האגדה של מגדה

החיים יודעים להפתיע. לפני כשנה הטלפון שלי צלצל וקול לא מוכר, דובר אנגלית עם מבטא זר, נשמע מעבר לקו.

"שלום רב, שמי מגדה מרצ'בסקה והגעתי לישראל מפולין. אני חושבת שאנחנו קרובות משפחה והייתי רוצה להיפגש עם המשפחה שלך". כך התחילה השיחה המאוד לא שגרתית ההיא. הייתי מופתעת ביותר, אך ביקשתי להבין טוב יותר על מה היא מדברת. מגדה הסבירה לי שהיא נכדה של אחיו של סבי עליו השלום. בעקבות חיפושים רבים שערכה הצליחה לגלות את בני משפחתנו, והיא רוצה מאוד להיפגש איתנו כדי להראות לנו את המסמכים שנמצאים ברשותה ומוכיחים זאת.

מיהרתי לקבוע איתה פגישה יחד עם אחיותיי, והאמת - הייתי נרגשת מאוד. האם ייתכן שצד שלם של משפחת סבי עומד להתגלות בפניי? כשכתבתי את הספר 'מלכה'לה' על חייה של אמי, ניסיתי מאוד לגלות פרטים על המשפחה, אך לא הצלחתי למצוא מאומה מכיוון שרוב האנשים שאליהם רציתי לפנות כבר לא היו בין החיים, וחיפושיי הרבים העלו חרס.

לפגישה הגיעה מגדה, אישה נאה שהזכירה לי בהחלט את המראה הכללי של נשות המשפחה שלי, פרופסורית ומנהלת מחלקת רפואת ילדים בבית חולים גדול בוורשה. אישה אמידה שהצליחה בחייה, אבל אף על פי כן משהו בתוכה לא הניח לה והיא הייתה חייבת למצוא את משפחתה. מגדה נולדה לאמהּ, שהייתה בתו הבכורה של ישראל מחרובסקי, אחיו הצעיר של סבי - יעקב מחרובסקי. על פי עץ היוחסין שהביאה לנו, ישראל סבה נשא לאישה את לאה שיינדל רוזנברג, והיא הראתה לנו את תמונת החתונה. זה היה מרגש בצורה לא רגילה. לבני הזוג נולדו בת - אמהּ של מגדה, ובן, וכולם חיו בלודז' כיהודים דתיים.

יהודייה בודדה במשפחה נוצרית

בתקופת מלחמת העולם השנייה התפרקה המשפחה. האם נלקחה למחנה השמדה, האב נשבה כחייל פולני והעביר את כל המלחמה כשבוי בהונגריה בלי שחבריו יסגירו את יהדותו. שני הילדים הופנו על ידי ארגון פולני כלשהו למנזרים. מכיוון שהם היו בעלי מראה ארי מובהק לא חשד איש ביהדותם, אך הם עברו הטבלה ולמעשה הפכו להיות נוצרים קתוליים. לאחר המלחמה ישראל מחרובסקי, ששרד את השואה, ניסה להיפגש עם שני ילדיו, אך הם היו משני צידי מסך הברזל - הילדים היו בפולין הקומוניסטית ואילו הוא היה מעבר לגדר. כך עברה עוד שנה ארוכה וכואבת עד שהצליח להחזיר אותם אליו. אך לגודל הטרגדיה, כאשר סוף סוף נפגשו היה אחי סבי חולה סרטן במצב סופני. הוא אושפז מיד לאחר המפגש המרגש, וכעבור חודשים קצרים נפטר.

שוב נותרו שני הילדים בודדים ובלי משפחה, ולא היה מי שיחזיר אותם לעם היהודי. שניהם התחתנו עם גויים וכך נולדה מגדה, יהודייה יחידה שנותרה מכל הענף הזה של המשפחה. במשך כל חייה הייתה מגדה בודדה וללא כל משפחה. הקשר עם המשפחה הנוצרית שלה ככל הנראה לא היה מאוד חם וקרוב, ומשפחה יהודית אחרת לא הייתה לה. דודה - אחי אימה - היהודי היחיד שנותר, התחתן עם גויה ולמעשה התכחש ליהדותו. היא נשאה בליבה את הסוד הגדול והכואב - סוד מוצאה היהודי.

אומנם מגדה גודלה כנוצרית לכל דבר, אך משהו בתוכה לא הניח לה. היא הרגישה דחף עצום לגלות מה זאת היהדות, ולאחר מותה של אימה, שהייתה הדמות המשמעותית ביותר בחייה, החלה לחפש אותנו. היא ניסתה בדרכים רבות, החיפוש ארך שנים, ובכל פעם הצליחה להיכנס לארכיונים שנסגרו תחת השלטון הקומוניסטי ולפתע נפתחו. כך חיברה חלק ועוד חלק בפאזל. במקביל היא קראה ספרים רבים על היהדות, ובעבודה בלשית ממש הצליחה למצוא את שמם של סבי וסבתי וכך גם למצוא את אימי, ולבסוף - אותי...

המפגש בינינו היה מיוחד ורצוף דמעות. מיד לאחר מכן שבה מגדה לפולין ומאז אנחנו מתכתבות, לומדות לאט לאט להכיר עוד ועוד. הסיפור שלה פשוט מרטיט את ליבי, ובמיוחד השגחת ה' המדהימה, כשאנו רואים עין בעין את משמעות הפסוק "כי לא יידח ממנו נידח".

מרק דובדבנים קר

צילום: שושי גרינוולד

הנה מתכון נפלא ומרענן שלמדנו ממגדה. זוהי הזדמנות לנצל את עונת הדובדבנים שנמצאת כעת בשיאה. אומנם אפשר להשתמש גם בדובדבנים קפואים, אבל אין כמו טעמו של פרי טרי, וזו מנה נהדרת לימים החמים שלפנינו.

דרגת קושי:

קלה

6 מנות

500 גרם דובדבנים טריים או קפואים

חצי כוס סוכר

חצי כוס יין לבן יבש או חצי יבש

2 כוסות מים

כף מיץ לימון

2 גביעי שמנת חמוצה

חצי כוס שמנת מתוקה

מעט דובדבנים להגשה

מגלענים את הדובדבנים (אם משתמשים בטריים) ושמים אותם בסיר. מוסיפים את הסוכר, היין, הלימון והמים. מביאים לרתיחה, מערבבים ומבשלים 5 דקות על אש נמוכה. מסירים מהאש ומצננים מעט.

שומרים כחצי כוס דובדבנים מהמרק ואת כל השאר מעבירים למעבד מזון וטוחנים למחית אחידה.

מעבירים לקערה, מוסיפים את שני סוגי השמנת ומערבבים.

לפני ההגשה יוצקים לקערות בצורה יפה, מקשטים בדובדבנים ששמרנו בצד ומעט דובדבנים טריים ומגישים.

לתגובות: [email protected]