אם נשיאה הנוכחי של סוריה אחמד א-שרע שמכונה 'אל ג'ולאני' מעוניין באמת ובתמים להגיע להסכם עם ישראל, ואולי אפילו להצטרף ל'הסכמי אברהם' - ממשלת ישראל חייבת לנצל את ההזדמנות, ולהזמין אותו בכל הרצינות להיפגש עם נתניהו על מנת להגיע להסכם בין ישראל וסוריה, על בסיס 'הסכמי אברהם'.
על פי הדיווחים, הנשיא הסורי דורש תמורת ההסכם נסיגה ישראלית מהשטחים שתפסה באיזור החיץ שהיה בשליטת האו"ם על פי הסכם ההפרדה בין ישראל וסוריה משנת 1974, אבל הוא לא דורש נסיגה מרמת-הגולן.
אם זה נכון, זו כבר התפתחות משמעותית, שהנשיא הסורי, שכינויו 'אל-ג'ולני' - הגולני, כדי לוודא את הזיקה למשפחתו שנמלטה מרמת הגולן במלחמת ששת הימים - לא דורש נסיגה ישראלית מהגולן תמורת הסכם, עניין שהיה בנשמתם של הנשיאים אסד, האב והבן.
אז אחרי שוויתר על הגולן, צריך אל-ג'ולאני לעשות עוד ויתור טריטוריאלי קטנטן, ממש לא משמעותי, ולוותר גם על נסיגה ישראלית מאיזור החיץ על פי הסכם ההפרדה. אם יסכים - זו תהיה עדות ניצחת לכך שכוונותיו לשלום עם ישראל טהורות, למרות עברו הטרוריסטי. זו תהיה הצהרת כוונות החלטית יותר מכל הצהרה כי חזר בו מהמשפט "לא נעצור בכיבוש דמשק תחנה הבאה ירושלים".
כל המהות של 'הסכמי אברהם', להזכיר, הוא הסכם שלום ללא ויתורים טריטוריאלים. איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן - כל אחת מהן בתורה חתמה על הסכם שלום מלא עם ישראל, בלי לדרוש איזשהו ויתור טריטוריאלי ישראלי מינימלי. בלי לדרוש אפילו 'מס שפתיים' של 'אופק פלשתיני'. הוויתור היחיד שישראל עשתה לטובת ההסכמים, ויתור שאסור להקל בו ראש, הוא דחיית החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון.
על הבסיס הזה, מוזמנות גם סוריה וסעודיה להצטרף להסכמים. מבחינת סוריה, מדובר באינטרס סורי לא פחות מאינטרס ישראלי. סוריה יכולה ליהנות מרווחים מצויינים ברמה הבינלאומית, מדיניים וכלכליים, אם תצטרף להסכם, גם ללא נסיגה ישראלית כלשהי, גם מאיזור החיץ, ובראש וראשונה מכתר החרמון.
כדאי לשים לב לנקודה משמעותית: איזור החיץ בין ישראל וסוריה, על פי הסכם ההפרדה בין שתי המדינות שסיים את מלחמת יום הכיפורים, איננו בריבונות סורית. בהסכם נקבע במפורש, כי "כל השטח מזרחה מקו א' (קו הגבול של ישראל - ח"ה) יימצא תחת מינהל סורי, ואזרחים סוריים יחזרו לשטח זה. שימו לב: מינהל סורי - לא ריבונות סורית. ובהמשך נקבע כי "השטח בין קו א' ובין הקו המצוין במפה המצורפת כקו ב' יהיה איזור ההפרדה. באיזור זה יוצב כוח משקיפי האומות המאוחדות לעניין ההינתקות... כל הכוחות הצבאיים הסוריים יימצאו מזרחה מן הקו המצוין כקו ב' במפה המצורפת".
כך שכוחות צה"ל לא כבשו אחרי קריסת שלטון אסד שטח ריבוני סורי, אלא שטח שהוא תחת מינהל סורי. כך הוא היה מעל 50 שנה. גם אם הן מבחינת סוריה והן מבחינת המערכת הבינלאומית קו הגבול המערבי יותר, הקו הכחול, הוא קו הגבול.
אמת, ההשתלטות של צה"ל על איזור החיץ מנוגדת להסכם הפרדת הכוחות, כיוון שנאמר בו במפורש כי "כל הכוחות הצבאיים הישראליים ימצאו מערבה מן הקו שצוין כקו א' במפה המצורפת", וכרגע כוחותינו נמצאים מזרחה מהקו הזה. אלא שההסכם הזה כבר לא קיים. בז' בכסלו השנה, 8 בדצמבר 2024 הודיע נתניהו כי "האיזור הזה נשלט במשך קרוב ל-50 שנה על-ידי אזור חיץ שהוסכם עליו ב-1974, הסכם הפרדת הכוחות. ההסכם הזה קרס, חיילי סוריה נטשו את העמדות שלהם". בכך הגיע לסיומו הסכם הפרדת הכוחות. בכך נפתח פתח להסכם חדש בין ישראל וסוריה.
בדיוק כמו 'הסכמי אברהם', זו בדיוק ההזדמנות להחיות את הסיסמא הוותיקה: 'שלום תמורת שלום'.