אחיי המתנחלים,
עברנו בשבת אירוע מזעזע: קצין צה"ל יורה ביהודים, בנערים. הקצין היורה מקבל גיבוי מדו"צ, שמסתיר במשך השבת את סיפור הירי והפציעה ומדווח על אלימות המתנחלים. לאחר הירי, היחידים שנעצרים הם הנערים, כולל ניסיון לחקור את הפצוע וכולל מעצר איש מד"א המסייע לפצוע.
אנשים מזועזעים מהירי, ובאותה נשימה טוענים כנגד הנערים שהם הורסים יחסים טובים בינינו ובין הצבא שנרקמו בעמל רב.
חברים, ראשית - פרופורציה. ירי הוא ירי הוא ירי.
שנית, אנחנו הצבא. האם מישהו בעוטף צריך להוכיח ולעמול על מרקם היחסים עם הצבא מעבר לפינוק והערכה על עבודת הקודש? אז כן, פעם, בעידן הקודם, לפני טבח שמחת תורה, הייתה קונספציה: הערבים הם לא אויב, הצבא הוא האו"ם והוא צריך לפשר בין הערבים, המכונים "פלסטינאים" (על שם מדינת פלסטין העומדת לקום), לבין המתנחלים. מישהו דאג ללבות את האש הזרה הזאת.
אבל אחרי שמחת תורה התפקחנו והבנו שהערבים הם אויב. שמענו אותם תוך כדי הטבח קוראים לאנשי הקיבוצים "מיסתעתנין" - שפירושו מתנחלים. כולנו מתנחלים בעיניהם ולכולנו דין מוות. זוהי מלחמת אל-אקצה, מלחמה על ירושלים.
מאז, רוח אחרת הייתה עם ישראל, ואנחנו מנצחים בעזרת ה' ובגדול.
אבל ביהודה ושומרון כאילו כלום לא השתנה. אנחנו גרים פה בסימן שאלה. מדי פעם הערבים יורים אלינו, הורגים בנו, אבל הערבים "שלנו" לא מקבלים יחס כמו ערביי עזה ולבנון. הם לא מוגדרים כאויב, ואנחנו לא מוגדרים כבעלי זכות מגורים ובעלות על האדמה וזכות פשוטה לחיים. קמפיין "אלימות המתנחלים" עדיין מהדהד. הצער הגדול הוא שאנחנו בלי משים מצטרפים אליו.
הנוער, שמוסר נפש על הגבעות למעננו ולמען כל תושבי ישראל, שעוצר את ההשתלטות הערבית שמוסדות המדינה ובעיקר הפרקליטות גיבו, שמאפשר התיישבות יהודית נרחבת ומעוררת השתאות וחיי ביטחון לכולנו; נוער שחי בתנאי שטח בחום ובקור; נוער בסיכון - החרבת הגבעה; נוער שנעצר; שבשלב השיקום השב"כ מאיים על מעסיקיו שלא לקבל את הנערים לעבודה; שבנות ובנים מוטרדים מינית; שחווה מכות ואלימות. ואם אין הוכחות משפטיות, אפשר להמציא מעצר מנהלי. כולנו נחשפנו ל"א'" שמכניס אותם לתאי מעצר עם עכברים ואין צורך בהוכחות בשל מה.
מכירים את מי שהושם במעצר מנהלי על בימוי סרט. מכירים ראש ממשלה שהשב"כ עוצר את תפקודו ואת החלטותיו. מכירים שחיילים נשלחו להתאמן בפינוי מתנחלים שחטפו חייל. כך נוצרת אווירה ויחס אליהם כאל אויב. מישהו מנסה לשסות, לחבל ולפלג. כמה לא מפתיע שמגיעים לירי חי.
ישנם שלושה נערים ירויים, פגועים, שעלולים להישאר נכים. השוטר שירה בהם ממשיך לעבוד במשטרה, לא הועמד לדין. רוצחי אהוביה סנדק לא הועמדו לדין. מי שכן הועמד לדין הם חבריו לרכב שכמעט נרצחו איתו.
חברים אהובים, הגיע הזמן לשנות קונספציה גם ביהודה ושומרון. אנחנו רוצים את צה"ל של איראן ושל עזה. וכיון שאנחנו מאמינים בצה"ל נאמן, בצה"ל מנצח - אנו דורשים: שהקצין שירה יושעה ויועמד לדין. מציעים לו ללכת לבקר ולהתנצל בפני הנער ומשפחתו. שדו"צ ייחקר על חוסר אמינות והטעיה מבית וקסנר.
ולכם, משפחות הגבעות והנערים, אתם עושים מעשים גדולים. אנא המשיכו את הגדלות הזאת גם כלפי החיילים - האחים שלנו. נכון, הם לא התגייסו לשם פינוי יהודים, לא בגוש קטיף ולא בבעל חצור. אנא צרפו את ערך אהבת הארץ לערך אהבת עם ישראל. כולנו אחים.
לעוסקים בצרכי ציבור באמונה, קיבלתם שיחות טלפון עם אינפורמציה לא נכונה. אל נא תיפלו בפח השיסוי. לנערים בגבעות נכון לתת יחס כמו לכל קבוצת אוכלוסייה, לראות את המעלה שבהם, לנסות להתחבר.
ואחרונים אהובים, משפחתו היקרה של אסיף, אוהבי הארץ משרתים בצה"ל ובגבעות. מקווים שתקבלו את החיזוק וההתנצלות הראויה ומאחלים לאסיף הילל בן אפרת רפואה שלמה.
צבא הגנה לישראל הוא צבא קדוש, חלק מחזון דורות של עם השב לארצו מתוך זקיפות קומה. צבא של עם שהוא אור לעולם, ומדהים את העולם כשהוא בגדולתו, מקדש שם שמיים. צה"ל קם כדי לנצח. לנצח במלחמת האור בחושך. וכדי לנצח צריך לדעת מהו האור ומהו החושך. לשם מה נלחמים, מי האויב, במי נלחמים ובמי לא.
וזה יקרה! בעזרת ה'.
הכותבת תושבת חברון, ארגון חננו