גם היום (שלישי) צפוי הרב דורון פרץ, ששכל את בנו סרן דניאל ז"ל ביום הטבח בשבעה באוקטובר, להשתתף באירוע "שרים יחד לשובם". לקראת האירוע, הוא שיתף באולפן ערוץ 7 את המסרים שהוא מבקש להעביר דרך השתתפותו.
לדבריו, עלינו להוציא ממעגל הפילוג את הסוגיות שאינן שנויות במחלוקת - ובראשן סוגיית החטופים. "אני לא נכנס לשאלה איך נכון להשיב את החטופים, אלא מדבר על עצם ההזדהות עם המשפחות - עם הכאב, עם ההמתנה הבלתי נגמרת, ועם אחינו שעדיין מוחזקים בשבי חמאס".
הרב פרץ מדגיש את הסכנה שבהפיכת המציאות ל"נורמלית": "אסור לנו לנרמל מצב שבו יש חטופים ישראלים בעזה. בלי קשר לדעה הפוליטית - חייבים לחתור למה שמאחד. כשאנחנו פועלים יחד - אנחנו משיגים דברים גדולים".
במהלך דבריו הזכיר את מתן אנגרסט, איש צוות הטנק של בנו, ששרד את הקרב אך נותר בשבי חמאס, יחד עם עוד כ־20 חטופים חיים. "זו מציאות של פיקוח נפש. אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שיהיה לו ילד חטוף - לכן צריך לחיות את גורלם של החטופים".
גם בסוגיית עסקת השבויים, הרב פרץ נזהר מלנקוט עמדה נחרצת אך מדגיש: "צריך להשיב את כל החטופים החיים והחללים - בעסקה אחת. זה מורכב מאוד. מה שלא נחליט - יש בזה סכנת חיים".
לדבריו, מערכת הביטחון מתמודדת עם דילמה כמעט בלתי אפשרית: כיצד ניתן למוטט את חמאס ולשחרר את החטופים מבלי לסכן את חייהם. "אחרי רצח ששת החטופים, הוחלט שלא להיכנס לאזורים מסוכנים - בצדק. אבל עכשיו אין מתווה לסיום הלחימה. אז מה כן עושים?"
הרב פרץ מעלה גם את שאלת המחיר - האם המחיר שאנחנו משלמים בחיי חיילים מתוך התחשבות בחטופים הוא מוצדק? "אי אפשר להפריד בין דם לדם. אבל אם מישהו חושב שצריך להתעלם מהחטופים כדי לנצח את חמאס - שיאמר זאת בגלוי, שהציבור יחליט. עד כה לא עשינו זאת - ובצדק. אבל אם לא נלך לשם - מה כן?".
מנגד, הוא שואל - האם ניתן להשאיר את חמאס על הרגליים אחרי עסקה מרחיקת לכת שתכלול שחרור מחבלים? "אין דבר כזה 'בכל מחיר'. אם המחיר הוא לקפל את הציונות - ברור שלא נשלם אותו. צריך להבין שגם אחרי עסקה, יכולת התגובה של ישראל תוגבל בגלל ערבויות בינלאומיות".
כפתרון אפשרי, מעלה הרב פרץ את רעיון המתווה הביטחוני שנהגה מול חיזבאללה ואיראן - שמאפשר לישראל חופש פעולה מלא בכל רגע שיש התרעה על טרור.
בהמשך דבריו שיתף בשיחותיו עם מנהיגים בעולם, והתגובות שהם מביעים לנוכח הדבקות הישראלית בערך השבת החטופים והחללים. "הסברתי להם שגופה של חייל אצלנו היא לא סתם - זה צלם אלוקים. כשמסבירים להם את זה - הם מבינים".
מקור הכוח שלו, לדבריו, הוא בנו דניאל: "הוא נלחם ביום השבעה באוקטובר עם לוחמים מכל גוני הקשת - דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים - שעתיים ורבע של לחימה כתף אל כתף. הוא פעל מתוך תחושת שליחות. כבר בכיתה י"א כתב לעצמו: 'אם לא אני - אז מי'. זו לקיחת אחריות, זו מסירות נפש".
"זלזלנו בדור הצעיר וחשבנו שזה 'דור הטיקטוק'. אבל כשכל המערכות קרסו - הם עמדו בפרץ. מכל הכיוונים - מהשמאל ומהימין - ראינו אנשים שקמים ועושים, פשוט כי זה מה שצריך".
הרב פרץ מסיים בתחושת הדחיפות לאחות את הקרעים הפנימיים: "הדבר שהכי מדיר שינה מעיניי הוא הפילוג. אנחנו עם אחד. אין כאן טובים ורעים - יש אנשים שרגישים לחטופים, ויש כאלה שרגישים לחיי החיילים. כל אחד נושא כאב אחר - וכולם רוצים את טובת המדינה".