
זה שאתם קוראים עכשיו את הטור זה ניסי ניסים, כי המקלדת שלי מקרטעת חזק.
המקשים בקושי נלחצים והיא עצמה דביקה כאילו ילד ליקק מעליה קרטיב אננס ביום חם תוך שהוא מרייר ובמקביל אוכל עוגיית לוטוס.
מה שאני חושד שבדיוק קרה כשהמקלדת המסכנה רק נכנסה לחיינו לפני פחות מחודשיים. הנה, לדוגמה, את המשפט הזה שקראתם עכשיו לקח לי נצח לכתוב. כי האות דדדדד נדבקת. הנה אפילו לא טרחתי לתקן כדי שתרגישו על בשרכם מה שעובר עליי. והאות וף, לא נלחצת. וף. קוף. הנה השתחרר (אני מקווה שהעורכת לא סידרה את השגיאה הזאת, אחרת כל הקטע לא יהיה מצחי. מצחי. מצחיק. לכל הרוחות).
על כל פנים אני סובל מאוד מהמקלדת הזאת. כל טור שאני כותב לוקח כפול זמן וכפול עצבים, אז החלטתי ברגע נדיר של פרגון עצמי שאני מרוויח בדיוק מספיק כסף כדי להרשות לעצמי לרכוש מקלדת מכנית. כזו של גיימרים מטורפים שבה הלחצנים מתקתקים כמו מכונת דפוס משנות השישים. היא תהיה שלי ושהילדים יתמודדו עם המקלדת שהרסו.
כמובן שסיפרתי לעצמי סיפורים שבעצם מה שמונע ממני להיות סופר ברמה עולמית הוא בדיוק העניין הזה של המקלדת, ואם רק ארכוש לעצמי אחת שמכבדת כישרון כשלי - אולי העולם יגלה סוף סוף עם מי יש לו עסק.
בקיצור יצאתי לדרך, חמש דקות וסיימנו.
הו הו, כמה שטעיתי.
ניגשתי לצ'אט ג'יפיטי האהוב כדי שימליץ לי על מקלדת מהמוצלחות. מפה לשם הוא פתח לי אופציות שלא תדעו. להתחתן היה קל יותר. נפער מולי חור שחור של ידע מקצועי שמעולם לא חשקתי בו. הידעתם שלמקלדות מכניות יש שלושה סוגי לחצנים? אדום, כחול וחום? לא ידעתם? מי ייתן חלקי עימכם. זה עובד ככה: האדום לא עושה קליק, רועש בהקלדה והמקשים נלחצים הכי בקלות. הכחול הכי רועש ונלחץ בלחץ. והחום זו המקלדת הדתית־לאומית שמחברת בין שתי האופציות שלעיל בלי לבחור צד כדי לא לסכסך אבל איכשהו אשמה בהכול. עכשיו השאלה היא מה אני מחפש באישה. סליחה, במקלדת. אז הלכתי על החום וחשבתי שבזה סיימתי, אבל הצ'אט שאל אם אני רוצה תאורה אחורית. אני בעיקר רוצה להתכרבל במיטה עד 2027 אבל סבבה תביא תאורה אחורית, מה אכפת לי. השאלה הבאה הייתה ממש בוננזה. "האם אתה צריך שהמקלדת תהיה בעברית?". לא אחי, תביא אחת איטלקית ננסה, נראה. ברור עברית.
אם ככה, הוא אמר, אז אתה תשלם יותר או שתקנה מדבקות בעברית ותדביק על המקלדת שתזמין. לך תסביר לצ'אט הזה שאני לא בתיה עוזיאל, סתם יהודי שצריך מקלדת. אבל הוא מה אכפת לו.
אז הלכנו על מדבקות. אבל עכשיו צריך לבחור מאיזו חברה אני רוצה לקנות. יש את חברת קיקרון ואת חברת רדרגון ואת חברת קורסייר אבל הכי התחשק לי חברה קדישא כי באמת באמת מיציתי את הקווסט הזה. ואני מזכיר לכם שכל הדיאלוג הזה עם הצ'אט מתבצע עם אותה מקלדת דביקה ומקרטעת שצריך להיזהר לא ללחוץ חזק מדי על מקש המחיקה אחרת הוא רץ לך אחורה על כל הטקסט ואז באמת אפשר לסגור את הבאסטה.
אז הלכנו על קיקרון. למה? אין לי מושג. אולי בהפוך על הפוך חיפשתי שם עם כמה שיותר קו"פים כדי לחפות על המקש הכי לא לחיץ במקלדת הנוכחית. אבל עדיף לא לחפור מדי בנפש.
אז בחרנו קיקרון, אפילו בחרנו דגם. 182 שקלים באלי אקספרס. מחיר מציאה אם אתם שואלים את צ'אט. ושאלתי. ביצעתי את ההזמנה ומחקתי ממוחי את כל המידע הלא רצוי שלמדתי על מקלדות. חלפו שבועיים ונחשו מה קרה. לא, מצחיקולים, המקלדת לא הגיעה. לא שציפיתי. מדובר באלי אקספרס, אם המקלדת תגיע כשעדיין יהיה לי טור ב'בשבע' אני אגיד תודה. ואני מתכוון להיות פה עוד הרבה. מה שהיה זה שקיבלתי עדכון שהייתה תקלה ולא ניתן לשלוח לי את הקיקרון המבוקש לא כעת ולא לעולם.
עכשיו צריך למצוא מקלדת אחרת.
הבעיה הייתה שכבר מחקתי כאמור את כל הידע שהיה לי על מקלדות. אז חזרתי בחזרה כל הדרך לתחתית של לוח הסולמות והנחשים שהוא המסע שלי לעבר המקלדת. ממש כמו בחור שמסיים קשר רציני אחרי חצי שנה אינטנסיבית ועכשיו מוצא את עצמו שוב שומע פרטים על הבת של השכנים של דודה חנה (אומרים שהיא לא רועשת ונלחצת בקלות. למדה עבודה סוציאלית).
שוב מקשים חומים, כחולים ואדומים, שוב חברות ודגמים. אחרי שעתיים ננעלתי על מקלדת רדרגון. שוב אלי אקספרס. מחיר קצת יותר יקר אבל "עדיין מציאה" מתעקשת השדכנית ג'יפיטי. חלפו שבועיים ואני לא צוחק איתכם, שוב הודעה מאלי אקספרס, שוב המקלדת ביטלה את האירוסין. התחלתי לחשוב שלא לכל סיר יש מכסה. אולי זה לא נועד לקרות לי. אולי אפשר לכתוב טור שלם בלי האות וף. וף. קוף למען השם.
שוב צ'אט, שוב דיונים. עכשיו עלתה בחכתנו מקלדת של איזו חברה סינית חדשה שמתוך רצון להשתלט על נתח מהשוק מציעה משלוחים חינם לישראל. אפילו יצא יותר זול מהקיקרון. הצ'אט היה בהלם מהמחיר. אמר לי שאני הבחור הכי בר מזל בעולם. לא שהרגשתי ככה, כי מניסיוני אם המקלדת כל כך בעניין שלך אז כנראה שהיא לא משהו. ביצעתי את ההזמנה ועכשיו אני מחכה. קבענו פגישה בקרוב ממש. בדואר של עץ אפרים בעוד שבוע וחצי בין ארבע לחמש וחצי. אני אלבש את החולצה המכופתרת הכחולה שלי והיא תבוא עטופה ככלה בנייר פצפצים. אני מכין את עצמי לשברון לב, אבל משהו בי גם מתרגש, אולי הפעם זה זה. יבוא מלאך ויכריז מקלדת פלונית לפלוני.
ונשמח יחד. כמו בגן עדן מדם. מדם. מקדם.
לכל הרוחות.
לתגובות: [email protected]