מיום ראשון בצהריים כל המדינה במתח: מהו האירוע המכונן, הנדיר, הגרנדיוזי, שבגללו הסכימו לבסוף שופטי בית המשפט המחוזי לדחות את החקירה הנגדית בעדות נתניהו?
כזכור, בשבוע שעבר ביקש ראש הממשלה לחכות קצת עם המשפט וסורב. בתגובה כתב נתניהו לשופטים מכתב חסוי, ובו הסביר שהוא חייב להקדיש את זמנו לשינויים היסטוריים המתרחשים באזורנו, והשופטים אכן הבינו את גודל השעה, הנהנו בראשיהם בהתרגשות ואמרו לו לא לבלבל את המוח ולהתייצב כרגיל ביום שני בדיוק בשעה תשע. אז נתניהו אמר "הבנתי" והתייצב כבר ביום ראשון, הפעם יחד עם ראש המוסד, ראש אמ"ן, ראש המל"ל ועוד אחד אומלל, והם שכנעו את השופטים להפסיק להתקטנן. מאותו רגע כולנו מחכים לראות מה הולך לקרות פה: אנחנו חוזרים לתקוף באיראן? כובשים את תימן? אולי מורידים את המועמד האנטישמי לראשות עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, ומריצים במקומו את מקורבו של נתניהו, באגס באני?
הפרשנים הבכירים שאף פעם לא טועים העריכו שאנחנו הולכים לעסקה עם חמאס שבמסגרתה הוא ישחרר חטופים, אנחנו נסיים את המלחמה ובנט יתראיין ויגיד שהוא זה שהגה את התוכנית כבר ב־2012 ושמדובר בהפקרות מוחלטת. העניין הוא שלפחות שלוש פעמים בשבוע טראמפ אומר שאנחנו על סיפה של עסקה, ובכל זאת ראש המוסד וראש אמ"ן לא באים לבית המשפט כדי לשרוף את היחסים שלהם עם קפלן. הערכה אחרת טוענת שהם לחשו באוזני השופטים שטראמפ רציני באיום שלו להטיל עליהם סנקציות, אבל קשה לי להאמין שזה הרשים אותם. עם כל הכבוד שאין להם לנשיא ארצות הברית, הוא לא יכול לעשות נגדם כלום. הם הרי לא איזה מתנחלים או מפגינים מצו 9 שנגדם מותר, ואף רצוי, לפעול באגרסיביות ובלי משוא פנים.
אז מה בכל זאת גרם לשופטים להעדיף הפעם את טובת המדינה על פני האובססיה של הפרקליטות? כלומר זה די הגיוני, אפילו מתבקש, להניח לראש הממשלה להתמקד בניהול המלחמה במקום לדון בשאלות מהותיות כמו למה למילצ'ן לא הייתה מטרייה. הגיוני שאדם בגילו יוכל לצאת לשירותים בלי שראש ההרכב תגיד לו "סליחה, יכולת לעשות בהפסקה". הגיוני שהוא לא יצטרך לבקש רשות ללכת לשחק עם חברים - סליחה, לשוחח עם נשיא ארצות הברית - בלי שהשופטים יגידו "קודם תסיים את כל העדות שלך מהצלחת".
הגיוני. אפילו מאוד. וזאת בדיוק הסיבה המובהקת לכך שלא זה מה שקרה.
מדברים על מדינה פלשתינית
מה שכנראה קרה זה שנתניהו סיפר לשלושת השופטים שבעקבות המכה האדירה שהנחתנו על איראן הפכנו למעצמה אזורית ופתאום כולם רוצים להיות חברים שלנו, כולל מדינות מוסלמיות עוינות כמו סוריה, לבנון, סעודיה, אולי אפילו צרפת.
"ואני אומר לך שאתה כהרגלך משקר", נעמד התובע על רגליו, "אין לך שום ראיה שבאמת פגענו אנושות בפרויקט הגרעין של איראן".
"זה עדיין יותר ראיות ממה שהבאת פה לבית המשפט", לגם ראש הממשלה מהכוס שלפניו, מה שהביא את התובע להצביע על כך שהטיעונים שלו לא מחזיקים מים. "נקרתה בפנינו הזדמנות חד־פעמית", השתעל נתניהו, "אנחנו עומדים על סף מזרח תיכון חדש, שגשוג כלכלי ושלום עם שכנינו".
"בקיצור, אתה גם מודה שאתה גנב".
"מה גנבתי?"
"את ההזיות של שמעון פרס".
"אבל אני מדבר על שלום מתוך עוצמה", דפק נתניהו על דוכן העדים, "שלום שנובע לא מוויתורים, אלא מהבנה שבמזרח התיכון מעריכים רק כוח, ועוד יותר מזה מעריכים שלא כדאי להסתבך עם דונלד טראמפ".
"ואם אני אגיד לך שאתה מנסה למכור לנו פה סיפורים רק כדי להתחמק מהמשפט?"
"אז אני אומר שאתה פשוט מקנא שאני מוזמן בשבוע הבא לוושינגטון ואתה לא", גיחך נתניהו, "ואגב, זו כבר הפעם השלישית השנה שמזמינים אותי לשם".
"ואנחנו מזמינים אותך לבית המשפט כל יום, ובכל זאת אתה מנסה להתחמק".
"אתם הרי מבינים שדברים גדולים עומדים לפתחנו, לא סתם נשיא ארצות הברית מזמין אותי לבית הלבן".
"כמו שמילצ'ן הזמין אותך אליו הביתה?"
"נו, באמת..."
"למה אתה נוסע דווקא לבית הלבן? למה לא, למשל, לבית הדין הבין־לאומי בהאג? גם שם ישמחו לראות אותך".
"כי בהאג פועלים נגדנו ובוושינגטון בעדנו, מה לא ברור פה?"
"כלומר וושינגטון נותנת לך טובות הנאה".
"וושינגטון יודעת שאני שותף בכיר לתוכניות השלום האזורי של הנשיא טראמפ".
"שותף? אפילו ראש שב"כ אתה לא מסוגל למנות!"
"כי מערכת המשפט לא נותנת לי לעבוד!"
"נכבדיי", פנה התובע לשופטים, "עיניכם הרואות שכדי להתחמק מהמשפט הנאשם מגלגל אחריות, מזמין את עצמו למקומות שהוא לא רצוי בהם, תוקף את איראן לחינם ומוכר לנו סיפורים מצוצים מהאצבע על מזרח תיכון חדש, כשכל תינוק יודע שלא יהיה שלום בלי הקמת מדינה פלשתינית".
"אנחנו מדברים גם על מדינה פלשתינית".
"אמרת שאתה נגד מדינה פלשתינית".
"אמרתי שאנחנו מדברים עליה, לא אמרתי שניתן לה לקום".
"אז אתה מודה שאין שום ערך למה שאתה אומר".
"לא, כי כשהיועץ המשפטי לממשלה אמר שאתם באים לשימוע בלב פתוח ונפש חפצה הוא באמת התכוון לזה".
"באנו בנפש מאוד חפצה".
"חפצה במה?"
"בהרשעה שלך".
"ולהרשיע אותי יותר חשוב מביטחון המדינה והסכמים היסטוריים עם שכנינו?"
"מה שווים ההסכמים אם התהילה הולכת אליך במקום שאתה תלך הביתה?"
"תכל'ס, מר נתניהו", התערבה ראש ההרכב, "מה אתה רוצה?"
"שתדחו את המשפט האבסורדי הזה ואני אוכל להתפנות לדברים החשובים באמת".
"בסדר", רטן התובע, "אבל אל תתפלא אם תגלה שיש נגדך צו עיכוב יציאה מהארץ".
"נו", פנה נתניהו אל השופטים, "אתם מבינים במה אני צריך להתעסק פה?"
"עדיין לא הבנו בשביל מה הבאת את ראש המוסד, ראש אמ"ן וראש המל"ל", אמרה ראש ההרכב.
"כי על שלושה ראשים העולם עומד - על המוסד, על המודיעין ועל זה שאתם נורא אוהבים גנרלים שעולים אליכם לרגל. בכלל שלוש הוא מספר חזק ביהדות - שלושה אבות, שלושה רגלים, אתם שלושה שופטים שמנהלים נגדי שלושה תיקים, טראמפ הזמין אותי שלוש פעמים, אפילו פרשת השבוע מורכבת משלוש אותיות. אגב פרשת השבוע, גם אני מרגיש שאני מדבר אל הסלע ולא יוצא מזה כלום, לפעמים מתחשק לי להכות אותו וזהו, אבל אני לא עושה את זה כי אני מאמין בהידברות. הרי גם משה רבנו שלח לאדום ולאמורי שליחים וביקש מהם לדחות את המשפט בכמה ימים כדי שבני ישראל יוכלו לעבור בארצם אפילו בלי לשתות מים אחרי כל התלאות שהם עברו במצרים. אבל הם לא היו מוכנים להקשיב כי ככה זה כשהעם שמולך מגיע מעמדת כוח, אתה צריך להחליט האם אתה הולך לסדר חדש במזרח התיכון או ממשיך להידבק לקונספציות. מה שמוביל אותנו לפרשה הבאה בבחינת בא לקלל ונמצא מב..."
"בסדר, סע, אנחנו דוחים את המשפט".
"רגע, לא סיימתי את הוורט".
"תמשיך אותו אצל טראמפ, רק סע מפה כבר, סע..."
לתגובות: [email protected]