רבים מאד, רבבות אנשים מן הסתם, מבין תומכי הממשלה הנוכחית, התקשו אתמול להסתיר את שביעות רצונם נוכח המחזה שהתגלה בבית המשפט העליון, שמעולם לא היה דוגמתו:
עימות פומבי, במילים קשות גם אם נימוסיות בהתאם לכללים, בין נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, לבין שניים משופטי ההרכב - אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ.
הדיון היה כידוע על מינויו של זיני לראש השב"כ. נשיא בית המשפט העליון, שגילה עצמו למבוכתו הרבה במיעוט בין שלושת השופטים, נאלץ להסכים למהלך המנוגד לאופיו השיפוטי ולהשקפת עולמו: לוותר על הנחתת החלטת בית המשפט על הממשלה, ולהחזיר את ההחלטה על מינוי ראש השב"כ לממשלה.
בג"ץ העניק שבוע לממשלה וליועמ"שית להגיע להסכמות על מינוי ראש השב"כ במקום החלטת בג"ץ. כשהשופט עמית מצא עצמו במיעוט, פתאום הוא גילה שפשרה איננה מילה גסה, והממשלה יכולה לקבל את ההחלטה על המינוי.
זה קרה כאמור בזכות עמידתם התקיפה של שני השופטים שטיין ושטייניץ. כך למשל, בעת שנציגת הפרקליטות, עו"ד נטע אורן, שטחה את טיעוניה, פנה אליה השופט שטיין: "יש לי קושי עם העמדה שלכם, משום שאני קורא את החוק, שהוא ברור. יש הלכה פסוקה שאומרת שבמצב הזה אין מנוס. אדם בניגוד אינטרסים יפעיל את הסמכות שלו".
השופטת כנפי-שטייניץ, הוסיפה על דבריו של שטיין והעצימה אותם, כשפנתה גם היא אל אורן: "יש כאן דיון ממושך בשאלת ניגוד העניינים לאורך כל חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה. אנחנו עוסקים בחוק שלפיו המחוקק מצא את ראש הממשלה כאדם המתאים למנות את ראש השב"כ לכל השיקולים אין שום ביטוי בחוות הדעת של היועמ"שית".
כשהנשיא השופט עמית אמר: "זה ניגוד עניינים לא ארוך שנים, ניגוד עניינים ממוקד, לא רחב מדי, בנושא ספציפי", השופטת כנפי שטייניץ הגיבה: "אבל אתם מבקשים פסילה מוחלטת. אנחנו עוסקים בניגוד עניינים בעיתוי שצריך לבחור את ראש השב"כ - מינוי שישפיע ל-5 השנים הבאות. יש כאן פסילה של הפעלת סמכות, מצופה לעשות את זה במשורה".
השופט אלכס שטיין טען: "ראש הממשלה יכול לחלוק על היועמ"שית ולחשוב שהחוק מדבר בצורה פשוטה על כך שהוא ממנה את ראש השב"כ". לזה הגיב השופט עמית: "אני לא מסכים. נקבע שהיועמ"שית היא הפרשנית של החוק".
שטיין הגיב: "בשביל זה אנחנו כאן. אני קורא את החוק והוא ברור. קשה לי עם דברים מחוץ לחוק".
בהמשך מתח השופט שטיין ביקורת ישירה על עמדת היועצת המשפטית לממשלה, מול נציגת היועמ"שית בדיון: "גם גברתי כפופה לחוק. איך הנחיית היועמ"שית נגד מעורבות נתניהו עומדת ביחס לחוק השב"כ?" יש בחוק משקל סגולי שצריך למינוי שזה ראש הממשלה ויש פסק דין של הנשיא ברק שאפשר לאפשר מינוי במצב של ניגוד אינטרסים ולמזער את הנזק".
עמית הגיב: "זו דוקטרינה במקרים חיוניים ונאמר שצריך להיזהר להרחיב אותה". השופט שטיין חתם את דבריו ואמר: "כנראה בית המשפט חלוק על מה זה מקרים חיוניים".
וזה רק מקצת הוויכוח בדיון אתמול.
זה המקום להזכיר מי מינה את שני השופטים הללו. את השופט אלכס שטיין מינתה שרת המשפטים איילת שקד בממשלת נתניהו הרביעית, תוך מאבק איתנים נגד כל הגורמים שניסו למנוע את בחירתו. כשהציעה את שמו בינואר 2018 למשרת שופט בבית המשפט העליון, פנתה לוועדה לבחירת שופטים ד"ר אורית קמיר, שהיה לה סכסוך ארוך שנים עם שטיין, בטענה שהתנכל לה בעת ששניהם נמנו עם סגל האוניברסיטה העברית.
חבר הוועדה לבחירת שופטים, השופט חנן מלצר, אמר שיתמוך במועמדותו של שטיין רק אם בנו בן ה-24, החי בארצות הברית, ישרת בצה"ל. שטיין התחייב שכך יהיה. חבר הכנסת אלעזר שטרן כתב לחברי הוועדה כי במינויו של שטיין יש "משום יריקה בפרצופם של ערכיה הבסיסיים של החברה בישראל", אך לאחר מינויו של שטיין בירך אותו.
הוא נבחר בסוף בעקבות 'דיל' של איילת שקד עם השופטים בוועדה ובראשם הנשיאה אסתר חיות, עסקת שטיין תמורת גרוסקופף. עסקה שכמובן קיבלה נאצות וחרפות: מה פתאום שרת המשפטים עושה 'דיל' עם שופטי בית המשפט?
איפה המשילות? בפברואר 2018 נבחר שטיין לכהן כשופט בבית המשפט העליון, ולאחר שחזר להתגורר בישראל וויתר על אזרחותו האמריקנית הושבע לתפקיד ב-9 באוגוסט 2018, עם פרישתו של השופט אורי שהם.
את השופטת גילה כנפי-שטייניץ מינה שר המשפטים גדעון סער ב'ממשלת השינוי' בראשות נפתלי בנט. כן, אותה ממשלה עם מנסור עבאס, הממשלה המאוסה והמושמצת עד היום. באותה ממשלה, בשיטה דומה, של דיל בוועדה למינוי שופטים, הצליח סער להביא למינוי השופטת שטייניץ. בפברואר 2022, ימי ממשלת בנט, היא נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון והושבעה כשופטת בית המשפט העליון ב-6 במרץ 2022.
שני שרי משפטים מהימין האידיאולוגי, שלא ניסו להטיח את הראש בקיר עם רפורמה משפטית קיצונית כמו שינוי הוועדה למינוי שופטים תוך כדי מאבק גלוי, ובאמצעות דילים בוועדה למינוי שופטים הצליחו למנות שני שופטים שמרנים - גם אם לא תמיד ההחלטות שלהם הם לרוחה של הממשלה או של הימין השמרני, גם שלי. אבל בדיון אתמול בבית המשפט העליון הוכח עד כמה לטווח רחוק המינוי שלהם היה חיוני וחשוב.
מה שמעורר את השאלה - איזו שיטה עדיפה? שיטת שקד-סער שאת פירותיה ראינו אתמול, או שיטת יריב לוין שעדיין לא הצליח לקדם ולו סעיף אחד ברפורמה שלו?