גורמים מדיניים בישראל הזהירו היום (ג') מפני התנהלות ארמניה המקיימת לדבריהם פגישות עם הלובי היהודי בוושינגטון ובמקביל מגנה את המלחמה הישראלית באיראן.
מדובר בביקור של משלחת ועדת הידידות ארה"ב-ארמניה בוושינגטון שכלל פגישות עם בכירי הלובי היהודי, בהם נציגי AIPAC ו-AJC.
לפי ההודעה הרשמית של המשלחת, הצדדים דנו בהרחבת שיתוף הפעולה ובמצב הביטחוני בדרום הקווקז ובמזרח התיכון.
אולם לטענת הגורמים המדיניים בישראל, בעוד הפגישות התקיימו באווירה ידידותית, הצד הארמני הרשמי העביר במקביל מסרים שונים לחלוטין.
עם תחילת סבב הלחימה האחרון בין ישראל לאיראן ב-13 ביוני 2024, פרסם משרד החוץ בירוואן בירת ארמניה הודעה חריפה שבה כינה את התקיפות הישראליות "פעולה חד צדדית המסכנת את היציבות האזורית והשלום העולמי" ודרש את הפסקתן המיידית.
בארצות הברית פרסם ארגון ANCA גילוי דעת שבו נטען כי ההפצצות "יוצרות כיסוי לחידוש התוקפנות האזרית נגד ארמניה" ועלולות להצית "עימות אזורי רחב".
גם התקשורת הארמנית אימצה את הקו האיראני. באתר Asbarez היוצא לאור בארה"ב נכתב כי "אין ראיות שאיראן ממהרת לבנות נשק גרעיני". טורים דומים הופיעו ב-The Armenian Weekly וב-Aravot, שהציגו את ישראל כבלתי ידידותית לארמניה והדגישו כי איראן נתפסת כמי שמגנה על עצמאות המדינה.
ברשתות החברתיות הארמניות הופצו מסרים דומים. חשבון Zartonk Media מלוס אנג'לס שיתף טענה איראנית על "בסיסים ישראליים באזרבייג'ן", שזכתה להפצה רחבה בערוצי טלגרם המזוהים עם הקהילות הארמניות.
במקביל דיווח אתר Realtribune כי תשעה ארגונים ארמניים ברוסיה שלחו מכתב לשגרירות איראן במוסקבה ובו גינו את תקיפות ישראל.
"בתוך ארמניה עצמה דווח על לפחות ארבעה מקרי ונדליזם בבית הכנסת בירוואן מאז אוקטובר 2023, בהם ניפוץ חלונות, יידוי אבנים וניסיונות הצתה. לפי גורמים בקהילה היהודית, חלק מהמקרים לא פורסמו בהרחבה מחשש להסלמה", אומרים הגורמים.
הסתירה הבולטת בין הפגישות הידידותיות עם הלובי היהודי לבין השיח הציבורי התוקפני נגד ישראל מעוררת סימני שאלה באשר לעמדתה האמיתית של ירוואן. הגורמים המדיניים בישראל מציינים כי המצב הזה מעורר חשדות לגבי כוונותיה האמיתיות של המדינה הקווקזית.
פעילים בקהילות יהודיות בעולם ובארה"ב מוסיפים כי הפער הזה עלול להעיד על ניסיון להציג לארגונים היהודיים מצג שווא, וקוראים לבחון בזהירות את כוונותיה של ארמניה. לדבריהם, לא ניתן להתעלם מהפער הגדול בין המסרים הרשמיים לארגונים יהודיים לבין הרטוריקה הפומבית.