למי לא מגיע קרדיט

פקק תודעה באיילון

להצלחה אבות רבים, וכבר מזמן לא היו לנו הצלחות כאלה, כך שהרישום בתור להכרת אבהות ארוך כאורך איילון.

ראש הממשלה ראשון בתור, אבל ראש הממשלה הקודם והחלופי שלו מבקשים גם הם בדיקת רקמות, הילד בכלל גדל אצלם, הם טוענים, אפילו ראש הממשלה יודע.

המוסד גם הוא עומד בתור, די מקדימה, אבל חיל המודיעין טוען שזה הוא. על דבר אחד כולם מסכימים: האבא הוא טייס, השאלה מי האבא של האבא, וכיוון שהתור באיילון ארוך יש זמן לפתוח בקמפיין אבהות, לתלות שלטים ולנכס הצלחה.

אז כך כתבו 'אחים לנשק' שעמדו בתור: "מצדיעים לטייסים: 2023 - שמרו על הדמוקרטיה. 2025 - שומרים על המדינה". וזה באמת כבר היה מוגזם, אז גם 'תורת לחימה' הרימו שלט כי מה פתאום שישתקו על זה: "מצדיעים לממשלת ישראל ולכוחות הביטחון. ה' עמכם: 2023 - סרבנות בחיל האוויר. טבח נוראי. 2025 - חיל האוויר נקי מסרבנים. ניצחון היסטורי". זהו, הראו להם מה זה. והיה אחד, ראיתי אותו, עמד בשוליים, ישב וכתב: "2023 - כמעט מלחמת אחים. 2025 - אחים משלימים". אבל הוא לא תלה בסוף. היה צפוף. היה מוקדם. אולי יתלה מחר.

אתה, אל תתערב

להיות עם חופשי בארצנו זה כולל את זה שטראמפ לא יגיד לנו מה לעשות, גם אם הוא צודק וגם אם לא. מי שמוחא כפיים בהתלהבות כשטראמפ קורא להפסיק את משפט נתניהו, וחמור מזה - מי שקורא להטלת סנקציות של ארצות הברית על השופטים או התובע במשפט - מוכר אותנו לעבדות עולם לארצות הברית. ואני רק מזכיר למי שהתבלבל יחד עם טראמפ - טראמפ הוא בשר ודם, איננו בן אלמוות ובוודאי איננו נצחי על כס הנשיאות, וכל התקדימים שייקבעו על ידו ימומשו על ידי הממשל הדמוקרטי שיעלה ביום מן הימים.

כשרצו אנשים ממחנה השמאל אל ביידן והפצירו בו ללחוץ על ישראל זה היה נראה לי איום ונורא, כמעט בגידה, בטוח גלותיות איומה, היהודי שרץ אל הפריץ הגוי בשביל למסור את שכנו היהודי שמסוכסך איתו. ומה שהיה בעיניי מזעזע משמאל מזעזע באותה המידה כשהוא בא מימין. גם אם איש לא ביקש מטראמפ לומר את זה, אין מה להתלהב, להדהד ולתמוך. זה רע לנו בטווח המיידי ואיום ונורא בטווח הרחוק.

תקדים

זה מזכיר לי שלפני שקמה ממשלת בנט־לפיד, באחד הניסיונות של נתניהו להקים ממשלה משלו, הוא נפגש עם מחמוד עבאס. זה היה צעד תקדימי והכשרת האפשרות להיסמך על קולות מפלגת האחים המוסלמים, ולמען שכך את להבות הדאגה יצא מכתב של הרב טאו שהסביר כמה זה הצעד הנכון. הוא אומנם מכנה את ההישענות על קולותיהם חילול השם, אבל מכיוון שזה לצורך שמירה על המדינה היהודית שזהו קידוש השם הגדול מחילול השם, הרי שכך ראוי לעשות. בשורה התחתונה הייתה זו תמיכה גורפת שהתבררה בדיעבד כתעודת הכשר לממשלה שהוקמה.

אחר כך כל אלה שראו אותם מממשים את מה שניסה נתניהו לעשות ללא הצלחה, הטיחו בהם שזו ממשלת האחים המוסלמים שנותנת תקציבים לתומכי טרור, אבל איך לומר בעדינות, אם אתה משגיח הכשרות אל תתלונן על טרפות במסעדה.

הונאה

וזה מזכיר לי את הטענות נגד בנט, שהונה את בוחריו ובאופן בלתי נסבל הקים בקולותיהם ממשלה שהבטיח לא להקים. שלא יובן לא נכון, אני שותף מלא לטענות הללו, וכל מילה רעה על ההונאה הזאת מוצדקת. אלא שכל אלה שנדהמו כיצד הונו אותם וגנבו את קולותיהם, לא הנידו עפעף כשנתניהו קיבל קרש הצלה לממשלתו בעזרת בני גנץ, חתם על הסכם רוטציה לראשות הממשלה, ואחר כך דאג שלא להעביר תקציב ולא לממש את הרוטציה. אנשי המחנה התומך בו לא אמרו "נוכל" ולא דיברו על "הונאה", הם דיברו על גאון פוליטי.

אם זו גאונות להפר במרמה הסכמה על רוטציה, אז זו גאונות לא פחות גדולה להפוך לראש ממשלה עם שישה מנדטים. גאונות עם פטנט רשום. אז לא, זה וזה לא גאונות, בשני המקרים מדובר במרמה. והבעיה היא שמתקבע בתודעה שהרמאים מרוויחים פוליטית, אבל מי שיתהלך ביושר - יפסיד. לא יודע מה איתכם, אני לא מתלהב.

עם הנצח והאיש החולף

מספר הפעמים שאומרים את המילה "נתניהו" ביום אחד במדינת ישראל תמיד זורק אותי להגדה של פסח. איך לאורך כל ה'מגיד' אין אפילו "משה" אחד. כי האיש, ענק ככל שיהיה, הוא לא הסיפור. עם ישראל נצחי, שליחותו בת אלמוות. האדם בר חלוף. הספירה של משה בעשר הספירות מכונה "נצח", דווקא מפני שהיה כל כך עניו עד שהתבטל לגמרי לסיפור הישראלי הגדול.

כן ביבי, לא ביבי. שונאים את ביבי, מעריצים את ביבי. רלביסטים, ביביסטים - כל זה משטח את השיח לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. ודווקא אנשי ימין ואנשי אמונה צריכים להיזהר מאוד מתלות מוחלטת באדם אחד, מוכשר ככל שיהיה. עם כלביא יקום, זה הסיפור. העם. לא האיש.

הוא זכאי. הוא חייב.

ובאשר לאיש - התגלגלה חובה על ידו של נתניהו שטבח שמחת תורה אירע תחתיו ויש לו אחריות, ברור שיש לו אחריות. התגלגלה זכות על ידו של נתניהו שעם כלביא אירע תחתיו ויש לו אחריות, ברור שיש לו אחריות. הוא לא השטן, הוא לא המשיח. הוא עתיר זכויות, גם עתיר חובות. אם תרצו את זה בשפתו של הרב קוק, שאמר על דורו "דור שכולו זכאי גם כולו חייב", אז גם מנהיג מדינת ישראל ככה בדיוק: כולו זכאי גם כולו חייב. הוא חילוני עם סייעתא דשמיא, מאמין עם חילול שבת. הוא מורכב מאוד. והוא קצת שיקוף של התקופה הזאת.

געגועים לפרה אדומה

אני לא מאמין שאני כותב את זה, ובעיקר מרגיש את זה, אבל בהתקרב אלינו פרשת חוקת אני מוצא את עצמי עם געגועים עצומים לפרה אדומה. אני לא מתגעגע דווקא לטקס עצמו, אבל משתוקק לאיזו רוח טהרה שתעבור על פני הארץ האהובה שלנו ותטהר את המוות שהתדפק על חלוננו כבר כמעט שנתיים.

טומאת מת נשמעת כמושג רחוק, אבל חשבו כמה אנשים, רבים מהם צעירים ואפילו ילדים, פגשו במלחמה הזאת את המוות בגובה העיניים. הותר לפרסום רודף הותר לפרסום, ואפילו בימי ההתעלות של 'עם כלביא' לא פסק המוות מאיראן ומעזה. חשבו כמה אנשים הלומי קרב, פוסט־טראומטיים, חיים בינינו, כמה אנשים שנחשפו למוות בלי להיכנס להגדרה הזאת, וכמה מעגלים של שכול - משפחתיים, חברתיים, לאומיים.

כך או אחרת כולנו טמאי מת עכשיו, לא במובן ההלכתי, כי אם במובן הנפשי. נרצה או לא נרצה, החשיפה המופרזת למוות מחלישה, מטלטלת ומערערת. אילו היה אפשר לזמן איזו רוח טהרה משמיים שתיגע בכולנו, שתשפיע שפע טוב של טהרה ושמחת חיים - התור להזאה היה ארוך ארוך.

לתגובות: [email protected]