מדוע נענש משה בפרשת מי מריבה? האם משום שהוא היכה בסלע ולא רק דיבר אליו? הלוא ה' ציווה אותו להביא את מטהו. האם לא היה זה כדי שיכה בסלע? כך שואל הרמב"ן: "אבל לא נתחוורו, כי מאחר שציווה 'קח את המטה' יש במשמע שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור בלבד מה המטה הזה בידו?"
על מדוכה זו רבו הדרשנים. הרמב"ם בשמונה פרקים טען שהבעיה הייתה חיסרון במידת הסבלנות של משה. אולם לעניות דעתי הרמב"ם לא התכוון לבעיה מוסרית בלבד.
משה נענש משום שברום דרגתו לא הבין את מצוקת בני ישראל הצמאים למים. הם היו זקוקים לדברים שהגוף תלוי בהם כמים ומזון, ולא היו בדרגתו של משה, שבהיותו בהר סיני לחם לא אכל ומים לא שתה. קרבת אלוקים לבדה ריוותה את צימאונו. כדברי הגמרא, בשביל משה, יראת שמיים הייתה דבר קטן בעיניו.
אם כן, דרגתו הגבוהה של משה והמרחק הרוחני בינו ובין עם ישראל גרמו לו לכנות את עם ישראל "מורים" במצוקתם למים. ההכאה שלו בסלע במקום דיבור ביטאה כוח במקום הסבר והבנה. התגובה האלוקית לכך הייתה הפסקת מנהיגותו של משה.
הרגולציה השלטונית לוקה בדיוק בבעיה הזאת. הרגולטור רואה לנגד עיניו חוק, צדק ואמת. הוא פועל בשם הצדק גם כשהצרכים הבסיסיים של אנשים רבים בחברה אינם נענים. מכיוון שהחברה ממשיכה לפעול להשגת צרכיה, הרגולטור נוקט אלימות כדי להשיג את מבוקשו. התגובה לכך היא תמיד, במוקדם או במאוחר, הסרת סמכותו של הרגולטור.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'