1.
ושוב יש תחושת דשדוש בקשר למה שקורה בעזה.
לפחות ארבע פעמים בחצי השנה האחרונה נראה היה שבשלה השעה להסתער עד הסוף ולשים קץ לסאגה המייסרת, המתישה והמדממת הזאת. בפעם הראשונה זה היה בימים שלפני כניסתו של טראמפ לתפקידו, תחת ההצהרה שאם לא ישוחררו מיד כל החטופים - ייפתחו שערי הגיהינום על עזה. אבל ישראל, ממשלתה וצבאה החליטו להשאיר את שערי הגיהינום סגורים, ולהסתפק בעסקה שהותירה את רוב החטופים בשבי והחזירה מתוכם רק 30 חטופים חיים ושמונה חללים. בתמורה הסכימה ישראל להזרים לחמאס אספקה ביד רחבה, נסוגה מאזורים אסטרטגיים שנכבשו בדם חיילינו דוגמת ציר נצרים, וגם שילחה לחופשי 30 מחבלים מסוכנים כנגד כל חטוף ששוחרר.
2.
חשבנו שבתום סבב השחרורים הזה תינתן פקודת ההסתערות הגדולה, אבל נתניהו לא מיהר לשום מקום. הוא ניסה לקדם עוד עסקת שחרור חלקית, אך נתקל בסרבנות החמאסית שגם לאחר חיסולו של מוחמד סינוואר לא זזה מעיקשותה. ישראל יצאה סוף סוף למתקפה באזור ציר מורג ורפיח, אבל גם הפעם המטרה האסטרטגית לא הייתה חיסול סופי של חמאס, אלא הפעלת לחץ בתקווה שחמאס ייכנע ויסכים לעסקה חלקית נוספת. זה לא קרה, ואז נקרא הרמטכ"ל החדש אייל זמיר לפרוע את השטר שנתן לפני כניסתו לתפקיד, להציג ולבצע תוכנית שתביא אותנו תוך זמן סביר להשגת יעדי המלחמה - פירוק חמאס הצבאי והאזרחי ושחרור כל החטופים.
לקראת המבצע הגדול, שכונה בשם הלא ברור 'מרכבות גדעון', נקראו שוב לדגל רבבות חיילי מילואים, ורוכז כוח של חמש אוגדות כדי להסתער על עזה. גם הפעם, במקום תוכנית לכיבוש מלא של הרצועה, דובר על כיבוש 75 אחוזים ממנה בלבד, כדי להימנע מסיכון חיי החטופים בלחימה באזורים שהם מוחזקים בהם. השאלה אם יהיה די בכך כדי להפיל את שלטון חמאס לא באה לידי מבחן, שכן התנופה של מבצע מרכבות גדעון נעצרה אחרי כשבועיים בלבד, והפעם מסיבה טובה. תשומת הלב המטכ"לית הוסבה אל החזית האיראנית הקריטית שהלחימה בה, בעיקר מהאוויר, נמשכה אומנם רק 12 ימים, אך מטבע הדברים קדמה לה הכנה מדוקדקת שהשתלטה על סדר יומו של המטכ"ל, חיל המודיעין וחיל האוויר. חלק מהכוחות שפעלו בעזה גם הוזעקו לחזיתות אחרות, בעיקר ביהודה ושומרון ובגבול ירדן, מתוך חשש שייעשה שם ניסיון לפתוח במתקפה כדי לסייע לאיראנים.
3.
המלחמה באיראן הסתיימה בהצלחה מזהירה, הפטרון הגדול של חמאס הוכה והושפל, ולכאורה שום דבר לא מפריע לנו כעת להשלים את המלאכה בעזה. אבל נתניהו בשלו - חותר לעוד עסקת חילופין חלקית, ששוב תהיה כרוכה מן הסתם בהפסקת אש ארוכה, בהזרמת אספקה מוגברת לחמאס ובסיבוב נוסף של שחרור מחבלים עוד יותר מסוכנים ומתועבים. צמרת צה"ל החדשה, שהוצגה כמי שתוביל אותנו לניצחון, משדרת כעת בדומה לקודמותיה בתפקיד שמבחינתה עשינו כל מה שאפשר, ואולי הגיע הזמן לסיים את המלחמה בעסקה.
גם הניסיון לחלק מזון לאוכלוסייה בלי שחמאס ישתלט עליו, שנפתח בהצלחה יחסית, לא התקדם ואף נסוג אחורה. הסרטונים שמראים משאיות ששוב נכנסות לצפון הרצועה כדי ליפול לידי חמאס ולחזק את ידיו במלחמה מול חיילינו, פשוט מטריפים את הדעת. אי אפשר לסבול את הכניעה הזאת של הממשלה וצה"ל ללחץ הבין־לאומי ולתכתיבי המשפטנים.
4.
יש מי שטוענים שאת מה שלא השגנו עד כה כבר לא נצליח להשיג, ושאם לא ידענו לנצח במשך יותר משנה וחצי אין סיבה לחשוב שזה יקרה דווקא עכשיו. לאלה כדאי להזכיר שזה בדיוק היה מצבנו במשך קרוב לשנה בגבול לבנון. כמעט שנה דשדשנו שם בקרב הגנה מדמם, עד שניתן האות וצה"ל יצא למתקפה אווירית ויבשתית מוחצת שהורידה את חיזבאללה על הברכיים תוך שבועות ספורים, והחזירה את השקט והביטחון ליישובי הצפון. גם מול האיראנים היססנו ודשדשנו המון זמן עד שכבר לא נותרה ברירה, ואז יצאנו למתקפה אווירית מוחצת וזכינו לניצחון מזהיר. אז אומנם יעד הניצחון המוחלט שהצבנו לעצמנו בעזה הוא יותר מרחיק לכת, ואכן יש בחזית העזתית גורמים ייחודיים כמו המנהרות, התערבבות האויב באוכלוסייה האזרחית והימצאותם של חטופים בידו, אבל לא אלמן ישראל. אנחנו חייבים וגם מסוגלים למצוא את העוז והתבונה ולסיים גם את המערכה הזאת, ששילמנו עליה מחיר כבד שבעתיים, בניצחון ברור ומהדהד.
כדי שזה יקרה, צריך קודם כול להיות ברור שעלינו להציב כיעד את כיבוש הרצועה כולה. על הטענה שיש בכך כדי לסכן את חיי החטופים, יש להשיב שכבר שילמנו בחיי עשרות רבות מחיילינו, אולי אפילו מאות, בגלל צורת הלחימה הזאת שלצורך הימנעות מסיכון החטופים מסכנת שוב ושוב את חיי החיילים. יש לנו כעת כ־20 חטופים חיים, ויש לעשות הכול למען הצלתם, כולל הסיכון הבלתי נמנע לחיי הכוחות שיישלחו לחלץ אותם אם יהיה בכך צורך. אבל אין לקבל מצב שבו הביטחון הלאומי נפגע באופן שיסכן מיליונים ויותיר את מערב הנגב תחת איום מתמיד, רק משום שלא השלמנו את המלאכה והותרנו את ארגון המרצחים חמאס על רגליו. וגם אין לקבל את הדשדוש הנוכחי, שמבקש לשחרר חלק מהחטופים בפעימות שמחזירות לאחור את המאמץ שהושקע בהחלשת חמאס ובדחיקת רגליו. לא עומד לרשותנו כל הזמן שבעולם, ההכרעה צריכה להיות מושגת בשבועות הקרובים.
יש להשתחרר מהתפיסה ששמה את שלומם של החטופים מעל לכל ערך אחר. מאז ומתמיד הייתה ישראל מוכנה לסכן את חייליה כדי להציל בני ערובה וחטופים, אך מעולם היא לא התחייבה שאיש מהחטופים לא ייפגע בעת מבצע החילוץ. בשנת 1974 סירבה ישראל לדרישה לשחרר כ־20 מחבלים מהכלא, ושלחה יחידה מובחרת לחלץ ילדים שהוחזקו כבני ערובה בידי מחבלים בבית ספר במעלות, בפעולה שבה נהרגו לא פחות מ־22 מבני הערובה. גם לאנטבה שלחנו מאות חיילים תוך סיכון חייהם וחיי יותר ממאה בני ערובה, רק כדי לא להיכנע לדרישת החוטפים לשחרר מהכלא 50-40 מחבלים. היה ברור שהמבצע באוגנדה כרוך בסיכון המחלצים והמחולצים, ואכן שילמנו מחיר מסוים בחיי אדם, אך מבצע יהונתן באנטבה ייזכר כאחת ההצלחות היותר גדולות של מדינת ישראל במלחמתה בטרור הפלשתיני. אלה הם ערכי הלחימה שהנחו אותנו פעם, לפני שלימדנו את כל הטרוריסטים בעולם שבאמצעות חטיפת אזרחיה וחייליה ניתן להוריד את ישראל על ברכיה. לשם עלינו לחזור.
5.
בדרך אל הניצחון יש להפסיק לחזק את חמאס, ולדאוג שהסיוע ההומניטרי יגיע רק לידי אוכלוסייה שאינה לוחמת. המשך המצב הנוכחי, שבו אנו מתחזקים את האויב תוך כדי שאנו נלחמים בו, הוא טירוף והפקרות שמסכנים את חיי חיילינו.
יש לטפל בתקיפות בסירוב של צמרת צה"ל להקים ממשל צבאי כאלטרנטיבה שלטונית שהיא הכרחית כדי לפרק את שלטון חמאס האזרחי. ואם צה"ל לא מסוגל, יש להפקיד את המשימה בידי משמר הגבול או בידי גוף אחר שיוקם במיוחד לצורך המשימה החיונית. במקביל, יש לשים על הכוונת את הפקידות האזרחית של חמאס, שאנשיה הם חברים לכל דבר בארגון טרור. גם מי שמחלק משכורות למחבלים מטעם חמאס צריך להיות מחוסל או לפחות עצור.
והגיע הזמן להטות אוזן לעצה של בכירי צבא רבים, שהציעו להכניע את חמאס באמצעות נשק המצור. יש להניע את האוכלוסייה האזרחית דרך נקזים אל מתחם מוגבל, ולמנוע מים, דלק ומזון ממחבלי חמאס שיישארו באזורי הלחימה, עד שהם ירעבו ויצמאו וייאלצו להיכנע.
מר נתניהו, אין לנו זמן לדשדושים נוספים ולעסקאות חלקיות. עליך לגלות אומץ ובהירות ערכית, ולהבין שזה הזמן להשלים את המשימה ולא להפסיק עד לניצחון.
הדשדוש חייב להיפסק גם למען לוחמינו מחילות השדה, שכבר יותר משנה וחצי נושאים ביזע ובדם את האלונקה הכבדה הזאת. טייסי חיל האוויר זכו לקצור הצלחות מזהירות בלבנון ובאיראן, וברוך השם שבו כולם לבסיסם בשלום וללא שריטה. חיילי החי"ר, השריון וההנדסה עושים מלאכה קשה שבעתיים ומשלמים מחיר כבד פי אלף. אחרי יותר משנה וחצי של מלחמה סיזיפית מייסרת ומדממת, מגיע להם לנחול ניצחון ולדעת שקורבנם לא היה לשווא.
לתגובות: [email protected]