סגן גל, מפקדו הישיר של הלוחם נתן רוזנפלד שנפל בלחימה בג'באליה, ספד לו היום (שני) בדמעות במהלך ההלוויה שנערכה בבית העלמין הצבאי ברעננה.
"אני רוצה לספר לכם קצת", פתח סגן גל, "כשנכנסתי לתפקיד עברו כבר ארבעה חודשים של לחימה. כל כניסה לעזה הייתה מאתגרת. לא הייתה חסרה לנו מקצועיות או משימתיות - רק רוח, שמישהו יזכיר לנו מה באנו לעשות כאן, ואז אתה הגעת".
הוא סיפר כי עוד לפני שפגש את רוזנפלד, עדכנו אותו הלוחמים שהולך להגיע "מישהו גנוב של החיים".
לדבריו, "לא ידעתי למה לצפות, אבל חיכיתי שתגיע. יום אחד, בלי התרעה מוקדמת, הופעת באמצע ג'באליה. נתת לי כיף וחיבוק ואמרת לי, 'אני נתן רוזנפלד, אבל אתה יכול לקרוא לי נתן'. צחקתי מבחוץ, אבל מבפנים רק קיוויתי שאין לי פה עוד איזה פרויקט פיקודי. לא הייתי צריך יותר מכמה שעות בשביל להבין שזה לא הסיפור - כשראיתי מול העיניים בן אדם שעשה לכולנו בית ספר ביחסי אנוש".
גל הדגיש את רוח ההתנדבות והחברות שהפגין רוזנפלד. "היית הראשון לקפוץ על כל משימה שצריך. הראשון להצחיק את החברים שלו, גם כשלאף אחד לא היה כוח. הראשון שבא לעבוד על הכלי, ואיכשהו גם הכי צנוע מכולם".
הוא שיתף גם באירוע אישי מטלטל: "באחת מהכניסות קפצנו לאירוע קשה שקרה בגזרת הגדוד הסמוך. ניסינו לתת את עזרתנו כמה שאפשר ולצמצם את הנזק. אחרי שהכל נרגע וחזרנו לאיתור, כולם הלכו לישון חוץ ממני שלא הצלחתי להירדם. אחרי כמה שעות פתחתי את הטלפון וגיליתי שאחד מההרוגים שפינינו היה חבר קרוב".
"ישבתי בסלון בחוסר אונים בידיעה שלא אגיע להלוויה כי אני צריך להיות עם המחלקה. ופתאום, בזמן שכולם ישנו, הגעת לשבת איתי. דיברנו שעתיים כמו שני חברים מהבית והתפרקתי לך מול העיניים. נתן לימדת אותי שגם למפקד מותר להישען על החיילים שלו. מולך לא היה צריך מסכות, לא צריך משחקים, רק לפתוח את הלב".
את הספד חתם במילים אישיות: "אם היית פה עכשיו, היית רואה את כולם ככה מסביב, היית מתפקע מצחוק עם החיוך הממכר שלך ואומר להם שיפסיקו להיות רציניים, כי החיים מדהימים, וכל מה שצריך זה לבחור לחיות אותם. אז אדבר רגע בשמך, תרימו את הראש, תנפחו את החזה, קחו משהו קטן מהרוח של נתן, ותחזרו לקרב. נתן אחי, אני אוהב אותך, הלב נשבר, אבל הרוח רק התחזקה".