מן התקרית האלימה, העצובה והמיותרת שהייתה בשבוע שעבר בין נערי הגבעות לצה''ל יצא באופן פרדוקסלי גם דבר מבורך.
לראשונה שמענו באופן ברור וצלול מראשי ההתיישבות, מרבניה ועד לפטריוטים בערוץ 14, קול אחד של גינוי חד משמעי לאותם נערים ועמידה חד משמעית לצדו של צה''ל בתקרית. יש לברך על כך בקול גדול.
הגינוי היה לפגיעה בצה''ל ובאנשי כוחות הביטחון. גינוי נוסף חד משמעי היה כלפי חילול השבת שעשו נערים אלו בנסיעות בשבת, בדרדור אבנים, בניסיונות להצית בתים, בדיבורים עם התקשורת בשבת ועוד. קול הגינוי לנערים על מה שעוללו לסתם ערבים היה קול חלש יותר, ובהשוואה לקול הגינוי למה שעוללו לצה''ל (ולשבת) הוא נעלם ונחבא, והיה כלא היה. בשורות הבאות אנסה לחזק את הקול שנשמע לי חלש, ודורש לדעתי הבהרה, המחאה על מה שנעשה לערבים עצמם.
בעבר שמענו על פעולות גמול של נערי גבעות לערבים המתנכלים להם ולרכושם. לטענת נערי הגבעות תגובת השלטונות לערבים המתנכלים מבוששת לבוא, ואז הם עושים דין לעצמם כלפי המתנכלים וסביבתם, באלימות וגרימת נזק בתגובה למה שנעשה להם. יש לי ויכוח נוקב עמם על תופעה פסולה זו אך נחסוך בשורות אלו את הדיון על כך.
התופעה הקיימת עכשיו היא התנכלות לערבים לא כגמול על התנכלויותיהם, אלא מצד מצוות כיבוש הארץ (שלטענתם של כמה מנערי הגבעות גם דוחה שבת). להבנתם של נערים רבים (לא כולם, חלילה!) צה''ל הכזיב בשמחת תורה לפני קרוב לשנתיים, ולכן הם אינם סומכים עליו ומנסים בכוח להרחיק את הערבים כדי למנוע 'שמחת תורה' נוספת בעתיד הרחוק או היותר קרוב.
זוהי מציאות שאסור לנו בהתיישבות בשום פנים להשלים עמה! זאת, משתי סיבות ערכיות ועקרוניות:
א. ישנו איסור תורה גמור וחמור לשפוך כל דם, כולל דם של נוכרי שאין סיבה מוצדקת להורגו. דברים דומים נכונים גם לגבי התנכלות לרכושו. אם לא יישמע בחברה שלנו גינוי גמור למעשים שכמעט גובלים בשפיכות דמים (בעיקר ניסיונות להצית בתים), דבר זה עלול להתפרש כנכונות להעלמת עין מן הגובל בשפיכות דמים, גם כשאיננו מוכנים להעלים עין מחילול שבת.
ב. האמירה שמותר לעשות כל הנצרך להגנה גם בטווח שאינו נראה לעין משום שאין לסמוך על צה''ל מהווה חוסר אמון בעליל במאמצים הגדולים מאוד שצה''ל עושה (יחד עם השב''כ והמשטרה) בגזרת יהודה ושומרון, מאמצים הכוללים מסירות נפש כפשוטה של לוחמים בעת כניסתם לערים ערביות ומסירות נפש גדולה בהתגייסות הנרחבת למילואים גם ביהודה ושומרון ובקעת הירדן. כוחות הביטחון עושים ומצליחים, ובמידה רבה מאוד בזכותם אנחנו יוכלים להמשיך ולחיות כאן. עלינו מוטל לשלול מכל וכול את הניסיונות לערער את האמון בין צה''ל לבינינו ולא לאפשר אותם.
לתפקידנו כציבור בעניין גם משמעות מעשית:
אם לא נעשה דבר מלבד חצי אנחה או משיכת כתפיים על מעשיהם של נערים אלו, אנו נספוג ריקושטים, שכבר נראים בשטח, מקבוצות של אנשים שאינם גרים כאן, ושלעולם לא ישלימו עם התנהגות פרועה ובלתי מוצדקת כלפי ערבים.
ביום שהצתת בית ערבי 'תצליח' חס ושלום, לפגוע בנפשות, וכבר היינו קרובים לכך כחוט השערה מספר פעמים, העולם כולו יצטרף להחרמתנו. אז גם יתחילו צעדים פוליטיים להגבלת ההתיישבות.
נערים כאלו ישנם כמעט בכל מקום, כולל בגוש עציון שבו גר כותב שורות אלו. הם חייבים לחוש בטרמפים ובחנות המכולת עד כמה כל החברה שלנו שוללת את מעשיהם הנזכרים.