אפרת ג'קסון, תושבת ירוחם ואם לנועם, לוחם בן 31 תושב בת עין, נשוי ואב לשניים - התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה בכנות ובאופטימיות על פציעת בנה בקרב בלבנון ועל ההתמודדות של המשפחה מאז הפציעה הקשה.

נועם נפצע במהלך קרב פנים אל פנים בלבנון, לאחר ששירת תקופה ארוכה במילואים בעזה. במהלך כניסת הכוח למבנה, ירו מחבלים מתוך פתח נסתר - שהתברר כמנהרה - לעברו ולעבר הצמד שלו. במהלך ניסיון חילוץ של חברו שנפצע, הושלך לעברם רימון שגרם לנועם לאבד את רגלו.

"הגענו לבית החולים כשהוא היה מורדם ומונשם", מספרת אפרת. "לא הצלחתי להירדם כל הלילה. היו לי חזיונות - ממש ראיתי מלאכים מעופפים סביבי. אמרתי לעצמי שאולי אלו המלאכים ששמרו על נועם. זה היה נס שהוא נשאר בחיים".

במפגש הראשון עמו לאחר שהתעורר, בחרה לומר לו שני משפטים. "אמרתי לו: 'נועם, ראיתי את המלאכים ששמרו עליך, ותודה לה' שאתה איתנו'. ואז הוספתי, בהומור שמאפיין את הקשר שלנו: 'עוד תעשה לי שק קמח' - כי פעם הרים אותי ככה בטיול משפחתי, ועכשיו חשבתי שזה כבר לא יקרה".

במהלך הריאיון משתפת אפרת בהתמודדות עם שיקום הגוף והנפש, כולל עזרה מקצועית, תמיכה משפחתית בלתי מתפשרת, וגם שימוש רב בהומור. היא מספרת כיצד התמודדו יחד עם כאבי הפנטום - הכאבים באיבר שאיננו - וכיצד עודדה את בנה לראות את מה שיש, לא את מה שאבד. "עברנו לדבר על המשפחה, האישה והילדים, החברים, האמונה, המוזיקה - כל מה שיש לו מעבר לגוף".

מתוך ההתמודדות הזו נולד גם שיר, שכתבה בהשראת ביקורו של הרב הלל הורוביץ, רב בתי החולים, המגיע לחזק כל פצוע. השיר, שכולו אמונה, תקווה והודיה, נחתם במילים: וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.

במילות השיר מתוארת חזון עתידי של בית מקדש מונגש, בו ישרתו "כוהני המלחמה": הפצועים, הקטועים, העיוורים והמשותקים, כולם יחד בעבודת הקודש.

בבית המקדש השלישי ישרתו בקודש כוהני המלחמה, הפסחים והגידמים המשותקים והאילמים העיוורים והחרשים כבויי העור ונקובי הרסיסים כולם ביחד שמחים וששים ובבית המקדש המונגש הם יובילו בהליכונים את לחם הפנים הם יקטירו בפרוטזות את קטורת הסמים הם ישוררו על כיסאות הגלגלים וינגנו בנבל בכינור ובחלילים כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים כולם קדושים כולם עושים באהבה רצון קונם כולם הקריבו מעצמם ומבשרם. וה' יריח את ריח הניחוח ויאמר: לא הוסיף לקלל עוד את האדמה בעבורם.