ד"ר מיכאל בן ארי, חבר הכנסת לשעבר, פתח את השבוע בדיון נוסף במשפטו, במסגרתו הוא מואשם באמירות גזעניות.
בראיון לערוץ 7, הוא מסביר כי כפר באשמה בצורה גורפת, משום שלטענתו מדובר בכתב אישום מוטה וחתוך, המנתק את דבריו מההקשר. "במקום לינץ' ברמאללה כתוב 'פיגוע', אירועי שומר החומות מתוארים כסימטריה בין יהודים לערבים - זו עיוות מציאות", אמר.
לדבריו, המדינה מצפה ממנו להגיב על כתב האישום סעיף אחר סעיף, ובכך להכיר בלגיטימיות שלו: "כתבתי כפירה כללית. לא מודה בכלום - אפילו לא בכך שיש עיר שקוראים לה רמאללה. תצטרכו להוכיח הכול בבית המשפט". הוא מתאר שיח טעון באולם: "כבר בדיון הקודם התובע לא אהב את זה. היום השופט ניסה לשכנע אותי עם איומים".
בן ארי מבקש להפוך את המגמה: לא הוא זה שצריך להסביר או להוכיח, אלא הפרקליטות. "הם מדגישים בכתב האישום אמירות כמו 'צריך להוציא לאויב את החשק' - זו הסתה לגזענות?".
במהלך הדיון, הוא טוען, השופט ניסה למנוע ממנו להרחיב בדבריו, אך לדבריו הוא מתכוון להמשיך לעמת את העדים עם המציאות: "זו חובתי. גם אם יסגרו לי את הפה, אני אשאל את השאלות הנוקבות".
לטענתו, המשפט הוא חלק מקונספציה רחבה יותר שנועדה להנדס את תודעת הציבור: "מי שמתריע הוא זה שמפריע להם. אני לא מקבל את הסיפור של דו-קיום - וזה הופך אותי לאויב בעיניהם". הוא מוסיף כי הדברים שאמר נאמרו גם בעבר על ידי מנהיגים כמו ז'בוטינסקי ובן-גוריון: "אז למה זה הפך לפשע רק עכשיו?"
בן ארי מספר כי הוא ניצב מול חומרי תביעה עצומים, כ-4000 עמודים, אותם הוא עובר בקפידה: "אני לא הנאשם. אני המאשים. אני דורש מהתביעה להסביר על מה בדיוק ההאשמה?"
לסיום טוען בן ארי כי המשפט כולו הוא ניסיון לסתום פיות: "זו לא רק רדיפה אישית - זו שתיקה קולקטיבית של כל מי שמתריע על הסכנות. המשפט הזה הוא שיתוף פעולה עם האויב. זו לא מציאות נוחה, אבל זו האמת".