השבוע, בין כותרות המלחמה, הכאב והאי-ודאות, נרשמו ארבעה רגעים מעוררי תקווה שחשפו את העומק, העוצמה והרוח הישראלית - זו שלא נשברת גם בזמנים הקשים ביותר.
1. הספד של דמעות וגבורה
סגן גל, מפקדו הישיר של הלוחם נתן רוזנפלד ז"ל שנפל בקרב בג'באליה, נפרד ממנו בהלוויה בהתרגשות גדולה:
"אדבר רגע בשמך, נתן: תרימו את הראש, תנפחו את החזה, קחו משהו קטן מהרוח של נתן - ותחזרו לקרב… הלב נשבר, אבל הרוח רק התחזקה".
בין הדמעות, גל חשף את הדמות האמיתית של מפקדי צה"ל - לוחמים אמיצים עם לב ענק, רגישות ותחושת שליחות עמוקה.
2. "איבדתי גפיים, לא את האמונה"
ארי שפיץ, לוחם שנפצע אנושות בקרב ואיבד את ידו ושתי רגליו, התראיין לערוץ 14 השבוע ואמר:
"עשיתי את זה בשביל משהו שאני מאמין בו… אבוי לנו אם יש מישהו שחושב שהמלחמה הזו לא ראויה".
חיוכו הביישני, לצד המסר הברור והנוקב - הם שיעור בציונות, במסירות ובאמונה שאין להם תחליף.
3. חוזרת למדים, מתוך בחירה
לירי אלבג, ששבה מהשבי לאחר 477 ימים, בחרה לחזור ולשרת בצה"ל. אביה, אלי אלבג, סיפר השבוע:
"היא אמרה שהיא רוצה לחזור כדי לחסל חשבונות עם אלה שהחזיקו בה".
לבחור לחזור ללבוש מדים אחרי טראומה שכזו - זוהי גבורה לשמה.
4. חיבוק של חיבור לאומי
אתמול, בניר עוז, התרחש רגע שאולי חמק מהכותרות - חיבוק בין עינב צנגאוקר, אם חטופה, לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו.
למרות הפערים, הביקורת והכאב, דווקא באותו רגע שקט נחשף עומק הנשמה הישראלית - עם אחד, עם לב אחד.
תודה לגל, ארי, לירי, עינב וראש הממשלה. בזכותכם, גם בתוך סערת הימים, יש לנו על מה להישען - ועל מה לקוות.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית