במאי 2025, כאשר מבצע "מרכבות גדעון" , שהוא המשכו של מלחמת "חרבות ברזל" יצא לדרך, אושרו מטרות המבצע והם : הכרעת חמאס, שליטה מבצעית על השטח, פירוז השטח, פגיעה ביעדי השלטון של חמאס, ריכוז והנעת אוכלוסייה והשבת בני הערובה.
למעשה הובטח לנו סוף סוף הניצחון המוחלט על חמאס אליו אנו מייחלים מאז תחילת המלחמה בשביעי לאוקטובר 2023 והחזרת החטופים.
עוד הובטח לנו כי הפעם זה שונה. לא עוד אשליות, לא עוד סבבים, לא עוד טפטופים. חמש אוגדות, כך נאמר, נכנסו בכל עוצמתן, עם משימה אחת ברורה - לחסל את שלטון חמאס. אכן היה זה רגע בו רבים האמינו שהמדינה ניעורה מחלום הרפאים של ההכלה, ההבלגה ושיטת "הפשיטות", ועומדת סוף-סוף לממש את חובתה ההיסטורית - להבטיח את ביטחון אזרחיה, ולהשיב את ההרתעה שנרמסה.
ילדינו ולוחמינו יצאו שוב לקרב בידיעה שלא יצטרכו לחזור לסבב נוסף. בהבנה שהחמאס לא ישלוט יותר בשיירות האספקה ובידיעה ששטח שכבשו לא ישוחרר שוב. הם הבינו שהם וחבריהם לא יצטרכו לשוב שוב, ולהקיז דם נוסף כדי לכבוש את אותם שטחים, בפעם החמישית.
אז הבטיחו. מאז, לא הבטחה אחת בלבד הופרה. נאמר לנו כי חמאס לא יוכל לשלוט על משאיות הסיוע - ובפועל, מחבלי חמאס ושולחיהם לא רק שולטים, אלא משתמשים באותן משאיות להזנת מנגנון הטרור ולשליטה על תושבי הרצועה.
הובטח לנו שלא תתבצע נסיגה משום שטח שנכבוש - והנה, במסגרת עיסקת השחרור המתגבשת ממש בימים אלה, שוב מדובר על נסיגות מציר פילדלפי, ומציר מורג ומאזורים בצפון הרצועה ודרומה.
אך המזעזע מכל הוא מה שמתרחש עתה - לקראת עסקת החטופים המתגבשת.
הובטח לנו - "לעולם לא עוד". לעולם לא נחזור לימי הסלקציה, בהם יהודים, ביניהם סביי וסבתותיי, דודים ודודות שלי, עמדו חסרי ישע מול המקל של יוזף מנגלה ימ"ש, שקבע מי ימשיך לחיות ומי יישלח אל מותו.
אך הנה, שוב עומדת אומה שלמה מול אותה מציאות מוסרית נוראית - רק עשרה מהחטופים החיים יוחזרו. רק עשרה. ואת השאר, נפקיר.
צוררי ישראל, הם אלה שיחליטו מי "ראוי" לשחרור, ומי יישאר במעמקי עזה. סלקציה מודרנית, עטופה בשפת הסברה מעודנת, אך ריח הסירחון המוסרי והערכי נודף ממנה למרחקים.
איך הגענו למצב הזה? איך ממשלת ישראל, שהבטיחה, יש לומר שוב ושוב, מלחמה עד חורמה, מתכופפת שוב אל מתווה של כניעה? איך שוב אנחנו מתדיינים עם ארגון רצחני, כאילו מדובר במשא ומתן עסקי ולא במאבק קיומי?
למי שמתקשה להבין, יש דרך אחת לסיים את שלטון חמאס - נחושה, מוסרית ואפקטיבית. לפנות את כלל האזרחים מצפון הרצועה דרומה במסדרון מבוקר, תוך סינון קפדני. כל מי שיישאר בצפון - בן מוות. בצפון אין מים, אין חשמל, אין דלק - Dead Zone , עד שמכונת הטרור תחדל מלהתקיים. כך בחאן יונס, ברפיח וכך גם במחנות המרכז. לשבור את האויב - לא רק בשדה הקרב אלא גם ברוחו. כי אויב שיודע שכל מערכת חייו ושלטונו יחרב - יפסיד.
אסור להתבלבל: הפסקת אש ללא החזרת כל החטופים, ואני מדגיש כל החטופים עד האחרון שבהם, כולל הדר גולדין - היא כישלון בהשגת מטרות המלחמה.
עסקה שמבוססת על סלקציה - היא קלון. משא ומתן עם חמאס - הוא מכת מוות להרתעה, לביטחון התושבים ולמוסר גם יחד.
השורה התחתונה פשוטה: "לעולם לא עוד" - איננה סיסמה. זו חובתנו המוסרית והערכית.
לא חוזרים למשא ומתן - אלא אם כל החטופים יוחזרו. ואם לא - אז מלחמה. מלחמה עד חיסול מוחלט של חמאס. עד שיישארו רק ההריסות שלהם - ולא שלנו.
כי "לעולם לא עוד" - היא לא רק הבטחה. היא צו מוסרי. היא המשך הקיום של העם היהודי כולו, גם של תושבי יישובי העוטף, שהיום אפשרו להם לשוב לבתיהם ב"בטחה".
הכותב הוא אב ללוחמים שסיימו סבב רביעי במלחמה הנוכחית ונכד לסבים וסבתות שנרצחו בסלקציה של יוזף מנגלה ימ"ש