב מורה וזורק הערות שסותרות את מה שאני אומרת, כמיטב ערוץ 14. הבנו שאם אנחנו רוצים לעשות הפיכה, מהפיכה בלימודי האזרחות בישראל - שמבחינתי זו המטרה, לא באתי לשחק משחקים - אז אנחנו צריכים לעבוד בצורה הרבה יותר רוחבית. אנחנו פונים לרשויות מקומיות בבקשה להכניס אותנו באופן רוחבי לכל בתי הספר".
"ההורים לא יודעים שזה המצב, מבחינתם זה שיעור אזרחות", אומרת יצחק. "אנשי התנועה, שאין להם תעודת הוראה, אפילו מלווים את התלמידים בהגשת העבודה באזרחות המיועדת לבגרות".
ועדה מיוחדת בכנסת
אמרת שאתם פועלים גם בפן הפוליטי.
"נכון. בכנסת פעל הארגון להקים את ועדת המשנה להגות יהודית, בראשות חברת הכנסת גלית דיסטל־אטבריאן. אם לפני זה הייתי צריכה להתפרץ לוועדות החינוך, לחלק ספרי תנ"ך ריקים ולצעוק 'התנ"ך ריק והחינוך שלנו מתרסק', עכשיו קיבלנו ועדה משלנו שבה אנחנו מאירים את מה שקורה במערכת החינוך".
זה מועיל במשהו?
"יש חשיבות עצומה בהגברת המודעות", היא אומרת. "הוועדה גם מעמתת את אנשי משרד החינוך עם מה שקורה אצלם במשרד. הבאנו לוועדה את המפקחים של מקצוע התנ"ך במשרד החינוך, אלה שאמורים לפקח על שיעורי התנ"ך בבתי הספר. שאלתי אותם מה עם הליך הפיקוח, והתברר שאין פיקוח על תנ"ך ואיש לא בודק אם מלמדים את המקצוע. המשמעות היא שדור שלם לא לומד תנ"ך!"
איפה שר החינוך?
"שר החינוך צריך להבין מה קורה אצלו במשרד", היא נאנחת. "בהתחלה הוא היה אומר לי 'בטח שיש שיעורי תנ"ך, בטח שיש טקס קבלת ספר תנ"ך'. היום הוא כבר מודה בפומבי שאין תנ"ך במערכת".
ומה הוא עושה בנידון?
"הוא מאשים, ובצדק, את קודמיו ואת הרפורמות שעשו. בתחילת השנה היינו בפגישה אצל השר, ובעקבותיה שלחנו לו מכתב עם כל בתי הספר שלא מלמדים תנ"ך. בפגישה הוא הבטיח שתהיה שעת תנ"ך לכולם, למרות שלפי חוזר מנכ"ל חייבים לתת לכל שכבת גיל לפחות שעתיים תנ"ך".
מי הוריד את התנ"ך מתוכנית הלימודים?
"זה תהליך של שנים", היא נאנחת שוב. "כשיפעת שאשא־ביטון הייתה שרת החינוך היא מאוד האיצה את התהליך הזה. יש פה יד מכוונת שהמטרה שלה ברורה: לקרוע את התלמידים משורשיהם היהודיים". יצחק מסבירה כי אחת השיטות לניתוק התלמידים מהיהדות היא לערוך בחינות בגרות בתנ"ך במתכונת של בחינה בית־ספרית פנימית. "אם יעשו בגרות חיצונית בתנ"ך, התלמידים יצטרכו לעמוד בסטנדרט מסוים וללמוד כמות מסוימת של פרקים, בעוד בבגרות הפנימית זה נתון לשיקול דעתו של המורה".
מה הפעולות שאתם מנסים לקדם עכשיו בעמותה?
"יש לנו יועצת משפטית, ובעזרתה ניסחנו חוק שאומר שתנ"ך יהיה מקצוע ליבה, ושיוטלו סנקציות על בית ספר שלא ילמד תנ"ך על פי חוק. החוק קובע שיהיה פיקוח על התנ"ך ועל מקצועות הליבה, ויהיו מדדים שבתי הספר יהיו חייבים לעמוד בהם. הבעיה היא שאני לא מצליחה למצוא חברי כנסת שיקדמו את החוק. רציתי להגיש לשר החינוך שאילתא כדי לדעת למה יש בתי ספר שאין בהם לימודי תנ"ך, אבל לא מצאתי חבר כנסת שיגיש בשבילי את השאילתא".
בעיה נוספת שהיא מציינת היא צורת ההוראה שנקראת למידה חווייתית או רגשית. "העבירו רבים מהמקצועות ללמידה חווייתית ורגשית על חשבון העברת ידע, ולכן אנחנו צונחים במדדים בין־לאומיים במדעים ומקצועות נוספים. הלמידה הזאת פשוט הורסת הכול".
היא מציינת את נשיאת סמינר הקיבוצים לשעבר, פרופ' ציפי ליבמן, שבעיניה אחראית במידה רבה לירידה באיכות ההוראה במערכת החינוך: "היא הכשירה דורות של מורים שהחזון שלהם הוא ללמד את שיטת הלמידה הרגשית־חברתית. ליבמן היא גם זו שבמוסד האקדמי שלה היו ארבע סטודנטיות ערביות שתמכו בטבח 7.10, אבל היא השעתה מהלימודים דווקא את הסטודנטים שיצאו נגדן. אחד מהם הושעה לצמיתות, והשר קיש היה צריך לעזור לו לחזור לספסל הלימודים. את תומכות הטרור היא השאירה בלימודים, והן יצאו עכשיו ללמד את תלמידי ישראל!"
היא מציינת בכעס כי בראש ועדת הבדיקה שהוקמה לאחרונה כדי לבדוק מדוע איכות המורים בישראל ירדה, העמיד שר החינוך את אותה פרופ' ליבמן. "אתה יודע מי זו, עזרת לסטודנט להילחם בעוול שהיא בעצמה גרמה! היא זו שהכניסה את הלמידה הרגשית־חברתית לתוך מערכת החינוך, ואותה אתה ממנה לחקור מה הוביל לרדידות ההוראה והמורים?! היא זו שגרמה לרדידות הזאת!"
את עומדת בקשר עם שר החינוך?
"כן. נפגשנו איתו בתחילת השנה, ולאחר הפגישה שלחנו לו את מערכות השעות של כל בתי הספר שלא מלמדים בהם תנ"ך כדי שיכניס תנ"ך למערכת. חלפה חצי שנה ולא קרה כלום, אז ביקשנו עוד פגישה. בפגישה הוא טען שאין לו מורים לתנ"ך. אני לא מפקחת ולא מתפקידי למצוא מורים למערכת החינוך, אבל הרכבתי לו רשימה של מורים שיכולים להיכנס לכיתות וללמד תנ"ך מעכשיו לעכשיו".
ומה קרה עם זה?
"כלום. הוא טוען שמשרד החינוך בראשותו מחולל שינוי עמוק ומהותי בנושא הזהות יהודית, אבל הבן שלי מסיים כיתה ו' בלי שום שינוי! הוא אימץ את כל הרפורמות של קודמיו במשרד, ואין לו את האומץ להתמודד מול הפקידים שלו. משרד החינוך הוא מערכת מסועפת ומסורבלת, ואם אתה לא אמיץ אי אפשר לשנות כלום".
לאחרונה הודיע שר החינוך שהוא יכניס לימודי תנ"ך וזהות יהודית לכל בתי הספר.
"אני לא מבינה מה המטרה של כל ההכרזות האלה. שקודם יפעל ואחר כך יצא בהצהרות", היא אומרת. "לפני שנה הוא הבטיח לנו בדיוק את אותו הדבר וכלום לא קרה".
דורית מראה לי תרשים של ארגוני שמאל ופרוגרס רבים שמצליחים לחדור למערכת החינוך דרך תוכנית הגפ"ן, ודרך תוכניות העשרה של מורים ומנהלים. כמו כן, עיריות ומועצות מקומיות יכולות להכניס תוכניות למערכת החינוך המקומית שלהן, וארגוני פרוגרס רבים מנצלים את העובדה הזאת כדי להטמיע אג'נדות של פרוגרס. "יש עכשיו יוזמה שנקראת זרם החינוך הממלכתי־עברי", אומרת יצחק. "הם קוראים לזה חינוך לזהות יהודית ישראלית. מי שהקימה את זה היא שירלי רימון, שהייתה ראש מינהל החינוך בתל אביב. המיזם הזה נוסד במרכז מנור, הממומן על ידי רפורמים וקונסרבטיבים וארגוני שמאל ופרוגרס, שהמטרה שלהם היא להשתלט על מערכת החינוך הממלכתית. הם יוצרים ברית ערים, שולחים את התכנים לראשי ערים, ומבקשים מהם להפיץ את התוכניות רק אחרי הבחירות כי הם יודעים שהציבור לא רוצה בזה".
אם חשבתם שהחינוך הממלכתי־דתי ואף החרדי מחוסן מפני השפעות כאלה, אתם טועים: "הם מתחילים להיכנס גם לחינוך הממלכתי־דתי והחרדי. אני אתן לך דוגמה. יש מונופול של ארגון שנקרא 'אבני ראשה' שבראשו עומד נמרוד אלוני, הבן של שולמית אלוני. לארגון הזה יש מונופול על השתלמויות של מנהלים במערכת החינוך. בלי השתלמות אצלם אי אפשר היום להיות מנהל בית ספר במדינת ישראל. הם עושים גם השתלמויות למנהיגות, ופונים לנשים חרדיות ולבעלי תפקידי מפתח במערכות החינוך ובמערכות הציבוריות".
אם לא אני אז מי?
את כל כך נאבקת על שעה של תנ"ך במערכת השעות בחינוך הממלכתי. לא עדיף לך פשוט לרשום את הילדים לחינוך הממלכתי־דתי?
"בית הספר הממלכתי שייך לממלכה ומחויב ללמד את כל מקצועות הליבה - מתמטיקה, אנגלית ותנ"ך", היא עונה. "אני לא דתייה ואני לא רוצה שהבן שלי יצטרך ללכת עם ציצית וכיפה לבית הספר. זה לא חלק מאורח החיים שלנו. חוץ מזה, אם אני אחליט להוציא את הבן שלי מהחינוך הממלכתי, מה יהיה עם כל הילדים האחרים? מה עם דור שלם שמנתקים אותו מהשורשים? הם הולכים לבית ספר שבו לא מלמדים אותם על בית המקדש ועל הר הבית, והם חושבים שזה המקום הקדוש של המוסלמים. אם לא תלמדי אותם על מערת המכפלה, לא תהיה להם בעיה לוותר על חברון. בדור שלי היינו צריכים ללמוד את קינת דוד בעל פה, היום התלמידים לא צריכים לדעת אף פרק או פסוק בעל פה. אני יכולה לדאוג רק לילד שלי, אבל מה עם כל הדור הזה? מה קרה לחינוך הממלכתי של הממלכה? השמאל שהקים את המדינה ראה חשיבות בלימוד התנ"ך, אבל הפרוגרס אימץ לעצמו דת חדשה ששואפת להשכיח מאיתנו את מסורת אבותינו. אנחנו מגדלים דור מנותק".
יצחק משלמת מחירים חברתיים, כלכליים ומשפטיים על המאבק שלה, אבל לא מוכנה לוותר: "אם אני אשתוק ואפסיק להילחם, מי יילחם במקומי? מי יעמוד מול עשרות הארגונים של הפרוגרס שרוצים למחוק את הזהות היהודית? אני לא יכולה להרשות לעצמי לשתוק. יצאתי גם נגד מנהלי בתי הספר של הילדים שלי. את יודעת כמה זה קשה אחר כך לשלוח את הילד לבית הספר? כמה הורים יכולים לעמוד ככה מול המנהלים? הורים מפחדים על הילדים שלהם".
ואת לא מפחדת?
"לפעמים אני מפחדת שאולי אני פוגעת בילד שלי", היא מודה. "אבל הילדים שלי חזקים, גידלנו אותם עם עמוד שדרה, והם אלה שמעודדים אותי להמשיך במאבק. אני שלחתי את הילדים שלי לבתי הספר שאני למדתי בהם, והארגונים הללו פלשו לתוך מערכת שהיא שלי ושבה גדלתי! לא אני זו שבאה לשנות את המערכת. אני רוצה להחזיר אותה למה שהיא הייתה. אנחנו למדנו על ציונות ואהבת הארץ, היו לנו סיורים לאתרי מורשת, והם שינו את כל זה. שירלי רימון הודתה שהיא החליפה את כל המנהלים בבתי הספר בתל אביב, ובחרה באלה שיילחמו למען הצביון שהיא מאמינה בו".
יש הרבה הורים שמרגישים כמוך?
"כן, אבל לא כולם מעיזים להשמיע את קולם. יש מיעוט צעקני שהשתלט על הנהגת ההורים ועל ועדי ההורים, בדיוק כמו שקורה במדינה - מיעוט משתיק את הרוב".
את אומרת שארגוני הפרוגרס שינו את החינוך ברמת אביב. אבל צמחה פה גם קהילה דתית גדולה, ורבים טוענים שזה משנה את צביון השכונה.
"הדתיים לא משנים כלום", היא אומרת. "הם פתחו לעצמם גן, ומי שרוצה לשלוח ילדים לגן דתי יכול לבחור בכך. ברמת אביב אין ועדת קבלה, כל מי שיכול להרשות לעצמו יכול לבוא לגור פה. החרדים והדתיים לא נכנסים לבתי הספר הממלכתיים. כשהיו בנות שירות שבאו ללמד קצת על החגים נהיה רעש גדול והעיפו אותן, למרות שכל מה שהן עשו היה ללמד קצת על חגי ישראל".
ותודה למפגיני השמאל
מאז שאת עוסקת בדבר הזה התחזקת בשמירת המסורת?
"יש לי הרבה חורים בלימודי היהדות שלי, ולכן אני לומדת חסידות ויהדות", היא אומרת. "התחברתי מאוד ליהדות דווקא דרך הבן שלי. הוא היה ילד שבכה בכל גן שאליו רשמתי אותו, בכי קורע לב, צרחות של ממש. באותו זמן הגרעין התורני פה בשכונה פתח גן דתי בתוך קרוואן די עלוב, ובכל זאת הייתה להם רשימת המתנה ארוכה. רשמתי את הילד ברשימת ההמתנה, ובינתיים הכנסתי אותו לגן אחר. גם שם הוא המשיך לבכות את נשמתו עד שהיה נהיה כחול. בכל יום אמא שלי הייתה מוציאה אותו בתחילת היום, כי אני הייתי בעבודה. יום אחד התקשרו אליי מהגן הדתי ואמרו לי שיש מקום. אמא שלי לקחה אותו לשם והתקשרה לומר לי שהילד רגוע ומבסוט". הבן של דורית פרח בגן של הגרעין התורני. "בגיל שלוש הוא התחנן שאקנה לו ציצית", היא נזכרת. "לא ידעתי איפה קונים ציצית ברמת אביב, אז הגננת קנתה לו ציצית. הוא לא היה אוכל כלום לפני שהיה מברך, והיה מתפלל ואומר 'שמע ישראל' עם כל הלב".
בעלה של דורית קצת נבהל מההתחזקות של הפעוט, אבל לאחרונה עבר תהליך של התחזקות בעצמו: "לפני 7.10 היינו הולכים לבית כנסת רק בתפילת נעילה", היא אומרת. "ביום כיפור לפני הטבח בעלי הלך לתפילה, ומכיוון שהיו המון אנשים התפללו בחוץ, והסתדרו באופן ספונטני בהפרדה בין גברים לנשים. אז הגיעו המפגינים, התחילו לצעוק 'דמוקרטיה' והפריעו לתפילה. בעלי היה בשוק כשהם נשכבו על הרצפה וצרחו 'דמוקרטיה', ומאז הוא לא מפספס אף תפילה בבית הכנסת בשבת, ואין שיעור פרשת השבוע שהוא לא שומע. הוא עושה ברכת כוהנים, הבן הקטן שלי למד ושר את שיר הכבוד בכל שבת. האישה שהפגינה באותו יום כיפור, הגיעה לעזרת הגברים והשתוללה שם, עשתה מבחינתי עבודה מצוינת. היא נגעה לו בנקודת היהדות והכאיבה שם מאוד, וזה מה שגרם לו לאחוז חזק במסורת".
יש לה אמונה גדולה בדרך שהיא עושה ובסייעתא דשמיא שהיא זוכה לה: "עם ישראל נמצא עכשיו במצב שבו כולם צריכים לבחור צד. אין ברירה. גם מי שלא רוצה לחשוף את הצד שלו, נאלץ לעשות זאת. כאשר הוציאו את הילדים להפגנות, ההורים שהשאירו את הילדים בכיתה נחשפו בדעותיהם הפוליטיות".
"אני יודעת שהקדוש ברוך הוא נמצא איתי בכל הדרך הזאת", היא אומרת. "אין לי פחד. גם אם יש איזה רגע שמנסים לפגוע בי ולפעמים מצליחים, אני יודעת שאין לי מה לפחד. ה' לי לא אירא - אין משהו שאדם יכול לעשות לי, וגם הדברים הלא טובים שקורים לי באים כדי לחשל אותי, כדי שאני אתחזק ואמשיך הלאה בחיזוק המסורת והזהות היהודית".
*** תגובת לשכת שר החינוך ***
האמירות המובאות מפי דורית יצחק נובעות, ככל הנראה, משיקולים פוליטיים, כפי שהיא עצמה מודה שהיא שוקלת להתמודד בפריימריז. לצערנו, חלק מהטענות שהעלתה בנוגע לשר החינוך ולמערכת החינוך אינן מדויקות ואינן תואמות את התמונה המלאה.
ולהלן העובדות:
אחרי שנים שבהן לימודי התנ"ך והזהות היהודית היו תלויים בשיקול דעתם של מנהלי בתי הספר והמורים - האם ללמד, מתי ואיך - שר החינוך יואב קיש קובע מדיניות לאומית ברורה ומחייבת.
לראשונה, כל תלמיד בישראל לומד תנ"ך במסגרת קבועה, כחלק ממערכת השעות הרשמית - לא תוספת, לא רשות, חובה. זהו מהלך עומק, לא עוד גמישות בשטח, אלא אחידות, פיקוח ועוגן פדגוגי ברור. בתי הספר רשאים להרחיב, אך אינם יכולים לוותר. תנ"ך נלמד בכל כיתה, מכיתה א' עד י"ב, בשעה שבועית קבועה.
תחת הנהגתו של שר החינוך גובשה והוטמעה תוכנית לאומית: "שורשים - התוכנית הלאומית לזהות יהודית וציונית". היא כוללת תוכניות לימודים חדשות, חוזרי מנכ"ל מחייבים, מערך השתלמויות עומק, ופיקוח תוכני וצמוד - בכל שכבות הגיל.
כבר בשנת הלימודים הקרובה (תשפ"ו) יחל מבחן מיצ"ב בתנ"ך בבחירה, ובתשפ"ז יהפוך לחובה.
גם בתיכון מחזיר השר קיש את הרף המקצועי - עם חידוש ההיבחנות החיצונית בבגרות בתנ"ך.
במקביל נבנה מקצוע חובה חדש, "בשבילי המורשת" - המשולב כבר בכיתות ב' עד ו', עם תכנים ציוניים, לאומיים ויהודיים. בשנה הקרובה תחל הרחבה גם לחטיבות הביניים.
בהיבט התקציבי נרשם מהפך: תקציב גפ"ן לזהות יהודית גדל פי ארבעה - מ-1% ל־4%, ובמקביל עבר לפיקוח תוכני מלא של משרד החינוך.
כל תוכנית שנכנסת לגפ"ן נבחנת טרם כניסתה, ונבדקת גם במהלך השנה. כאשר מתגלים תכנים שאינם עומדים בערכי הליבה של המערכת - הם מוסרים מיידית. כך קרה כשהוצאה מהמערכת תוכנית שקידמה משפחות שכולות פלשתיניות - צעד ישיר, ברור וללא היסוס.
גם המרחב הבית־ספרי הוסדר. לראשונה, חוזר מנכ"ל מעגן את הזכות להניח תפילין בבית הספר ומחזיר את השייכות והזהות אל תוך שגרת הלימודים.
במרכז העשייה עומדים המורים. בתוך שנה אחת בלבד, כ־1,600 מורות ומורים עברו השתלמויות עומק בתחומי התנ"ך והמורשת.
לגבי טענותיה של דורית יצחק על רשימת מורים שלא נבדקה - הרשימה ה"ענפה" שהעבירה למשרד, שכללה עשרה שמות, נבדקה במלואה וכל מקרה טופל ומתועד. הטענה שדברים לא טופלו מנותקת מהמציאות, ולא עומדת במבחן העובדות.
גם הניסיון להציב את ועדת פרופ' ציפי ליבמן במרכז ההתרחשות, אף שמדובר בגוף זמני וייעוצי בלבד שאין לו כל נגיעה לתנ"ך או לתוכניות הזהות - מדגיש עד כמה הדיון שמובילה יצחק מנותק מהמהלך האמיתי שהמשרד מקדם.