דבריו החריפים של הרב מאיר צבי ברגמן נגד הציונות הדתית, שבהם כינה אותה "כפויי טובה" וטען כי "קידשו את תאוות ניצחון המדינה", מחייבים מענה עמוק וערכי.
מאחורי המילים הקשות מסתתרת טעות יסודית בהבנת מהות השירות הצבאי במדינת ישראל ותפקידו בעבודת השם. הגיע הזמן להבהיר: השירות הצבאי אינו סתירה לתורה - הוא מימוש של התורה במלוא עוצמתה!
המצווה ליישב את ארץ ישראל ולהגן עליה, אינה רק מצווה מן התורה - היא חלק מעבודת השם עצמה. כפי שכתב הרמב"ן: "מצווה לרשת הארץ אשר נתן השם לאבותינו ולא נעזוב אותה ביד זר או נחריבנה".
הצבא הישראלי הוא הכלי הקדוש, באמצעותו מתקיימת מצווה זו. כל חייל המגן על גבולות ישראל, כל קצין המוביל יחידתו להגנה על הארץ, כל טייס הפורש כנפיו מעל לשמי הקודש - כולם ממלאים מצווה קדושה. אין זו סתירה לתורה - זהו מימוש של התורה במלוא היקפה.
הרב ברגמן רואה בציונות הדתית "קידוש תאוות ניצחון המדינה", אך הוא מחמיץ את הנקודה המרכזית: אין מדובר בתאוות ניצחון או בגאווה חילונית. מדובר בחובה קדושה להגן על חיי יהודים ועל קדושת הארץ.
כאשר חייל דתי-לאומי עומד במשמרת על גבול לבנון, הוא אינו "מקדש את המדינה" - הוא מגן על קדושת הארץ. כאשר הוא מונע ממחבל לפגוע בתושבי בני ברק או ירושלים, הוא אינו משרת "תאוות ניצחון", אלא ממלא את הציווי הקדוש "לא תעמוד על דם רעך".
הציונות הדתית הבינה משהו שהרב ברגמן מסרב להבין: השירות הצבאי הוא הוא עבודת הקודש. זוהי לא "חילוניות" אלא הקדשה של החילוני.
הרב ברגמן מאשים את הציונות הדתית ב"כפיות טובה" כלפי הציבור החרדי. אך יש לשאול שאלה כואבת: מיהו כפוי הטובה האמיתי? האם אלה שמגנים על הצבור החרדי בכל רגע ורגע, או אלה שמסרבים לקחת חלק בהגנה זו?
כאשר מטוס חיל האוויר נוחת לאחר תקיפה במנהרות החמאס, הטייס אינו חושב על "תאוות ניצחון". הוא יודע שהציל חיים בכל מקום בו יש יהודים - בעזה, בבני ברק או בירושלים. כאשר חייל גולני עומד במחסום, הוא אינו חושב על "גאווה מדינית", אלא על אחיהם בכל מקום שהם.
כפיות הטובה האמיתית היא של מי שנהנה מהגנה זו מבלי לתרום לה. היא של מי שישן בשקט בלילות בזכות השמירה של אחרים, ובבוקר קם וקורא להם "כפויי טובה".
הציבור הדתי לאומי מיישם הלכה למעשה את תורת ישראל המשלבת לימוד לצד מעשה - תורה שמצווה עלינו ליישב את הארץ, לעבוד את האדמה, להקים משפחות לתפארת ולשרת את העם והמדינה.
ברגע האמת, כשצריך להקריב ולהילחם על המדינה, הציונות הדתית היא הראשונה להתגייס, לתרום, לשאת בעול - וגם לשלם מחירים כבדים מנשוא. הציונות אינה מסתגרת ואינה מפנה עורף לאתגרי הדור. היא ההוכחה לכך שיהדות וציונות אינן נפרדות, אלא משלימות זו את זו.
החייל הדתי-לאומי אינו פחות דתי בגלל שירותו הצבאי - הוא יותר דתי. הוא רואה בכל יום של השירות הזדמנות לקדש שם שמים, בכל אימון מסיבה להכיר את גבורת הבורא, בכל משימה דרך לאהוב את עמו.
זהו המודל שהרב ברגמן מתעלם ממנו: מודל של הרחבת הקדושה במקום כליאתה, מודל של הבאת התורה אל העולם, במקום בריחה מהעולם.
מילא הציבור החרדי, אך לצערי גם המנהיגים של הציבור הדתי לאומי בכנסת - סמוטריץ ובן גביר, איבדו את הקשר עם המציאות היום יומית ועם רוב הציבור שהצביע להם, שרובו ככולו גדל והתחנך בישיבות ההסדר ובמכינות הקדם צבאיות. אותו ציבור שהשירות בצה"ל הוא חלק מאותו תורתו אומנותו ומשרת בצה"ל כתף אל כתף ונושא על כתפיו יחיד עם הציבור הכללי את נטל הביטחון.
כיצד מנהיגים אלו בשל אינטרסים פוליטיים צרים וקדושת הכיסא, חוברים לחבריהם החרדים בכנסת ונותנים את ידם לחוק שערורייתי המפקיר את ציבור משרתי המילואים והסדיר? כיצד ייתכן שמי שצמחו מתוך הציבור הנושא בנטל הביטחוני הכבד, מנותקים כל כך מערכי היסוד של הציבור ששלח אותם? כיצד הם מסוגלים להביט בעיניהם של משפחות המילואימניקים, שבניהן, נשותיהן והוריהן מגויסים חודשים ארוכים, בעוד יש כאלו המסרבים לשרת ומקבלים פטור גורף? האם שיקולים קואליציוניים צרים גוברים על האחריות הלאומית הבסיסית?
דבריו של הרב ברגמן מבטאים עמדה צרה ופחדנית המתעלמת ממצוות התורה בנושא אחריות הדדית והגנה על חיי יהודים. התורה לא רק שאינה סותרת את ערך הגיוס - היא דורשת אותו.
הגיע הזמן שהציבור החרדי יפסיק לראות בשירות צבאי איום על דרך התורה, ויתחיל לראות בו הזדמנות להעמיק את דרך התורה. הזמנה זו אינה לוויתור על זהותו החרדית אלא להרחיב אותה.
הציונות הדתית אינה "כפויית טובה" - היא מורה דרך לשילוב נכון בין תורה לחיים, בין קדושה לאחריות. היא מציעה מודל שבו כל פעולה יכולה להפוך לעבודת קודש, כל מקום יכול להפוך לבית מדרש.
במקום לתקוף את הציונות הדתית, כדאי לרב ברגמן ללמוד ממנה כיצד להפוך כל פעולה - לרבות שירות צבאי - לעבודת קודש. זוהי הדרך האמיתית של התורה: לא לברוח מהעולם אלא לקדש אותו.
השירות הצבאי במדינת ישראל אינו "חילוני" או "מדיני" - הוא קדוש. הוא קדוש כי הוא מגן על קדושת הארץ, על קדושת החיים, על קדושת העם. מי שמסרב לראות בו קדושה מחמיץ הזדמנות עצומה לעבודת השם.
הכותב הוא ראש עיריית גבעת שמואל