בימים האחרונים נדמה שאזרחי ישראל מופתעים יותר מהייסוף בשקל (התחזקות השקל) מאשר מהתנהלות מערכת "עם כלביא".
נדמה שהשקל הוא המטבע ה-"חזק בעולם", וכי הדבר הוא תוצאה של המערכה הצבאית. אולם הסתכלות רחבה יותר על התהליכים הפועלים ברקע מראה כי ההתחזקות האחרונה בשקל היא חלק מתהליך ארוך טווח, שהחל כבר עם סיום האינתיפאדה השנייה בסוף שנת 2003.
הרפורמות המבניות שבוצעו בעת המיתון הגדול של תחילת המילניום הנוכחי הכניסו את המטבע הישראלי לגל עולה בו הוא נמצא כבר מעל ל-20 שנה. רפורמות מבניות חשובות אלו הן מהגורמים העיקריים למהפך שחל מספר שנים לאחר מכן במאזן התשלומים של ישראל, כאשר החשבון השוטף במאזן התשלומים עבר מגירעון כרוני ובלתי פתיר למצב בריא של עודף יצוא. יש לציין שעודף היצוא הולך ומתגבר מאז.
בעשרים השנים האחרונות ידענו לצערנו משברים מקומיים וגלובליים רבים, כגון מלחמת לבנון השנייה, מחאת האוהלים ויוקר המחייה, משבר הסאב-פריים, המלחמה באוקראינה, מערכות הבחירות הבלתי נגמרות, זוועות השבעה באוקטובר, משבר החטופים והמלחמה בה אנו נמצאים מזה כמעט שנתיים. הנתונים מראים כי היצואן הישראלי הוכיח גמישות רבה, וידע לצמוח גם בעת משברים אלו.
מנגד, הקשיחות הרבה של הביקוש העולמי ליצוא הישראלי, כלומר העדר התחליף למערכות הנשק הישראליות המתוחכמות, לשירותי המו"פ והסייבר הישראלי, ובכלל ל-"חוצפה" הידועה והמוכרת של היזמות הישראלית - הם המסבירים את הזינוק המתמשך בעודף היצוא של ישראל. לכך יש להוסיף, כמובן, את תגליות הגז הרבות, שהקטינו את היבוא והזניקו את היצוא.
גם בנק ישראל הוא "שחקן חיזוק" במשחק המטבעות, למרות שמטרתו המוצהרת היא הפוכה. ראשית, בנק ישראל רכש מאז מרץ 2008 מיליארדי דולרים רבים בניסיון להחליש דווקא את השקל מול הדולר. הרציונל שהנחה את הנגידים השונים מאז היה הרצון לשמור על שער חליפין מחוזק של הדולר מול השקל, ובכך לעזור ליצואנים אשר התחזקות השקל פוגעת קשות ברווחיות שלהם. אולם תוצאת הלוואי של מסע רכישות הדולרים הייתה הצטברות יתרות מט"ח אדירות בידי ישראל, הנושקות שוב לרמת רבע טריליון דולר. רמה זו משדרת למשקיעי העולם עוצמה ויציבות, ולכן תומכת דווקא בהתחזקות השקל.
שנית, בנק ישראל משמר מזה תקופה ארוכה ריבית גבוהה, וזאת כאשר בארה"ב, באירופה ואף בקרב שותפות סחר משמעותיות נוספות של ישראל, הריבית כבר עמוק בתהליך הפחתה. ריבית גבוהה זו היא אומנם חלק אינטגרלי מהשמרנות המובנית של בנק ישראל, אך פערי הריבית המתגברים בין הריבית המשולמת על החזקת המטבע הישראלי מול הריבית המשולמת על החזקת המטבעות העיקריים במערב דוחפים שוב יותר ויותר ספקולנטים להמר על השקל.
"שחקן חיזוק" משמעותי נוסף במשחק המטבעות של השקל הוא "מר ישראלי": חלק הולך וגדל מתיק הנכסים הפיננסיים של הציבור מושקע בבורסות העולם, כלומר במט"ח. הגופים המנהלים כסף זה חוששים מהתחזקות השקל, אשר תפגע באופן ניכר בתשואת התיק השקלית לאורך זמן. לכן הם "מגדרים" לפחות חלק מהחשיפה המטבעית של תיק ההשקעות, כלומר מוכרים מט"ח.
העניין הוא שכל עלייה של אחוז בודד בבורסות הזרות יוצרת צורך נוסף לגדר את התיק ולמכור מט"ח. התוצאה לה כולנו עדים כעת היא כניסה למנגנון של "פרפטום מובילה" או תנועה מתמדת של התחזקות המטבע הישראלי.
הכותב הוא ראש המסלול ללימודי מנהל עסקים בחוג הרב תחומי במכללה האקדמית אשקלון