להיאחז באור: על אופטימיות בימים של כאב

במציאות של חרדה מתמשכת ואיום קיומי, המאמר מציג את האופטימיות לא כרעיון נאיבי אלא כמשאב חוסן מוכח, שמאפשר להתמודד עם טראומה ולשמור על רווחה נפשית.

בהתבסס על ממצאים עדכניים במחקר שנערך בקרב אנשי כוחות הביטחון, המאמר מדגיש את כוחה של חשיבה חיובית לגייס כוחות פנימיים ולטפח חוסן אישי וחברתי.

החיים בישראל בשנים האחרונות מאופיינים בפחד, אובדן, ודופק לאומי בלתי סדיר. מהקורונה דרך מחדל וטבח השביעי באוקטובר, החטופים, מלחמת חרבות ברזל, ההסלמה בצפון מול חיזבאללה, וכעת המלחמה מול איראן. השגרה התרסקה, והחרדה הפכה נוכחת וקולנית בחיינו כפי שלא הייתה מעולם. הורים שולחים את ילדיהם לגן בפחד - גם אם יש ממ"ד, מה עם הדרך לגן? ומה עם הדרך חזרה? ילדים לומדים לצייר טילים במקום שמש, ללמוד חשבון מהמקלט ובמקרה הטוב דרך הזום. בבתי הספר, ילדים כבר אינם יודעים מהי למידה רציפה, או טיול שנתי שלא בוטל. ו

יש גם את הילדים שהיו בכיתה ח' כשהחלה מגפת הקורונה והיום, חמש שנים אחרי, הם כבר בצבא. כמעט שליש מחייהם עברו תחת אירועים מתמשכים של חוסר ודאות קיומית, חרדה, סגר, אש ואיום טילים. זו מציאות שמעצבת דור. נדמה שחוסר הנורמליות הפך להיות הנורמה. ואם פעם היינו שואלים מתי הכל ייגמר, היום אנחנו בעיקר שואלים איך מחזיקים מעמד ואיך זה יגמר.

דווקא מתוך המקום הזה, שבו הכל חשוך, חשוב לדבר על אור. לא על תקווה נאיבית, אלא על אופטימיות אקטיבית. ד"ר יאיר בן דוד, פסיכולוג חברתי, שספרו "אופטימיות כבחירה מוסרית" נכתב גם לאור אובדן אישי קשה - מות אחיו עמישר בלחימה, מציע הבנה חשובה של המושג "אופטימיות".

לדבריו, אופטימיות איננה ניבוי לעתיד טוב, אלא הכרעה מוסרית - לבחור להאמין בטוב, גם כשאין סיבה הגיונית לכך. זו מחויבות מוסרית לפעול, לבנות, ולחזק, דווקא כשהייאוש קורץ והציניות מזדחלת ללב. "האופטימיות היא תשובה מוסרית לעולם לא מושלם", כותב בן דוד. "היא מסר לאחריות, לא לבריחה. לא תחושה, אלא עיקרון פעולה". בעולם שבו קל יותר להתכנס לתוך אדישות או שנאה, הבחירה באופטימיות היא מעשה של תיקון. היא מרד מוסרי נגד הכאב, ההרגל, והקיפאון.

גם גישת הפסיכולוגיה החיובית, כפי שפותחה בראשית שנות ה־2000 על ידי פרופ' מרטין סליגמן, מנסה להתמודד עם השאלה, מה מאפשר לאנשים לא רק לשרוד, אלא אפילו לצמוח לשגשג, בעקבות מצבי לחץ, משבר וכאב. בתוך שדה מחקר זה, אופטימיות וחשיבה חיובית נחשבים למרכיבי ליבה של חוסן נפשי ופסיכולוגי. לפי מודל "ההרחבה והבנייה" של פרופ' ברברה פרדריקסון, רגשות חיוביים כמו אופטימיות, תקווה ותחושת משמעות, מרחיבים את טווח המחשבה והפעולה של האדם ומאפשרים לו לבנות משאבים פנימיים וחיצוניים המסייעים בהתמודדות עם מצוקה.

במחקר שבוצע במכללה האקדמית אשקלון, על ידי החוקרות ד"ר גבי קאשי-רוזנבאום וד"ר סמדר נוי, נאספו נתונים מ- 111 אנשי כוחות הביטחון שנחשפו לאירועים טראומטיים בעקבות אירועי ה- 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. ממצאי המחקר הראו שאופטימיות משמשת כמשאב חוסן להפחתת סימפטומים פוסט-טראומטיים ותורמת לשמירה על רווחה נפשית, בקרב אנשי כוחות הביטחון.

ממצאי המחקר מוסברים לאור גישת הפסיכולוגיה החיובית לפיה אנשים אופטימיים נוטים לראות משברים כמצבים זמניים ולא כסוף העולם, תופסים את עצמם כבעלי השפעה, ופועלים יותר בעבור שינוי ולא נכנעים לפסיביות. ולא פחות חשוב, הם מעבירים את אותו דפוס גם לילדיהם. אופטימיות, אם כן, אינה נאיביות או הכחשה, אלא גישה מנטלית שמאפשרת לפרט ולחברה לגייס אנרגיה נפשית, להתגייס לפעולה, ולשמר אמונה שיהיה טוב גם בתנאים קשים.

הטור הזה אינו קריאה להתעלם מהמציאות. כולנו יודעים עד כמה היא כואבת. זו קריאה לסרב לשקוע בתוכה עד כלות. לסרב להתייאש. לסרב להיות אנשים שחיים על אוטומט הישרדותי. לבחור באופטימיות, לא כתחזית, אלא כצעד ראשון בדרך לתיקון. ומה אפשר לעשות בפועל? לשאול שאלות עם אופק. במקום “מה יהיה?”, נסו לשאול “מה אני יכול/ה לעשות?”, או “מה אפשרי ברגע זה?”. שינוי ניסוח קטן יוצר שינוי עצום בתחושת השליטה והכיוון. לאמן את תשומת הלב לטוב.

בסוף כל יום, לבד או עם המשפחה, התעכבו רגע על שלושה דברים טובים שחוויתם. הם לא חייבים להיות דרמטיים: חיוך של שכן, שיחה טובה, שקט פתאומי. מה שמתמקדים בו גדל. להוריד מינון של חדשות ולהעלות מינון של קשר אנושי - מוכוונות לדאגה ליקיריכם, לתמיכה בקהילותיכם ובהושטת יד לזולת. החשיפה הרציפה לחדשות מגבירה חרדה ותחושת חוסר אונים.

במקום עוד כותרת, חייגו לחבר/ה. קראו ספר עם הילד/ה. גם זאת פעולה של חוסן. והכי חשוב, להיות מקור לאופטימיות עבור אחרים, אם יש לכם מילים טובות, אמרו אותן בקול רם. אם מישהו מתקשה, שבו אתו. אופטימיות פעילה עוברת דרך קשר, חמלה ונוכחות. היא מדבקת. ולעשות מעשה, גם קטן. מי שמרגיש חסר אונים, שיתרום דם, שיחבק ילד, שיתנדב אפילו שעה בשבוע. עשייה מייצרת רגש חיובי. פעולה בונה חוסן. והידיים שנעות ומעניקות, מרפאות את הלב.

הכותבת היא מרצה בכירה בחוג ללימודים רב תחומיים במדעי החברה במכללה האקדמית אשקלון