בימים אלה מצוין מלאת 49 שנים למבצע אנטבה. הרב שמואל מורנו, אחיו של סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, מספר על תרומתה של סבתו, נינט ז"ל, שהייתה מחטופי הטיסה ההיא, להצלחתו של המבצע.
הרב מורנו מספר על הביקור שערכה סבתו אז, לפני 49 שנים, בישראל. הסבתא הגיעה לבקר את המשפחה שעלתה לישראל רק ארבע שנים קודם לכן, ובדרכה חזרה במטוס לפריז נחטפה עם נוסעי מטוס אייר-פרנס שהועבר לאוגנדה.
עוד לפני שהוא מספר על תרומתה של הסבתא להצלחת המבצע לשחרור החטופים, אנחנו מבקשים מהרב מורנו שיתאר את האווירה בבית בימים המתוחים הללו. "הייתי אז בן עשר, ואני זוכר את השבוע מורט העצבים, את ההורים שהיו בדריכות עצומה כשהם קולטים שהיא נמצאת באנטבה תחת אידי אמין, המנהיג האוגנדי, והטרוריסטים. ההרגשה הייתה של חוסר אונים", אומר הרב מורנו ומציין את היעדר המידע ויכולת התקשורת שהייתה אז, אם כי בהיבט זה יתכן ויש דמיון בין המציאות אז לזו של היום, בה משפחות חטופים אינן יודעות דבר וחצי דבר על גורל יקיריהן.
במהלך השבוע שחלף מיום החטיפה ועד למבצע השחרור הגיעו ההורים, אילן, בנה של נינט, ורעייתו סילביה, כמו משפחות חטופים אחרות למשרד החוץ על מנת להבין לאן פני הדברים מאחר ולאם, נינט, לא הייתה אזרחות ישראלית אלא ארבעה דרכונים זרים אחרים. בשלב מסוים התברר שהישראלים הופרדו משאר החטופים, אך התחושה בבית המשפחה הייתה של חוסר אונים.
בנקודה זו חוזר מעט הרב מורנו בזמן אל הרגעים שטרם העלייה למטוס בנתב"ג, שם פגשו הוריו וסבתו את בני משפחתו של פרופסור ליבני ששלח את בנו, נער צעיר, לבדו בטיסה לצרפת. הוריו של הנער ביקשו מנינט מורנו לפקח ולקחת חסות על בנם עד שהטיסה תגיע ליעדה. לאחר שהופרדו הישראלים משאר הנוסעים מצאה נינט את עצמה בצידו האחר של המתרס בעוד הבן למשפחת לבני בעבר השני. על מנת להמשיך ולעמוד בהבטחה שנתנה להוריו טיפסה מאחורי השירותים הכימיים שהיו בנקודת החייץ שבין שתי הקבוצות על מנת לבדוק מעת לעת מה שלומו של הנער.
במהלך הימים הללו מחליטה נינט לשרטט בפנקס קטן שהיא מחזיקה בידיה, כל פרט במתחם בו מוחזקים החטופים. היא משרטטת במה שנראה כשרטוט אדריכלי את החדרים השונים, את האולם, את הכניסות והחלונות, את מיקומי החיילים ופרטים נוספים, כולל מיקומם של ארגזים שהוצבו באולם הטרמינל כשעליהם הכיתוב 'חומר נפץ', אך היא גם בדקה אם אכן מדובר בחומר נפץ וכשראתה שהארגזים ריקים ציינה זאת בפנקס. הכיתוב שעליהם נועד רק להרתיע ואין להתייחס אליו מעבר לכך.
עבור שאר החטופים נראה היה הרישום של הסבתא נינט אקט אובססיבי והזוי, ואולם פנקס זה היה לאוצר שלא יסולא בפז עבור הכוחות שנערכו לפשיטה על המתחם ימים אחדים לאחר מכן. מסתבר שבעוד בישראל עדיין איש לא חשב על מבצע צבאי לחילוץ החטופים, נינט נערכה לרגעים הללו ולשם כך ליקטה באדיקות כל פריט מידע.
הרב מורנו מספר כי הוא עצמו אינו זוכר שיח רב במשפחה על אותו שבוע מתוח ועל איסוף המידע, אך באירוע הארבעים למבצע הפנה אותו אבי דיכטר לאלוף עמירם לוין שתחקר את הסבתא בפריז לקראת המבצע, ומשיחה זו התבררה תרומתה המשמעותית כל כך למבצע החילוץ.
כאשר שוחררו הנוסעים שאינם ישראלים ביום חמישי בשבוע וירדו מהמטוס בפריז פנו אליהם אנשי הביון הצרפתי על מנת לקבל פרטים אודות המתרחש באנטבה. הנוסעים כולם הפנו את השואלים לעבר נינט וסיפרו שבידיה חומר שאספה, ואולם היא מצידה הבהירה שאין בכוונתה לדבר עם הצרפתים אלא רק עם ישראלים. הביון הצרפתי פנה למוסד ששיגר את האלוף לוין לתחקור מקיף של הסבתא.
המידע שאספה נינט מורנו היה למעשה חלק מהבסיס המודיעיני שאיפשר את המבצע והביא להצלחתו. במוזיאון שהוקם סביב המבצע מופיעים צילומי השרטוטים שלה, ולימים נוסף שם הנתון לפיו משרטטת האיורים היא סבתו של גיבור ישראל, סא"ל עמנואל מורנו הי"ד.
הרב מורנו מספר כי זמן קצר לאחר המבצע קיבלה סבתו אזרחות כבוד ממדינת ישראל ומדליה מנשיא המדינה. המעמד המיוחד הבהיר לילדי המשפחה שהסיפורים ששמעו על קורותיה של הסבתא לא היו הגזמה אלא אמת לאמיתה.